משעמם לי בחיים, אני אמא של העצלנים, אני לא לומדת, אין לי כח לזוז,
אני מרגישה חוסר ענק בצומי ואני לא אחת שתעשה משהו בשביל לקבל אותו.
מכאן נובע = אני עצובה.
ה- סוף!!!!!!!
אספרנזהאבל כן, סמיילי קורץ.
חייבים להמשיך, לא?
אם זה מנחם..אז זה קורה לכוווווווווולם=]
(אבל "צרת רבים נחמת טיפשים..
)
[יש לי המון מה להגיד אבל אין לי כח לחפור..אז..-]שתדעי שבאמת זה קורה לכל אחד בגיל הזה וזה עובר!!!באמת!!!וחוצמזה (אם את רוצה שזה כבר יתעופף לו ולא ישאר לך שום שארית של עצלנות..)תתחילי לעבוד עם עצמך!!שכן כל דבר את עושה-ע--כ--ש--ו!!!!לא עוד שניה!!ולא עוד שבריר שלה!!וכן..יש נפילות-לא מצליחים(לרוב..)אבל בסופו של דבר מצליחים-נופלים וקמים!!באמת!!!!!!!!!
וואוו יש לך כוחות,אני בטוחה!!!!
מוזמת לאישי!!יש לי הרבה מה לומר..=]
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים