רק חבל שהחברה לא כ"כ מגבה את זה . כמה סטיגמות נוצרות מיזה אווף אנשים תבינו !!!

אז פשוט עושים את זה בפינה סודית שאפחד לא רואה .. 

שב"ש ושבע"ה תבכי רק מתוך שימחה !

בס"ד

אם הבכי גורם להצפה של מחשבות רעות, זכרונות כואבים, ומוביל לייאוש או/גם לבדידות ולתחושת מסכנות וכדומה...-צריך להמנע. לא בריא בכלל.

זה פשוט כיף לבכות!!!\

תעשי אתזה!

את תרגישי אחרת אחרי זה..

תנסי ותראי!

אנשים כמוני שאוהבים לבכות!!

אני ממש אוהבת את ההרגשה של הבכי...

אבל יש לי חברה שפשוט מבהיל אותה שאני בוכה אז היא כבר התרגלה למנוע את זה ואם היא רואה שאניי עוד שניה בוכה היא כזה-

"די די,מרים אל תבכי..."

וואוו כמה כיף לבכות!!

בקיצור סליחה על החפירות אבל לבכות זה טוב ומועיל ולא טוב לשמור בפנים!

בשטויות ולשכוח מה מעיק.. זה גם נוח.. ולחזור לך אחרי שעושים משו אחר ואז הראש הרבה יותר צלול
 

שמתם לב פעם למילים של השיר?

"רציתי שאמא תחבק

ותגיד 'אני כאן זה בסדר

מותר גם לבכות זה מחזק'

אז בכיתי בסתר"

זה מחזק לבכות ביחד, אני לא רואה שום חיזוק בלבכות עם הכרית.

בס"ד לק"י

אז כמובן שכולם כתבו עד כמה הבכי טוב.

אז אראה את הצד השלילי גם. (מתוקה שכזאת..)

יש בכי של חוסר אמונה, של חולשה, בכי של פחד.

בכי שכזה עדיף להימנע. 

עדיף לדבר על זה.

עושה רע וגם זה סתם לרחם על עצמך ברוב המקרים...

אולי לפעמים זה טוב להוציא הכול ,אבל לא עדיף כבר להוציא בדרך אחרת?? לכתוב או לדבר עם מישו??...

יש בכי נהדר ומעולה- כזה שמוציא לך הכל, מוריד לך את כל הזבל, הכעס הפחד שצברת- ואותו אסור לשמור בפנים!!!!

אבל יש בכי גרוע- כמו שאמרה "אוהבת את אבא", שהוא ממכר, מייאש ומציק ומפחיד.

דרך אגב, מרים, הבכי אצלך, כמדומני (אני לא מכירה אותך מספיק) כבר הפך לדרך לפרוק כל דבר.

זה לא בריא בכלל!!!!

זאת ממש לא היתה הכוונה!דווקא בגלל שאני כל כך לא בן אדם של בכי 

חברות שלי נלחצות...

ופשוט לדעתי צריך לעודד בכי כי גם לא בריא לשמור אותו בפנים!
ח"ו לא התכוונתי שכל דבר צריך לבכות...תמיד עדיף להתמודד בכיף ובצחוק ...

ולמדתי את זה בדרך הקשה...

חברות... זה יכול להיות הרסני הבכי הזה, שימו לב.

כנראה משהו שבאמת מציק לך ואת לא יודעת איך לומר אותו אז את מרגישה צורך לבכות..תבכי זה טוב זה משחרר זה יומר את כל מה שאת לא מצליחה לומר במילים...

היא פשוט תבכה על כל דבר בסוף.. וזה בטוח לא טוב..

צריך להיות שמחח!!!!!

אז תנסו להתמודד עם דברים קשים בדרכים אחרות קודם- אם זה כבר ממש מעיק, אפשר לבכות כדי לפרוק..אבל זה לא ממש מומלץ לבכות הרבה..גם צניות לא תמיד טובה -יש ציניות (לא כל הציניות) שהיא פשוט מדחיקה הכול ולא עוזרת...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...