כמה דברים: קודם כל(לא חייבת לספר) מ'זתומרת על סמך העבר??

ב' כל: אמא שלך יודעת?? או שגם כלפי אמא שלך הוא מתנהג כמו שתלטן ומסמרטט את אמא שלך?

ו-ג' כל: מישהו באולפנה/תיכון יודע??? יועצת,ראש האולפנה/מנהל??? אם לא אז תידעי אותם... כי הם מבוגרים שידעו להתעסק עם זה....

באמת, את שואלת שאלה קשה אבל את באה בגישה טובה.

את מסנגרת עליו וכן יש בך צד שמעריך אותו. וכדאי להעריך הורים מאוד.

אני חושבת שהגדרת לא סתם "אבא חונק"

את יודעת שאומרים שכל הקוסמים (כן, אני יודעת שזה נשמע לא קשור) משתמשים בתחבולה כשחונקים אותם.

ברגע שקושרים אותם הם מנפחים את עצמם עוד ועוד ואז כשעוזבים הם מרפים את הגוף והחבלים לא מתוחים עליהם כ"כ והם יכולים להשתחרר.

קחי את זה כמשל/המלצה.

בכל פעם שאת מרגישה שהוא "חונק אותך" גם אם זה בתגובה למה שעשית פיזית או נפשית, תנפחי את עצמך. לא לידו! אבל תגידי לעצמך כמה את באמת שווה.

תחדירי לך למח "כן, אני טובה, אני ילדה שמכבדת את אבא שלה למרות שקשה, אני התנהגתי נכון, התנהגתי כמו כולם! [בקטע הטוב של ה"כמו כולם"], עשיתי דבר טוב!" תשנני את זה כל יום, כמובן אם את חושבת שזה נכון.

ואז ברגע שזה הכי מהודק-תרפי, את כבר תהיי מחוסנת.תדעי באמת מה הכוחות שלך, תדעי מהם ה-4 אמות האישיות שלך והבחירה האישית שלך שאף אחד לא יכול לקחת לך!!

אם מעכשיו תתחילי להעריך את עצמך [מכתיבה של אדם-מבינים קצת מהאישיות שלו, ואת כתבת פה יחיסת בממש עדינות ובכבוד מסוים על אבא שלך ועל עצמך וזה גדלות!] ולהציב לאחרים גבולות-כן, גם אם זה אבא שלך, בעתיד הגבולות יהיו יותר ברורים ותרגישי חופשיה.

ואת יכולה להיות גאה בעצמך שלא ניסית לבד-ששיתפת, ושאכפת לך מהקטע הזה, כי בא לך מערכת יחסים טובה עם אבא שלך.

אם את צריכה עוד-בכיף=]

נשמה, שתהייה לך בהצחלה ושתצליחי בכל מה שתירצי!!

ואם זה קשה אז תכתבי מכתב...

כי דברים כאלה אסור שישארו מתחת לפני השטח...

מניסיון...

מוזמנת לש"א...

בלי הרבה מדי מחשבה, עולה לי הרעיון שכדאי שתבחרי את החזיתות שלך. כלומר - לראות על איזה נושאים כדאי להילחם ועל איזה לא.

יש דברים שהם אולי צודקים אבל אין עניין שתכריזי עליהם מלחמה, ועל אחרים אולי כדאי. למשל - אל תפחדי מנושא החתונה, זה רחוק.

את השרות הלאומי שלך תעשי בעז"ה מעבר להרי החושך ורחוק ממנו. עד אז - אין סיבה שתעשי עניין מכל דבר. חפשי נקודות מסויימות להתעקש עליהן ותחפשי גם נקודות עליהן את מסוגלת לוותר.

בהצלחה !

משה.

בס"ד

קשה לי להגיד את הדברים האלה פנים אל פנים, אז אני כותבת לך.

אתה יודע שאני מכבדת אותך מאד, אף פעם לא צעקתי עליך או קיללתי אותך (שזה משהו שלא מובן מאליו, יש לי חברות שכן עושות את זה) ואני משתדלת להקשיב לך ולעשות מה שאתה אומר, גם אם זה לא מוצא חן בעיניי...

אבל אבא, אני צריכה שתבין- אני גדלתי! התבגרתי!

כשהייתי ילדה קטנה יכלת להגיד לי מה לעשות בנוגע לכל דבר, אבל עכשיו אני כבר לא בת 6 (/7), אני בת 16 (/17) !

יש דברים שאני עדיין ילדה קטנה בהם וצריכה אותך ואת אמא, אבל בהרבה דברים אחרים אני כבר בנאדם עצמאי, עם דעות משלו, רגשות, רצונות... ולא, לא תמיד הם חופפות את שלך ושל אמא. אבל ככה זה צריך להיות... כי זה נכון שאתם ילדתם אותי, אבל אני בנאדם אחר! ויום אחד אני  אתחתן עם מישהו, ואגור בבית אחר, תהיה לי עבודה, וילדים בעז"ה....... איך אני יכולה להיות אישה בריאה ועצמאית אם אומרים לי כל הזמן מה נכון ומה צריך לעשות??

אולי עכשיו אני ניראת לך עדיין קטנה, אבל העצמאות מתחילה מעכשיו (אפילו קצת קודם..) -עוד 3 שנים כבר אני יכולה להתחתן! ולא, 3 שנים זה לא כזה הרבה... וחוץ מיזה, אם עכשיו לא אתחיל להיות עצמאית, אז מתי כן??...

אתה יודע מה בדר"כ מתבגרים עושים כדי להראות להורים שלהם שהם אחרים מהם? הם מורדים. עושים להורים דווקא כל מיני דברים שההורים ידעו שהם כבר לא יכולים להגיד להם מה לעשות ... אבל אני לא רוצה לעשות לכם דווקא, אני רוצה לכבד אתכם! אז אבא, אני חיבת שתבינו שאני כבר בנאדם גדול, אחר, קצת שונה מיכם... אי אפשר שתקבעו לי בכל דבר מה לעשות, מתי לעשות, ואיך לעשות, נכון? . . .

אני לא רוצה שתכעס עלי או תפגע ממני אבא, אני כותבת אליך בהמון אהבה! הלוואי שתבין

מחכה לתגובתך,

הבת שלך.

יקרה, זה רק דוגמא למה אפשר לעשות, אני ממליצה לך לכתוב אחד משלך... ובמיקרה שאת לא יודעת את זה: את לא יכולה להמנע מלהתמודד עם אבא שלך שיבין את זה! כי יום אחד זה יגיע, ועדיף שזה יבוא בצורה טובה עם אזהרה מראש........ בהצלחה!!

אני ניסיתי לדבר איתו מלא פעמים והוא כל פעם מבין והכל סבבא עד הפעם הבאה שיש לי דעה שונה ושאני מגלה עצמאות!

הוא ככה גם לאמא שי אז אין מה לעשות בקטע הזה!

וגם כלפי חוץ זה נראה שאני הכי עושה מה שבראש שלי- כי אני שחקנת טובה!  

ולמשה- השירות ממש לא רחוק והוא כבר מתחיל להתערב ולהגיד את דעתו ולטעון שוב שאני סתם מדברת "שטויות" (ביטוי ששגור בפיו הרבה כשהוא מדבר איתי- הכל שטויות!)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....