זה קשה.

זה קשה שסבא עוד כ"כ צעיר וכבר חטף אירוע מוחי.

זה קשה להיות הנכדה הכי גדולה שסופגת הכל-

גם זוכרת את סבא לפני, וגם מכירה אותו היום.

כל הלחץ של סבתא- נופל על אמא, ואז אמא מפילה עלי.

סבא מבין את המצב. והוא כל פעם שהוא רואה אותי- הוא בוכה. כל פעם מסיבה שונה.

או שזה כיאני היחידה מבין הנכדים שמבינה ת'סיטואציה.

או כי הוא מפחד שהוא לא יהיה בחתונה שלי/יראה ת'נינים/יהיה בברית של הבן שלי/ וכו'...

או כי הוא מתבייש ממני, כיה וא תמיד עזר לי והרים אותי, ופתאום אני עוזרת להריםאותו.

ו.. כן.זה קשה. וא"א להתמודד. מחכים שהזמן יעשה את שלו, והקב"ה יכוון את הזמן.

כולנו מתפללים סבא יהיה בחתונה של כל הנכדים שלו, ויזכה לראות נינים ובני נינים ויזכה לראות את המשיח ואת ביהמ"ק השלישי.

ובוכים.

לא מפסיקים לבכות.

הקטע הכי עצוב:

אחותי נולדה לפני שלוש וחצי שנים. שבוע אחרי שהיא נולדה- סבא חטף ת'אירוע. אחוית מכירה את סבא שלנו רק בכיסא גלגלים, והוא לא עושה שירותים כמו כולם, וסבתא ואבא מרימים אותו, משכיבים אותו לישון, מקלחים אותו...[טוב, זה רק סבתא.] היא לא מכירה אותו בתור הסבא שמשחק כדורגל בדשא, שעושה קניות עם הנכדים, שצוחק, שמדבר.

ואז היא ראתה תמונה שלו, משנה וחצי לפני האירוע. בתמונה רואים את סבא שוכב על גדר אבן נמוכה.

אז אחותי שאלה אותי מי זה, כי היום סבא שלי [סליחה על התיאור...] בלי חצי גולגולת, מלא צלקות בראש, שמן.. אז הוא היה עם ראש נורמלי, רזה יחסית..

אמרתי לה שזה סבא, אז היא שאלה אותי: "מה? סבתא הרימה את סבא מהכיסא על גלגלים שלו ושמה אותו על הגדר? למה לסבא מותר לשכב על הגדר ולי אסור כי זה מסוכן? אני יותר גדולה מסבא! אני יכולה ללכת!!!"

אאאאוווווףףף

זה לא הוגןן!!!!

חח חפרתיי...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...