לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לפי מה שזכור לי הכותב רושם שהסיפור מבוסס על סיפור אמיתי,

אני לא זוכרת בוודאות אם כתוב או לא כתוב, אבל לדברי דג זהב נראה שלא מוזכר בשום מקום שזה סיפור אמיתי.

לאורך כל הסיפור תהיתי לעצמי אםם הוא אמיתי, אבל הפפגישה המיוחלת אכן היתה קיצ'ית מידי, ובלתי אמינה.

חבל, כאשר ספר על השואה בדוי- הוא מאבד את ערכו בעיני...

קראתי דיון בנושא הזה בפורום אחר, והסכמתי עם שלילת סיפורי השואה הבדויים.

אבל - לא במקרה הזה.

קודם כל, כי הסופר הוא עצמו ניצול שואה. וזה מאוד מאוד שונה בעיניי מאשר סופר שהוא לא. כך שהספר מייצג פן מסויים של השואה, גם אם הוא לא התרחש במציאות ממש כפי שהוצג.

צריך לקרוא את הספר הזה בידיעה שהוא לא אמיתי. אחרת זה באמת מאכזב כשמגלים שלא...

סבבה, יש הרבה, רק צריך לחפש...

למעשה, ספרים כאלה הם ספרי עדויות (כמו היומן של אנה פרנק וכו'...) - והמאפיין שלהם הוא נקודת המבט הצרה מאוד, משום ששורד בשואה כמובן לא ידע את כל מה שהלך בשואה.

אבל אם את רוצה המלצה על ספר אמיתי וחזק על השואה, לכי על "בשם כל בני ביתי" של מרטין גריי. אבל תזהרי, הספר נוקב ולא מפחד לנקוב בתיאורים שיכולים לזעזע אנשים תמימים - אין שם ילד שמתחבא מנאצים ואוכל כל היום מבתים שהוא גונב מהם, מגיטו ריק. יש שם נאצים שרוצחים על ימין ועל שמאל, יש שם נער שמסכן נפשו יום יום לצאת מהגטו להביא אוכל לתושבי הגטו, יש שם עדות מתוככי מחנה ההשמדה טרבלינקה, כאשר שירת שם כזונדרקומאנדו, עם כל הזוועה של הגופות, והזוועה על הידיעה שכל טעות קטנה עולה לך בחייך.

בנוגע לנקיות, הספר נקי כמעט לגמרי, אך יש בו שתיים שלוש נקודות בעייתיות, אבל אני סבור שניתן בקלות פשוט להמשיך לקרוא ולא להתעכב עליהם. וזה ספר אמיתי, זה העיקר - מרטין גריי היה בן 14 כשהתחילה המלחמה, והתגלגל עד סופה בגילגולים שונים ומרובים, אז מהבחינה הזאת כן, הוא ספר אמיתי עם סיפור מעניין אך מחריד.

בהצלחה!

ממליצה בחום על הסרט (נקי לחלוטין)

אם כי זה מבוסס על כך שהוא היה ילד בגטו.

וזכרתי לא נכון שהסיפור מתאר את סיפורו האישי.

בכל זאת ספר יפה למרות שהוא בדוי- דבר שבד"כ פחות מפריע לי...

וגם הספר וגם הסרט מבוססים על סיפורים שקרו לו בשואה..

לא כל הסיפורים אמיתיים אבל זה בהחלט מבוסס על דברים אמיתיים שקרו.. 

את האמת כולה אני לא יודעת אני רק יודעת שהוא באמת היה בחורבה אבל הוא היה גם אחיו הקטן  

ואמיתי, ללא תיאורים מזעזעים על המחנות והגטו, שיקרא את "אירופה אירופה" של שלמה פרל (אחלה ספר).

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי