גם לבעלי היו (ועדיין יש
) קוצים והוא לחץ עלי (גם אחרי שבועיים) ,וניכנעתי למהר את העיניין למרות שהרגשתי שאני צריכה יותר זמן להשלים עם זה.ועד היום (10 שנים בשמחה ב"ה) אני לא אוהבת את זה,שלא נכנסתי לזה לגמרי בלב שלם,ואני מדברת על מצב שבפרוש הרגשתי בכל האופנים (שכל,רגש,התאמה,סיעתא דישמיא,שמחה,זרימה,חיבור עמוק מספיק,..) שזה שלי (וכשזה זה ,זה לא תמיד קשור לרשימה החלומית שהיתה לך בראש,כמו שאת עצמך לא עונה לכל מה שהיית חולמת להיות,אלה פשוט יש הרגשה ברורה שזה החצי נשמה שלך,שזה מתאים לך,כמו שמרגישים בערך באותו ראש עם משהו מהמשפחה ויודעים -זה משלנו
זה ה"קליק".
אני חושבת שזה הזדמנות חשובה שכל אחד ילמד לכבד ולגלות סבלנות להרגשות של עצמו ושל השני.וזה עצמו חשוב מאוד מאוד להבין לפני שמתחילים לחיות יחד.
וגם לזה אפשר למצוא סימוכין בתורה,יעקוב אבינו היה מוכן לחכות 7 שנים בעבור רחל אימנו,והן היו בשבילו כימים מעטים באהבתו אותה. ברור שיש להזהר שלא להאריך את הזמן שלא לצורך כי אז חו"ח יכולה להתעורר בעיה של יצרים וצניעות,וזה ודאי התחלה לא טובה,בית בישראל יהיה הרבה יותר שלם ומבורך ושמח כשיוקם מתוך קדושה וטוהר.
אבל חשוב מאוד שתהיי שלמה,הרי זה לא סוד שגם לזוג המאושר ביותר יהיו לא מעט חיכוכים מכאיבים אחרי החתונה ,אחרי הכל, איש ואישה הם שני עולמות הפוכים ,והחיים מלאים נסיונות.אבל אחד הדברים שעוזרים לעבור את הגלים ,זה הבסיס האיתן של הקשר,וההחלטה בלב שלם היא חלק מהשלמות הבסיסית הזאת.
אגב,עוד דבר מאוד חשוב,זה להתפלל לה' שאם זה זה ,שיראה לך סימן,בערך כמו שהתפלל אליעזר.
לאו דווקא שיקרה דווקא משהו שתחליטי,אלא פשוט לראות אם יש סיעתא דשמיא לקשר. זה חשוב מאוד,גם לשלמות שלך עם ההחלטה עכשיו ולכל החיים בכלל.כשברור לנו שבן הזוג שלנו מה' אז זה מוריד את הספק שיכול לכרסם חיי נישואין ,וגם נותן הרבה כוח להתגבר על חסרונות שבו ולעשות את עבודת המידות שלנו.כי ההחלטה שלנו היא בסה"כ אנושית אז תמיד נוכל לפקפק בה,אבל היהדות נתנה לנו מתנה גדולה - "מה' אישה לאיש" ואז נשאר רק להשתדל ולשמוח עם מי שקיבלנו.
מה שלא תחליטי,
שיהיה בהצלחה רבה 