בס"ד
בקבלת שבת נאמר "שמור וזכור בדיבור אחד"
כולנו ודאי שמענו את הפירוש היפהפה לכך, שה' אמר גם "שמור" וגם "זכור" בו זמנית. אנו בני האדם הפשוטים, מסוגלים לומר רק מילה אחת כל פעם! אך ה' אומר מילה אחת ומתכוון להרבה (כפי שנאמר :"אמור מעט והתכוון להרבה")
כשאתם שומעים את המילה "צו", מה עולה לכן לראש? לי אישית עולה לראש התמונה של הצב מהספר הנודע "הצב של אורן". לכל אחד עולה צב, בצורה שונה ובמראה שונה, אך זה עדיין צב.
כשה' אמר "צו" הוא התכוון גם לפועל "צו", אך גם לחיית מחמד שאנו מכירים, כדי שמשה יבין שאל לו להיות צב, ועליו למהר... אך כיוון שהתורה מדברת בשפתנו, היא אינה מסוגלת להגיד גם "צו" וגם "צב" בו זמנית, ולכן רש"י נרתם כאן לעזרתנו בפירוש:
"צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא…" (ו, ב)
רש"י אומר על כך: "אין צו אלא לשון זירוז" (עפ"י הגמרא בסנהדרין )
יהי רצון שנדע לומר מעט ולהתכוון להרבה, שנבין שלפעמים אנו שומעים דבר אחד ובעצם ישנם שני פירושים מילוליים ובלתי מילוליים, והעיקר שנגדל ונתקדש מעלה מעלה!!
שבת שלום ופורים שמח
(מתנצלת שלא הכי מוצלח, עוד לא התקלחתי לשבת!!!)
)
