כי צריך להמשיך.

אני חושבת על הפיגוע כל היום.

וצריך לחשוב עליו כל היום.

אבל צריך ללמוד להמשיך, למרות הדברים הקשים והרעים.

צריך לחשוב- גם ביחד וגם לחוד- על איך מתמודדים, איך ממשיכים, מה עושים.

א"א לשכב כל היום בתוך הביצה שאנחנו יוצרים ולבכות שרע-

צריך לצאת החוצה ולהגיד שיש רוע בעולם, וצריך להתגבר עליו.

צריך להמשיך!

וכן, לא שכחתי לרגע מהפיגוע, הוא כל הזמן בראש שלי, בכל דבר שאני עושה...

אבל אני לא רוצה לחיות בבאסה בגלל זה, ובטח לא בחודש אדר!

ואני אפילו לא נכנסת כבר לשירשורים על הפיגוע כי אני לא רוצה שוב פעם להיות עצובה...

אני רוצה להמשיך הלאה, מתוך הקושי...

צריך להיות חזקים- דווקא בזמנים כאלה.....

חנוכה- שרפה בכרמל

פורים- פיגוע באיתמר...

זה לא אומר לך משהו?  כנראה יש משהו שאנחנו טועים בו- וצריך לשנות את זה... אם

נמשיך להתאבל  ולא נחשוב על הטעויות שלנו ונתקן אותם זה לא יעזור לנו.......

בס"ד

ממשיכים!!!לא שוכחים!זוכרים!אבל ממשיכים הלאה-עם הזכרון!!!

וסתם שאלה, מפלס הכנרת לא חשוב?! עדיף שמדינה שלמה תתיבש כי יגמר לנו המים?! אני לא מבינה את זה!!!

בואו נגיד ככה: כולם צודקים!!!!

אבל, ברגע שמישו נרצח המחבלים בעצם מנסים להפיל את עמ"י, לעצור אותו משגרת חייו.

אסור!!! אסור שזה יקרה!!!!

כמובן, צריך כל הזמן לזכור, ואסור לשכוח אותם,

גם כי- צריך לזכור,

וגם כדי ללמוד לקח.

אני אישית באה ממשפחה שכולה לא עלינו, ותאמיני או לא-אנחנו חיים כמו כל משפחה אחרת פחות או יותר!!!

כמובן שיש סטית מהמסלול, והמון דברים השתנו, אבל- כן, רובם המוחלט לטובה.

אני לא יודעת מה היה קורה אם לא היינו יודעים להמשיך.

אמא שלי כל הזמן בזיכרוני, ואני לא שוכחת אותה- אני לא מסוגלת.

אבל אני חיה עם זה, ואני מוקפת חברות, ורוב היום תוכלי לראות אותי מאושרת.

אז בקיצור- אסור לשכוח, אבל גם אסור לשקוע.

זוכרים, אבל צריך להמשיך כרגיל.

איך המשכנו אחרי החורבן של ביהמ"ק..

איך המשכנו אחרי כל הפרעות..

איך המשכנו אחרי כל עלילות הדם..

איך המשכנו אחרי השואה..

איך המשכנו אחרי כל הפיגועים..

איך..

כי תמיד עם ישראל נופל לזמנים כואבים וקשים אבל תמיד עם ישראל יודע לזכור ולא לשכוח לעד את מה שקרה ובכל זאת להמשיך הלאה..

שצריך להמשיך לחיות בחיי היומיום בשמחה כי זה מה שמשפחת פוגל היתה רוצה...

ואני חושבת שכל אחד צריך לקחת על עצמו את הענין של להתחבר לעמ"י, כל אחד יתקרב לחברים שהכי קשה לו להתחבר איתם וגם בכלל שנתחיל לאמץ אנשים כמו עולים חדשים, ילדי רוחה, אנשים שיצאו מבית כלא(לא חסר כאלה אנשים.. ודרך אגב דודה שלי אמצה בחור שיצא מהכלא והוא חזר בתשובה והתחיל לבנות לעצמו משפחהוזה ממש יפה לראות את זה!!!) כי שעמ"י מאוחד הוא יכול להתגבר על כל הגויים!!

באתי מעולם מלא ספקות ודאגה,
כל הזמן קורים דברים, אין זמן להירגע.
השנים חולפות וכבר חלף חצי חלום,
אבל אני עוד מחפשת מקום.

מבקשת דרך בין שבילים מפותלים,
בתקווה שיום אחד אבין את הכללים,
הסתובבתי די אך לא למדתי הרבה,
רק דבר אחד ידעתי יפה:

הלאה!
צריך ללכת הלאה,
לטפס למעלה,
ולא להרתע.
הלאה!
עוד ללכת הלאה,
רק ללכת הלאה,
ולא להכנע.

לא מצאתי את דרכי, ולא היה לי טוב,
פעם פעמיים כבר ראיתי את הסוף.
אך דווקא כשרגליי כושלות והכוחות כלים,
משהו קורא אליי מבפנים:

הלאה!
צריך ללכת הלאה,
לטפס למעלה,
ולא להרתע.
הלאה!
עוד ללכת הלאה,
רק ללכת הלאה,
ולא להיכנע 

ואנחנו לא ניתן להם !

הם רוצים שנשקע בתוך האבל אבל אנחנו נראה להם שלא - אנחנו נזכור ולא נשכח -

אבל נמשיך בחחים שלנו ! הם לא יצליחו לשבור אותנו !

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...