בסיעתא דשמייא!!

 

גרסת הביינישי"ם - פה.

 

שלום, חבר'ה!
הפעם הד"ת קצר יותר מהרגיל, ולכן אני מצפה מכווולם לקרוא ולהקפיץ.
סומכת עליכם!

 

בפרשת השבוע שלנו (פקודי) התורה מספרת על כל מה שמשה עשה בשביל להקים את המשכן.
וכל פעם כתוב שמשה עושה "כאשר צוה ה' את משה".
א-ב-ל >>
בעצם אם משה הוא זה שעושה את כל הדברים האלה, צריך להיות כתוב 'כאשר צוה ה' אותו'. כי כבר מדובר על משה.
אז למה כתוב 'כאשר צוה ה' את משה'?

---

 

מכירים את זה שאומרים רק לכם לעשות משהו, ואתם שיא המתלהבים מזה, ומרגישים ממש חשובים?
לדוגמא, נגיד שהמורה באה אליכם ומבקשת שתעזרו לחבר שלכם במתמטיקה, כי הוא קצת מתקשה - אתם תרגישו ממש ש'וואלה, שיחקתם אותה!',
כי המורה חושבת שאתם טובים במתמטיקה עד כדי כך שאתם יכולים אפילו לעזור למישהו אחר.
להרגשה הזאת קוראים גאווה. כי אנחנו מנפחים את האגו שלנו, ומרגישים יותר טובים מאחרים. אנחנו מרגישים הכי מוצלחים מכולם.

בדיוק מזה משה רבנו פחד. הוא פחד שבגלל שה' מצווה רק אותו לעשות את כל הדברים האלה - הוא ירגיש יותר טוב מאחרים, ויגיע לגאווה.
ולכן, הוא גרם לעצמו להרגיש כאילו הציווי של ה' לא מתייחס אליו, אלא אל משה אחר.
ולכן כתוב 'כאשר צוה ה' את משה', ולא 'כאשר צוה ה' אותו' - כי משה לא התייחס לכל מה שה' אמר לו לעשות כאל משהו שרק אותו ציוו לעשות, אלא כאל משהו שציוו אדם אחר בשם משה.

שנזכה בעז"ה להיות ענווים כמו משה רבנו.
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!