אז ככה-

קודם כל דעתי על הספר, האמת שממש הזדעזתי ממנו ולא התחברתי.

העולם שמותואר בספר הוא פשוט לא אנושי, לא אחרי השקיעה אבל גם לא לפניה. העולם מתואר כחסר רגשות, לא מורגש שהם אנושיים (ונכון בהקדמה כתוב שזה עולם שונה לחלוטין משלנו אבל עדיין- רגש זה אחד מהדברים שהופך יצור מחייתי לאנושי. קחו לדוגמא את הדמויות של וול-דיסני שהם למעשה חיות אבל לגמרי אנושיות. ולכן לא מוזר לנו לראות את הארנב(באקס-באני) מדבר וצוחק כשווה על דוק) הדמיות המתוארות חסרות רגשות בסיסים, וגם שמופע אזה רגש מורגש כאילו הסופר אמר לעצמו אוי חייבים להכניס רגש אז עכשיו היא מתרגשת/ הוא נבהל וכו'. (זה מאוד מורגש מזה שהם נותנים לעצמם מספרים סידוריים בתור שמות משפחה. מה אתם מוצרים בסופר? (או יותר גרוע...) זה ממש הפריע לי)

יותר מזה- אין הזדמנות להכיר את העולם שלהם. הסיפור ישר צולל אל הדמיות הספציפיות בלי שהקורא יכיר איפה הם חיים, איך מתנהל העולם שלהם לדוגמא-

מה שיטת הממישל? יש שם מדינות שונות? מצד אחד זה נשמע שכל העולם זה מדינה אחת אבל זה ממש לא ברור ולא הגיוני, אולי יש שם עוד מדינות?.

איפה הממשלה בכל הסיפור? היא בעדם? אז איפה התמיכה שלה? היא נגדם? אז איך הא נותנת שיפחידו ככה את הציבור?.

והציבור- איפה הוא? הוא חושב שהם צודקים? הוא נבהל? הוא מלגלג? איך אין לו שום מקום בספר? רק אחרי השקיעה הוא מופיע כחבורת משוגעים. מה הוא היה קודם?

מה האורח חיים? יש למשל- חשמל, קידמה? לי לקח זמן להבין שיש להם מכוניות...

ויש עוד הרבה דוגמאות. העניין הוא שלא הכרתי את העולם לפני שהוא נהרס. אז- כשהוא נהרס, מה זה אכפת לי?? מה שקורה זה שאני דואגת רק לדמיות שהכרתי... וזה לדעתי פיספוס כי הספר לא בא להכיר לי דמיות אלא להכיר לי מציאות של אסון ולהציב לי שאלות.

עוד דבר שהפריע לי- הרגשתי שהסופר נהנה לתאר את הזוועות. לא יודעת להסביר את זה. אבל זה הרושם שקיבלתי.מדהים כמה מהסופר מהדהד בספר בלי שהוא שם לב... אבל על זה נחפור בהזדמנות אחרת...

(אפשר לחפור על כל זה עוד הרבה ולהביא דוגמאות אבל נבהלתי מהאורך...)

ולשאלות-

- דמות שאהבתי- בינאי כי הוא הכי אנושי מכולם. יש לו רגשות הגיוניים והתנהגות אמינה. 

- אם יגידו לי שמחר השמש לא תזרח...לא יודעת מה אני יעשה... אני חושבת שאני לא אאמין. יותר מידי דברים מבוססים אצלי על הביטחון שהשמש תזרח שוב מחר...נראה לי שבכל מקרה אני אשתגע . אפשר להכניס אמונה? אני אשב ואתפלל... אני לא מסוגלת לדמיין את העניין בלי היהדות. אני מניחה שאני אלך אחרי הרבנים ומה שיגידו... (דוסים לשילטון! )

- שוב, קשה לי הדיון על הכת כי זה דיון על אמונה בלי להכניס את היהדות ואני הולכת לאיבוד...לא יודעת מה הייתי 'ממליצה' לאנשים שם לעשות. אבל מה שכן בטוח- לא יכולתי לסבול את הדרכי פעולה שלהם, איומים, שקרים, צביעות. ובקטע הזה- כן זה מאוד הזכיר לי את הנצרות.. וגם את האיסלאם (הקטע של האיומים)

- לגבי הסוף- אחד הדברים הכי חשובים בספר זה המשפט האחרון שלו ובספר הזה הוא איכזב ברמות! תן איזה משפט וואו כזה שיסגור את הספר, מה זה " טוב נדבר איתו ונראה מה אפשר לעשות" ? זה סיום? לדעתי זה פשוט חבל ופיספוס (ותמשיכו בעצמכם...).  והרגשתי שהסופר לא ידע איך להוציא מהסבך שהוא נכנס אליו אז הוא מצא פיתרון מהיר ופשוט. ה ת א כ ז ב ת י .

סיום אחר- להקים איזושהי מועצה של השפויים שבהתחלה תשתלט על איזור קטן ולאט לאט תתפשט. נכון זה קשה, זה מורכב, זה מסובך, כי- זה אנושי.

ולשאלת השאלות (אנא-קל, תסביר לי בבקשה איך לא כתבת אותה??)

האם זה משקף את העולם שלנו?

קשה לדעת. שתי סיבות- אני לא מכירה את העולם שלהם לפני האסון (כמו שנחפר כבר...) ואני לא יודעת איך יתנהג העולם שלנו בסיטואציה דומה. אולי באמת הדתות ישתלטו? אולי הרוב ישתגע? בכל מקרה אני מאמינה שהעולם ישתקם מהכל. אנחנו לא מבינים איזה כוח יש לחיים...

ולסיכום אני אקרא את הספר הזה שוב? אז לא. ממש לא. אבל בכ"מ, זה היה מפגש מעניין... אז תודה לצור על העידוד(וואו איזו עדינות... אולי בעצם איומים יתאימו פה יותר) ועל האירגון!

סליחה על האורך (צל"ש למי שהגיע עד לפה...)

שבוע טוב!

אני כותבת אותה שוב כדי שאם מישהו לא קרא עד הסוף מה שכתבתי (יש מישהו כזה??) הוא יענה בכ"ז על השאלה-

האם זה משקף את העולם שלנו?

שבוע טוב!

מדע בדיוני בד"כ משמש לשים אנשים וחברה נורמאליים במצב שקשה לדמיין היום ע"י המציאות המלאכותית.

המצב אותו אסימוב מנסה לתאר הוא מצב של אימה מוחלטת, איבוד אבני היסוד עשל הבנת המציאות מבחינתנו.

אנחנו לא יכולים בקלות לזהות בסיפור הזה את החברה שלנו כיוון שאנחנו לא יכולים לזהות את ה"אפילה והכוכבים" שלנו, בדיוק כפי שלא יכלו לתאר זאת לעצמם האנשים(הם לא אנשים אבל לצורך העניין..) בספר.

זה נכון שמדע בדיוני בד"כ משמש לשים אנשים וחברה נורמאליים במצב שקשה לדמיין היום ע"י המציאות המלאכותית. אבל, למה עושים את זה? למה ליצור מציואות אחרת ומוזרה?

כדי שנלמד משהו במציאות ההיא ואז נשליך אותו עלינו. זה כל הפואנטה במשל. וכן מד"ב ובעיקר פנטזיה הם משל (אני מדברת על הספרים הרציניים והיֵפים. לא על כל הזבל המיותר).

וכמו כל משל הוא לא מתאים בדיוק למציאות אבל אפשר ללמוד ממנו.

אז אני משנה את הניסוח-

יש דמיון בין העולם שלהם לשלנו? איזה דמיון? ובמה רואים אותו? ואיך לדעתכם תתנהג האנושות במצב של אימה מוחלטת? (ולעוד שאלות מאת המורה לספרות מוזמנים לפנות אלי...)

ועוד דבר- (ונראלי שאנא-קל יסכים איתי בקטע הזה)

מר ender13 אולי גם תגיב לשאלות???

כל השאר השאלה מכוונת גם אליכם!!! (נמאס לי לנהל דיון עם עצמי...)

לילה טוב!

י   ח    ס   !   !   !

תודה מראש...

פשוט ממש ממש לא לטעמי הספר הנבחר... סורי... (ולכן רציתי שיהיו כמה קבוצות קריאה כדי שכל אחד יוכל לבחור את מה שמדבר אליו...)

מבוקש,כי חיפשתי ב-3 ספריות באזור שלנו ולא היה באף אחת. תאלצו המתין עד שהספר יגיע מההזמנה....

ואני ירושלמית- בקושי על אחת מגיבים, אז כמה?? צריך לחכות שיהיה יותר מתעניינים בעסק...

אם כל אחד ימצא את באחת מן הקבוצות אשר אהבה נפשו, יהיה לו מן הסתם יותר מוטיבציה להשתתף...

ופשוט תזרמו עם הייבוש.

הפורום הזה מסוגל להרבה יותר..

יומטוב

אהבתי את מצרפי המקרים ואת מה שאחרים חושבים בי.

המדריך לימים הקרובים, נחמד, הקבוע היחיד יש לו קונצפט נחמד, אבל הולך ומתדרדר לקראת הסוף. הטוויסט פשוט נורא ואיום.

הספר האחרון שלו, שאפילו לא זכרתי והייתי צריכה ללכת למדף לבדוק את השם שלו, לא אהבתי בו שום דבר בערך, הקונצפט המבטיח מתבזבז על עיסוק חופר ומשמעם בדימיקות של קבוצת חברים. זה כאילו כדי לתת רקע לתעלומה, אבל אם קודם אמרת שיש רצח, לא מעניין אותי מי חבר של מי ומי שונא את מי.

ספולליר כללי אם משנה לך: ברור מאליו מי הרוצח, אבל אומרים במפורש זה לא הוא, רק כדי בסוף להגיד שזה כן הוא בדרך טיפה מתחכמת, אבל תכלס זה אותו הדבר.

כי עכשיו אני בתחילתו.

קראתי את "מצרפי המקרים" ואהבתי ממש, גם את העלילה ובמיוחד את הטוויסט בסוף.

ועכשיו אני בתחילת כהרף עין, ועוד כמה ימים יגיע גם ל"מה שאחרים חושבים בי"

תודה

יש מקוריות בכתיבה שלו. גם בסיפורים הקצרים שיש באתר שלו. בהחלט ייחודי.

אני ממש אהבתי את מצרפי המקרים, ואת המדריך לימים הקרובים. את הקבוע היחדי אני לא ממש זוכר, והספר האחרון באמת היה פחות מוצלח.

ואמנם, אני מסכים קצת גם עם הביקורת של חושבת-בקופסא

נכנסתי עכשיו לאתר, נראה מעניין, תודה

מגלים שהגיבור הראשי שיש לו פגם שהוא לא יכול להחליף את התודעה שלו עם אחרים כמו כולם, כשהוא כן מחליף הוא פשוט יוצר העתק של עצמו בגוף של האדם השני, והוא בעצם ווירוס שמשתלט על כולם לאט ולאט ויוצר דיסטופיה שבה כל התשתיות קורסות ולכל האנשים יש רק התודעה שלו. הסוף.

חוץ מזה שזה "סוף עצוב" זה בעיקר מאוד לא מספק ועושה ההפך מסיפור טוב של סגירה של העלילה שבה גיבור השיג את המטרה שלו.

חוץ מסוף הזה הקונצפט כן מאוד יצירתי ורואים איך הוא חשב על איך הרעיון הזה ישפיע על החברה וכל השימושים שיכולים להיות לו.

בגדול הספרים שלו מאוד יצירתיים ומעניינים, קשה אפילו להכניס אותם ברוב המקרים לקטגוריה של מדע בדיוני או פנטזיה כי זה גם גם ואף אחד מהם בו זמנית.אבל מבחינצ דמויות, רואים שהוא מאוד אוהב את הגיבור בתחילת שנות ה30 לחייו, לא יוצלח כזה, ועם ידידה שהיא אולי-ובעצם-בסוף-לא-רומנטית.

באמת הכי אהבתי את "מה שאחרים חושבים בי", זה הראשון שקראתי. הקונצפט גם כן מפותח לכל תחומי החיים. הדילמה בחיים של הגיבור הראשי עם קריאת המחשבות שלו יכולה להילקח בקלות לדילמה יותר מציאותית של עד כמה בן אדם רוצה להיות מושפע מהחברה ועד כמה להיות "אני עצמי טהור". מעניין לראות איך כל קוראי המחשבות משתמשים ביכולת שלהם כדי לחיות חיים שונים ומגוונים ויש להם אופי שונה ומעניין, ואיך היכולת הזו משפיע עליהם אחרת. העלילה עצמה יחסית מוצלחת ומעניינת למרות שרואים שגם כאן רואים שמעניין אותו יותר דמויות והיחסים בניהם מאשר עלילה והתרחשות, אבל דווקא כאן זה עובד. מה שלא אהבתי זה שוב הידידה-שהיא-לא-חברה, ואיך הנבל בסוף לא אשם בכלום כי החומר הזה הפך אותו למרושע והכל נסלח בלי השלכות. אבל עליו בהחלט הייתי ממליצה לאחרים על הספר הזה.

אבל מצחיק אותי לראות איך הספרים של יואב בלום מצליחים בכזו קלות לפתח חשיבה פילוסופית קלה.

תנסי מצרפי המקרים. הוא מקסים ורגוע, ויחד עם זאת גם טרגי. יואב בלום אוהב טרגדיות, אבל בסגנון מיוחד משל עצמו..

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

של ויקטוריה היסלופ.

ספר טוב, גם סקירה היסטורית ברקע העלילה, על סלוניקי בתקופות שונות.

לקראת הסוף, נו....בכל זאת סופרת לא יהודיה לא דתית גויה.

לא יהודיה לא דתיה

גויה?

זה לחיוב או שלילה?

איך זה קשור לספר?

שרוב הספר ממש טוב לדעתי; העלילה, הדמויות, הסיקור ההיסטורי מאוד מעניין -

נוגע גם קצת בנו, היהודים שם. לקראת הסוף יש דבר מה שאחת הדמויות המשמעותיות

מתייחסת לזה בקלילות; וזה הפריע לי. כי כל הספר - נקי. אני חושבת שגם הגויים

מצווים על לא תנאף והפריעה לי התגובה (גם של הכותבת, ככל הנראה).

אם יש דבר מה שלא עומד במוסר הבסיסי, ושמתואר, לפחות להתייחס לזה.

שכתבה יהודיה איטלקיה שהיתה במחנות השמדה.

מתארת היטב, כותבת היטב, אבל איזה הבדל בין

אדם חילוני שכותב ספר כזה לאדם שומר מצוות

שכותב ספר על השואה; שמים וארץ.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)