מה עושים כשלא מרגישים את ה'?!..

בסיעתא דשמייא!

שלום, חבר'ס!
יש פה ד"ת מדהים על פרשת השבוע.
אין מצב לא לקרוא!
במיוחד עכשיו, בצום - כשיש לנו כ"כ הרבה זמן,
לא נקדיש 3 דקות בשביל הנשמה שלנו?!

[גרסת הביינישי"ם - פה].

מכירים את הזמן הזה שאתם מרגישים שכלום לא הולך?
שאתם מרגישים שה' פשוט לא נמצא אתכם, ובא לכם לעזוב את הכל.
אתם חושבים לעצמכם שיאללה, מה אתם צריכים את כל הדת הזו?!
היא סתם מעיקה על החיים.
עדיף פשוט להפוך להיות חילוניים, יש להם חיים הרבה יותר קלים..
מה עושים במצב כזה?!..
---

"זאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה.."

את קרבן עולה צריכים להקריב כל כולו על המזבח, בלי שאף אחד יכול לאכול ממנו,
והוא צריך להיות על המזבח כל הלילה.
אבל בשאר הקורבנות בד"כ הכהנים, או האדם עצמו, אוכלים חלק מהקורב,
וגם בדרך-כלל הקורבן לא צריך להיות כל הלילה על המזבח.
אז מה מיוחד כ"כ בקורבן העולה, שדווקא בו יש את כל העניין הזה?!
---

המקרה שלמעלה נקרא 'פגם שבלב'.
ז'תומרת שזה לא שאנחנו ממש עוברים עבירות בפועל,
אבל אנחנו חושבים דברים רעים - בלב שלנו, אנחנו לא רוצים לעבוד את ה'.
על מקרים כאלה - מביאים קרבן עולה.

במקרים כאלה אנחנו מרגישים בבאסה של החיים -

נראה לנו שכבר אין קטע לכל המצוות שאנחנו עושים,
כי אנחנו מרגישים שה' שם פס על כל המצוות שלנו, הוא פשוט לא מתייחס.

המצב הזה נקרא לילה.
זה זמן שבו אנחנו מבולבלים, לא יודעים מה לעשות.
אנחנו מרגישים כאילו אנחנו הולכים בחושך,
כי כמו שבחושך אנחנו לא יודעים לאן הולכים, ומה הדרך -
ככה גם במצב הזה, אנחנו פשוט לא יודעים לאן ללכת,
אנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו.
מה עושים כזה קורה?!..

את קרבן העולה צריך להשאיר על המזבח כל הלילה -
דווקא בגלל שאנחנו מקריבים אותו כשאנחנו לא מרגישים שה' נמצא פה איתנו.

זה מסמן את זה שאנחנו נמצאים כרגע במצב של חושך, במצב שבו אנחנו לא יודעים לאן לפנות, מה לעשות.

דווקא בגלל מצבים כאלה צריך שהאמונה שלנו בה' לא תתבסס רק על רגש, אלא היא צריכה להיות גם בשכל.
אנחנו צריכים גם להבין בש-כ-ל שיש בורא לעולם, וגם ל-ה-ר-ג-י-ש שהוא נמצא פה.
כי אם לא נדע בשכל שיש אלוקים - לא נצליח להתמודד עם הלילות, עם הזמנים שבהם לא הכל ילך כמו שצריך.

במצבים כאלה אנחנו פשוט צריכים להתנהג לפי השכל שלנו - ולעבוד את ה' למרות הכל, במסירות נפש.
למרות שאולי עכשיו אנחנו לא מרגישים את ה', אנחנו לא מרגישים שהכל לטובה, אנחנו לא מרגישים קרובים אליו - אנחנו ממשיכים לעבוד אותו, כי אנחנו יודעים בשכל שזה הדבר הנכון לעשות.

לעבודה הזאת קוראים 'מסירות נפש' -
לא 'בא לנו' עכשיו לקיים את המצוות - אבל אנחנו בכל זאת נקיים אותן, כי אנחנו יודעים שזה רצון ה'.

בדיוק בגלל זה דווקא בקורבן העולה לא נותנים לכהן או לאדם שמקריב את הקרבן לאכול ממנו -
כי במצב שבו אנחנו מרגישים 'לילה', אנחנו עובדים את ה' במסירות נפש, בלי לתת לשום גורם חיצוני להפריד בינינו לבינו.
אנחנו ממש מקריבים את כולנו לה' - את כל החשקים שלנו אנחנו מנתבים לעבודת ה', ולכן גם כל הקורבן שלנו עולה לה'.

[לסיכום -
למה קורבן עולה צריך להיות כל הלילה על המזבח?
כי זה מראה שאנחנו מקריבים את הקורבן הזה במצבים שבהם אנחנו מרגישים 'לילה' -
אנחנו מרגישים שכלום לא הולך לנו, הכל נראה לנו רע, ואנחנו לא מצליחים לעבוד את ה'.
למה קרבן עולה מוקרב כל כולו לה', בלי שהכהן או האדם המקריב אוכלים ממנו?
בגלל שזה מראה שבמצבי ה'לילה' שלנו, אנחנו עובדים את ה' למרות הכל, כי אנחנו יודעים בשכל שזה הדבר הנכון.
וזה כמו שאנחנו מוסרים את הנפש שלנו - את כל מה ש'בא לנו' באותו הרגע, אבל הוא לא מתאים לעבד ה' - לה'.
ולכן, גם כל הקורבן כולו עולה אל ה'.]

שנזכה, בעז"ה להאמין בה' גם בלילות, ולעשות את רצונו תמיד.
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!