קודם כל, בנחת.

זה ששידרו את האח הגדול אתמול למרות הפיגוע זה לאו דווקא אטימות. כמו שאמרת זה לוז"ים שנקבעים מראש.

לחשוב על זה שאנשים ישבו לראות את זה-זה נורא.

העובדה שהרבה אנשים מעם ישראל ראו את הדיוח על הפיגוע ואח"כ ראו "האח הגדול" זה מראה על אטימות שקיימת בחברה שלנו.

בקשר לשריפה בכרמל- אני לא מסכימה עם איך שאתה מציג את הדברים.

עם כל הקושי והאבל שהיה- בישיבות , באולפנות, בסניפים... בכל מקום!

    יש עניין להמשיך הלאה. שמחת החג היא לא דבר שמתבטל.

יש המוני סיפורים על רבנים ענקיים שבזמנים הכי הכי קשים--- המשיכו הלאה

ושמחו באמת. להציג את הדברים כאילו הם לא הזיזו לרבנים או משהו כזה...

זה זילזול ברבנים ומתוך כך זלזול בציבור כולו. אני מאוד מקווה שאתה לא באמת חושב ככה.

בקשר לרצח בבר נוער בתל אביב. גם כאן יש אטימות.

אני יכולה לדבר רק בשם עצמי ולכן:

ששמעתי על הרצח הזדעזעתי. אנשים נרצחו- זה כואב.

אבל אני באמת מודה בזה שזה ממש ממש לא כאב לי כמו שכואב לי עכשיו הפיגוע או...

שכואב לי פיגועים אחרים.

אדם שנרצח זה כואב בודאי.

אבל סיבת הרצח חשובה גם היא (בעייני, אני לא מציגה דעה שהיא "קדוש קדוש קדוש").

אדם שהתאבד אינו דומה לאדם שנרצח בגלל שהוא יהודי .

אדם שנרצח בגלל שהוא עשה עיניים לחברה של חבר שלו לא דומה בעייני לאדם שנרצח על קידוש ה'.

אני חושבת שאדם מתחבר יותר לדברים שקרובים אליו, שמחברים אותו למציאות.

לכן כשנהרגים בעולם אנשים- אני ישים לב ליהודים

כשנהרגים בארץ יהודים- אני ישים לב יותר לדתיים.

(וזה שנרצח ביחד עם אלירז פרץ הי"ד עוד חייל- ידעתי,כאבתי,בכיתי.)

אני  מקוה שעניתי.

יהי רצון שנשמע תמיד בשורות טובות.

אצלנו בישיבה באמצע ההרקדה שמעו על האסון בכרמל, הפסקנו את ההרקדה, ופשוט אמרנו תהילים והתפזרו המומים..

כששמענו על השריפה אז במקום הרקדה שרנו שירי נשמה, אח"כ חשבנו ביחד איך אפשר לעזור להם...(חלק מהמפונים התפנו קרוב אלינו, אז היה במה לעזור..)

למרות שאם עושים דבר כזה בדבר ציבורי זה  ניראה לי יותר לא בסדר(יעני בטלוויזיה)

למה אנחנו כאלו מנותקים וחושבים שאנחנו הכי טובים???.למה???

הבעיה היותר קטנה היא השידור של האח הגדול אבל בהעיה הגדולה היא שאנשים ראו את זה....וכן,יש הבדל בין סיבות מוות של אנשים וכל מוות של אדם הוא עצוב אבל יש סיבות שיותר נוגעות אלי ולליבי וגם יש טרגדיות...משפחה שנשחטת בשנתה הכאב יותר מורגש מאשר אנשים שנרצחים בבר-נוער...

ולגבי אלירז פרץ,ד"א קוראים לחייל אילן סביאטקובסקי...ואת זה אני זוכר כ"כ טוב,כמה שבכיתי עליו וגם על אלירז(למרות שיש לי קשר הדוק עם משפחת פרץ....)

ואמרת גם שיותר יפארו חייל דתי מאשר חייל חילוני,"חוק הדתיים השלובים" מכיר?

ברור שכל ציבור ינסה לפאר את בניו וחייליו...וגם בטח החייל הזה הוא בן-דוד של בעלה של אחותה של השכנה...אז אתה מכיר אותו...

ולמה זה כי חשבתי לעצמי איזה עוול נעשה פה איך זה שחושבים שאנשים עד כדי כך מזוייפים

אני זוכר עוד מהעבר פיגוע בדולפינריום כן כן דיסקוטק שאנשים שנהרגו שם חלק מהם בכלל היו גויים

וכמה כאב לכולם כמה אנשים עצרו והפסיקו משגרת יומם וכעסו וכאבו על הפיגוע למרות שהיו שם הרבה ש"לא קרובים אלינו" אם צריך הוכחה אפי' יש את זה http://www.inn.co.il/News/News.aspx/4141 ערוץ 7 הערוץ הדתי יוצא מגדרו..

משהו שאני זוכר שנחקק בזכרוני גם היה הפיגוע בעמנואל אמנם שמה יש יותר קרובים אלינו אבל עדיין זה חרדים וחילונים ולא בהכרח כיפות סרוגות או בדיוק הציבור שלנו והיה אמור להיות בדיוק באותו ערב מסיבת חנוכה ענקית ואני זוכר שפשוט ביטלו ה-כ-ל אתם מבינים מזה לא צמצמו את המסיבה או עשו בשקט והזכירו את הנרצחים אלא חודשים של תכנון ובערב אחד פוף! פשוט עצרו הכל והלכו הביתה

השריפה בכרמל גם הייתה בחנוכה שזה כידוע מתי שיוצא השבת ארגון של תנועת עזרא חודש של הכנות כל החניכים שמחים עם חיוכים ומה קורה.. הודעה רשמית מהנהלת התנועה אין הופעות אין הצגות הכל בוטל בגלל השריפה כן כן לא המשיכו מסיבות וריקודים אלא תנועה דתית עצרה את הכל למרות כל הבעסה ודחתה את זה..

לא חסרים דוגמאות לכך שאנחנו לא רק מתייחסים לציבור שלנו אלא גם לכאב של האחרים שזה בעצם גם הכאב שלנו כי הרי כולנו עם אחד..

אז אמרת על אלירז פרץ הי"ד נכון כי לצערינו אנחנו מכירים אותו מקרוב בדיוק כמו שאם אחד מהעיר שאתה גר בו (אם אתה גר בעיר..) מת הלילה (ותבדוק זה קרה.. כל לילה מתים בכל עיר אנשים) אתה לא כ"כ תכאב ויהיה עצוב כמו אם ח"ו זה אדם יותר קרוב..

אה ועוד משהו שעלה לי זה השמות של החטופים אני אפי' בתור ילד ידעתי לדקלם אותם בע"פ מרוב שכל שבוע שמעתי את המי שברך שכל הציבור מתפלל עליהם.. רון ערד גיא חבר גלעד שליט ועוד חטופים שכבר הוחזרו היו דתיים?? לא ובכל מקרה כל שבוע מחדש מתפללים לשלומם..

(סתם אם לא מספיק הובהר תכנס לקישור פה זה הרשימה של הפיגועים לצערינו שכתבו בויקי עד איזה 2008 ותנסה להיזכר מה עשו בכל פעם שהיה.. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%92%D7%95%D7%A2%D7%99_%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%91%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C )

התגובות שלכם:

למי שאמר "עצוב שאנשים ראו את האח הגדול" מי אמר לכם שאנשים ראו, אולי באמת באותו ערב היה רייטינג נמוך מהרגיל לתכנית בשל הפיגוע, אתם לא יכולים לדעת, ולגבי מסיבות החנוכה: אני יודע על הרבה מקומות שמיתנו את החגיגות, אבל בכל זאת רוהינו המוחלט המשיך לחגוג וזה מאוד עצוב וכואב.

למי שאמר שהוא כן זוכר את החייל שנהרג עם אלירז פרץ (הי"ד): אז יש כמה שזוכרים, אבל תלכו בסניף/בית-ספר/ישיבה וכד' ותאלו מי הוא 'אלירז פרץ' כולם ידעו לענות מיד, אבל אם תשאלו מי זה 'אילן סביאטקובסקי' מעטים האנשים שידעו, כי אנחנו יודעים להפוך חיילים דתיים שנהרגו לקדושים וצדיקים שעל גבם עומדת המדינה, אבל למי שאין לנו אתו שפה משותפת אנחנו אילמים, אנחנו לא מעריכים את מסירות הנפש שלו ואנחנו לעולם לא נשתגל לזכור אותו כגיבור, כאילו מי שיש לו כיפה על הראש-לחימתו עולה פי כמה וכמה על מי שאינו חובש כיפה, תמיד שנרצה לתת דוגמא לגבורה יהודית נחפש לנו את חובשי הכיפה מכל מלחמה, אף-פעם לבתי הספר/סניפים שלנו לא נביא שיחה של לוחם שאינו חובש כיפה, כי הוא לא מספיק גיבור וקדוש עבורינו ולחימתו אינה חשובה כמו של זה שלמד לפני המלחמה שלוש-ארבע שנים בישיבה גבוהה, ועם פעם נביא למקום מסוים שיחה של לוחם חילוני אז אנשים יצאו ממנה מחוייכים ומעריכים, אבל אם נביא שיחה של לוחם דתי-הקהל יצא ממנה מלאי גאווה בצבא שלנו, נצא עם חיוך מאוזן לאוזן, לא נפסיק להתפעל ולספר עליה, כולנו יודעים לספר על נפלאותיו בצבא של דרור ויינברג ז"ל, שהם באמת סיפורים מעוררי הערכה והצדעה, אבל אם ידיע לידינו סיפור חיים דומה לשלו של אדם שאינו דתי הערכתינו תהיה זעומה לאומת הכבוד שאנו רוכשים לחיילים דתיים.

היו כאן אנשים שאמרו: "יותר קל לנו להזדהות עם מי שקרוב אלינו", אז יש לי לזה 2 תגובות:

 א. זה כואב ונוראי שאנחנו יודעים להצטער על מי שיש לנו איתו מכנה משותף.

2. אז מה אתם רוצים מאסי עזר וארז טל? הם לא דתיים, לא כל-כך בכיוון של להיות מתנחלים, אז משפחת פוגל אינה קרובה לליבם, למה שיכאב להם?!? וגם אלה שרואים את התכנית הזאת הם בדרך כלל לא ממש אנשים כמונו, אז מן הסתם גם לא מחוברים לתושבי איתמר-אז למה שלא ייראו, הרי אתם אמרתם שלכל אחד הרבה יותר קל להזדהות עם מה שקרוב אליו.

ולמי שאמר שסיבת הרצח גם מהווה מניע לגודל הצער: אולי הרצח בבר-נוער כואב אף יותר מרצח משפחת פוגל, כי באיתמר נכנס אויב שעלינו להתגונן מפניו תמיד, אבל בבר-נוער יהודי רצח יהודים אחרים על רקע שנאת חנם!

ולגבי פרופורציות מסוימות: בכרמל נשרפו 43 אנשים למוות (!!!) אז אם זה מפריע לנו פחות כי זה אנשים שלא קרובים אלינו מספיק, אז אנחנו בבעיה רצינית, וכמו שאמרתי אנחנו יודעים לדבר גבוהה גבוהה על אהבת ישראל ואחדות העם, אבל אנחנו אפילו לא יכולים להעריך חייל שנהרג למעננו-אחרי מותו כי הוא לא ממש מהסוג שלנו-

אם זה ככה:

אז מה אנחנו שווים בכלל???!!??!

כן כן בד"כ לא מצליחים ככה לגרום לי להתרגז..

מה אתה מנסה לעשות למצוא דדוקא את החריץ הקטן שמנסים שהוא לא יגדל ולקחת גרזן ולהתחיל לפוצץ את הקיר ליד??

לא יודע מה היה עם האח הגדול ולא יודע באמת מה היו אמורים לעשות רק עולה לי שאלה בראש עם אחרי הדולפינריום היו משדרים או לא (ח"ו לא רוצה לעורר טרוניה ובאמת לא דן אותם..)

איזה מין דבר זה שאתה מנופף במי שנהרג עם אלירז פרץ הי"ד ואומר שאנחנו מכירים רק אותו ולא את 'אילן סביאטקובסקי' שנהרג איתו.. נכון אני לא זכרתי ות'אמת למרבה הבושה שלי לא נראה לי שאפי' ידעתי את זה אבל בוא תראה משהו מה הבאת בתור דוגמא אח"כ את דרור ויינברג הי"ד אתה זוכר את האחרים שנהרגו איתו שם בסמטאה??

אתה זוכר מתוך ה-2000 שנהרגו ביום כיפור כמה שמות?? אולי לא מתים עכשיו ניגש לחיים.. אתה זוכר אבל את אביגדור קהלני ואת שרון ואת בר לב ועוד כל מיני אנשים חילוניים אז לא אנחנו לא רק זוכרים דתיים

נכון שמביאים לשיחה לוחם דתי כי הרי גם אנחנו דתיים ואנחנו רוצים לראות את הדברים מנקודת מבט דתית כמו בדיוק שיביאו לקבוצה של צרפתיים שבאים לביקור בארץ חייל צרפתי שידבר איתם וידבר איתם מהנקודת מבט שלו..

ומה שכתבת לגבי הערכה פשוט BS מה הקשר בכלל אנחנו מעריכים בטירוף כל אחד זה שאנחנו זוכרים את רועי קליין הי"ד לדוג' ולא עוד המון גיבורים שנפלו במלחמה זה גם בגלל שהציבור הכללי זוכר אותם בצורה כזאת..

על עמנואל מורנו עשו לאחר הנפילה המון כתבות של כמה וכמה עמודים בידיעות אחרונות ולכן גם אותו אדם ממוצע מת"א יזכור יותר מאשר אדם לא פחות גיבור שנפל אבל שלא זוכרים..

(חוצמזה שסתם עוד פרט קטן כן אנשים זוכרים את רב"ט אלבז שקפץ על רימון לפני כמה עשרות שנים בדיוק כמו רועי הי"ד למרות שהוא לא היה דתי..)

יותר קל להזדהות לא אומר שלא נזדהה גם עם מי שלא קרוב אלינו..

ולכן אני גם אומר לא אמרתי שישבו על הרצפה ויבכו כי אולי עדיין זה רחוק מבחינתם ויותר קשה להם להזדעזע עד כדי בכי מזה אז נכון אני מאמין שהם צריכים לחוש טיפה צער וכאב על מה שקרה שם..

לגבי סיבת הצער אנשים נראה לי התכוונו גם לסיבה וגם לתוצאה נכון שאולי צריך לכאוב בצורה מסויימת על השנאת חינם שעל זה נהרגים אבל פה נטבחו תינוקת צעירה ילדים קטנים לא ילדים שבאים עם סכין למסיבה ולא סכין לקילוף תפוזים אז שם אנחנו יותר מרגישים אולי תחושה של הוא הביא את זה על עצמו נכון שאח משלנו נפטר אבל אומרים שגם הוא לא היה טלית שכולה תכלת אבל פה הם נטבחו למה?.. כדי להגן עלינו בגופם כי אם לא הם אז לצערינו ימ"ש היו יכולים להגיע לבר שעליו דיברת ולהתאבד שם ולכן כ"כ כואב לנו שהם נהרגו בשבילנו

לגבי השריפה הרבה היו דרוזים אז נכון שזה לא תירוץ אבל כמו שאמרתי מקודם כן אנשים כן הפסיקו וביטלו מסיבות ופעילויות ואנשים ישבו גם פה בנוג"ה בשעה 2 בלילה וקראו תהילים לא לא קראו תהילים לשלום הטייסים של הסופרטאנקר שיצליחו לעשות דיאטה אלא התפללו לשלום הכבאים ולעילוי נשמת האלה שנשרפו אז כן אני חולק עליך בענק ואומר אכפת לנו ואכפת לנו מאוד אולי יש מקום להשתפר נכון אבל זה לא שאנחנו לא שווים כלום

ואם יותר קל לך להזדהות עם מי שקרוב אליך-אז מה אתה מצפה מהפקת האח הגדול? אין להם שום קשר, לשיטתינו, לפיגוע וליישוב איתמר, אז למה שיזדהו? למה שיכאב להם?

אבל הרייטינג של האח הגדול היה כמו תמיד ואפילו יותר מי זה.

חוץ מי זה איך אתה רוצה שנמשיך לחיות שבאיתמר היה טווח בו נהרגו 5 אנשים הי"ד. להזכירך: בזמן השרפה בכרמל אנחנו כבר שוחררנו הביתה מהישיבה. ומה אתה חושב, שלא בכו על 43 האנשים שמתו בשרפה? וגם הרבה אנשים מחו על כך שהמשיכו בלוח השידורים כרגיל.

אני חושב שעל כול אסון לאומי המדינה צריכה לעצור, לחשוב, להזדהות ורק אז להמשיך בשגרת החיים.  

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....