דבר ראשון והכי חשוב!!! אל תתיחסיי אלייה כאילו נשאר לה עוד חודש כי שום רופא גאון הדור לא יכול לקבוע כולם!!!

בעז"ה היא תזכה ל120 שנים בראיות ושמחות... הכי חשוב זה להתפלל..

תמשיכי לבקר אותה... תתיחסיי אליה רגיל כמו שתמיד התיחסת! באמת! שום דבר לא שונה... עד שהקב"ה לא מחליט משהו אפאחד לא יודע... גם לא רופא!!

תמיד פה בשבילך!

-אני-

מצד שני לא כדאי להכין את עצמך?

להגיד דברים שחשוב לך שהיא תשמע?

את יודעת...זה מתסכל לא להפרד ממשהו.

שהוא פשוט נאבד לך...

ואפילו לא אמרת לו כמה אתה פשוט אוהב אוהב אוהב אותו.

וזה לא סותר את זה שיש הרבה הרבה סיכויים לכן. לחיים.

א. אם לא עשינו את הדברים האלה עד היום אז זה הזמן.

ב. היא תשמח לראות אותך.

ג. בע"ה היא תבריא לחלוטין ותזכור שביקרת אותה ברגעים הקשים.

תקשיבי, דברי איתי בפרטי מתישהו, זה לא הכי לפורום.

סבתא שלי היתה במצב הזה.

ו.. אני מצטערת בשבילך כלכך, באמת..

חיבוק ענק ממני.

מומלץ ליסוע כמה שיותר.. - אבל בלי להזניח ת'חיים האחרים שלך! (דעתי)

לשמח אותה, לבוא לשם לא מתוך להפרד כ"כ...  - אלא מתוך לבוא לבקר לשמח להאמין שהיא תבריא בעזרת ה'!
 להאמין שיהיה טוב! אבל לא לפתח ציפיות יותר מדי כי אז עלולים חס וחלילה להתאכזב לא עלינו....

ולהרבות בתפילות, תפילות, תפילות, שוב תפילות...

בהצלחה אחותי...

שיהיה לה רפואה שלימה בקרוב!!

בעזרת ה'...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....