כי צריך להמשיך.

אני חושבת על הפיגוע כל היום.

וצריך לחשוב עליו כל היום.

אבל צריך ללמוד להמשיך, למרות הדברים הקשים והרעים.

צריך לחשוב- גם ביחד וגם לחוד- על איך מתמודדים, איך ממשיכים, מה עושים.

א"א לשכב כל היום בתוך הביצה שאנחנו יוצרים ולבכות שרע-

צריך לצאת החוצה ולהגיד שיש רוע בעולם, וצריך להתגבר עליו.

צריך להמשיך!

וכן, לא שכחתי לרגע מהפיגוע, הוא כל הזמן בראש שלי, בכל דבר שאני עושה...

אבל אני לא רוצה לחיות בבאסה בגלל זה, ובטח לא בחודש אדר!

ואני אפילו לא נכנסת כבר לשירשורים על הפיגוע כי אני לא רוצה שוב פעם להיות עצובה...

אני רוצה להמשיך הלאה, מתוך הקושי...

צריך להיות חזקים- דווקא בזמנים כאלה.....

חנוכה- שרפה בכרמל

פורים- פיגוע באיתמר...

זה לא אומר לך משהו?  כנראה יש משהו שאנחנו טועים בו- וצריך לשנות את זה... אם

נמשיך להתאבל  ולא נחשוב על הטעויות שלנו ונתקן אותם זה לא יעזור לנו.......

בס"ד

ממשיכים!!!לא שוכחים!זוכרים!אבל ממשיכים הלאה-עם הזכרון!!!

וסתם שאלה, מפלס הכנרת לא חשוב?! עדיף שמדינה שלמה תתיבש כי יגמר לנו המים?! אני לא מבינה את זה!!!

בואו נגיד ככה: כולם צודקים!!!!

אבל, ברגע שמישו נרצח המחבלים בעצם מנסים להפיל את עמ"י, לעצור אותו משגרת חייו.

אסור!!! אסור שזה יקרה!!!!

כמובן, צריך כל הזמן לזכור, ואסור לשכוח אותם,

גם כי- צריך לזכור,

וגם כדי ללמוד לקח.

אני אישית באה ממשפחה שכולה לא עלינו, ותאמיני או לא-אנחנו חיים כמו כל משפחה אחרת פחות או יותר!!!

כמובן שיש סטית מהמסלול, והמון דברים השתנו, אבל- כן, רובם המוחלט לטובה.

אני לא יודעת מה היה קורה אם לא היינו יודעים להמשיך.

אמא שלי כל הזמן בזיכרוני, ואני לא שוכחת אותה- אני לא מסוגלת.

אבל אני חיה עם זה, ואני מוקפת חברות, ורוב היום תוכלי לראות אותי מאושרת.

אז בקיצור- אסור לשכוח, אבל גם אסור לשקוע.

זוכרים, אבל צריך להמשיך כרגיל.

איך המשכנו אחרי החורבן של ביהמ"ק..

איך המשכנו אחרי כל הפרעות..

איך המשכנו אחרי כל עלילות הדם..

איך המשכנו אחרי השואה..

איך המשכנו אחרי כל הפיגועים..

איך..

כי תמיד עם ישראל נופל לזמנים כואבים וקשים אבל תמיד עם ישראל יודע לזכור ולא לשכוח לעד את מה שקרה ובכל זאת להמשיך הלאה..

שצריך להמשיך לחיות בחיי היומיום בשמחה כי זה מה שמשפחת פוגל היתה רוצה...

ואני חושבת שכל אחד צריך לקחת על עצמו את הענין של להתחבר לעמ"י, כל אחד יתקרב לחברים שהכי קשה לו להתחבר איתם וגם בכלל שנתחיל לאמץ אנשים כמו עולים חדשים, ילדי רוחה, אנשים שיצאו מבית כלא(לא חסר כאלה אנשים.. ודרך אגב דודה שלי אמצה בחור שיצא מהכלא והוא חזר בתשובה והתחיל לבנות לעצמו משפחהוזה ממש יפה לראות את זה!!!) כי שעמ"י מאוחד הוא יכול להתגבר על כל הגויים!!

באתי מעולם מלא ספקות ודאגה,
כל הזמן קורים דברים, אין זמן להירגע.
השנים חולפות וכבר חלף חצי חלום,
אבל אני עוד מחפשת מקום.

מבקשת דרך בין שבילים מפותלים,
בתקווה שיום אחד אבין את הכללים,
הסתובבתי די אך לא למדתי הרבה,
רק דבר אחד ידעתי יפה:

הלאה!
צריך ללכת הלאה,
לטפס למעלה,
ולא להרתע.
הלאה!
עוד ללכת הלאה,
רק ללכת הלאה,
ולא להכנע.

לא מצאתי את דרכי, ולא היה לי טוב,
פעם פעמיים כבר ראיתי את הסוף.
אך דווקא כשרגליי כושלות והכוחות כלים,
משהו קורא אליי מבפנים:

הלאה!
צריך ללכת הלאה,
לטפס למעלה,
ולא להרתע.
הלאה!
עוד ללכת הלאה,
רק ללכת הלאה,
ולא להיכנע 

ואנחנו לא ניתן להם !

הם רוצים שנשקע בתוך האבל אבל אנחנו נראה להם שלא - אנחנו נזכור ולא נשכח -

אבל נמשיך בחחים שלנו ! הם לא יצליחו לשבור אותנו !

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....