בתשובה למה יש כאלה שמקצינים מאד את הדת וזה הופך לבלתי נסבל כלפי בן/בת הזוג אבל באופן כללי לא צריכה להיות בעייה צריך להסתכל ולראות את הפנימיות שבאדם ולמצוא את הטוב שבו...

ולא הם ממש לא סוג ב'

וקשה מאוד להוכיח להם אחרת.

שיכולה להיות בעיתיות בחוזרים בתשובה וגם יכול להיות שלא. זה תלוי באדם עצמו ובתהליך התשובה שהוא עובר ובמיוחד באיך הוא "תופס" את התהליך.

לדוגמה - יכול להיות בחור שעבורו לחזור בתשובה זה להתחיל לקיים את המצוות(שבת תפילה וכו'),להתלבש כדתי וזהו פה זה נגמר. הוא לא ממשיך את התהליך לכיוון של עבודה על המידות, שליטה בכעס, ביצרים , עבודה על אמונה.

ומה שקורה הלאה זה שהוא יתחתן עם מישהי הם יקימו בית דתי לכל דבר מבחינת מצוות וכו' אבל יהיה לו קשה לשמור על העניים,יהיה לו קשה לכבד את אישתו,הוא עלול להתפרץ בכעס על כל דבר קטן וכו'.

בכוונה נתתי דוגמה קיצונית כדי שאולי תוכלי להעביר לבנות שתהליך התשובה הוא לא רק בין אדם למקום שזה נראה לי החל הקל לאחר ההחלטה לחזור בתשובה, אלא גם בינם לבין עצמן ובינן לבין הסביבה.

וגם חשוב לומר שכל החיים חוזרים בתשובה, כל החיים עובדים על עצמנו ובמיוחד כשנשואים לכן לא לראות בתהליך משהו שעובר ונגמר אלא לקבל את העובדה שהתהליך הוא לכל החיים.

לחוזרות בתשובה את מה שהצעת- יכול לפנצ'ר אותן..

צריך לומר להן כמה הן טובות ויקרות וטהורות.

נכון שיש להן דרך ארוכה, ונכון שהיא קשה, אבל הן יודעות את זה מספיק טוב.

אם כבר- צריך לחזק אותן, לשכנע אותן שהן הכי סוג א' שיש.

כמו שכבר ציינו פה, יש חוזרות בתשובה שלוקחות הכל באופן קיצוני (וגם תמים מידי לפעמים) ואז אני אישית לא הייתי מעוניין.. מצד שני, אם התהליך היה אמיתי, כנה ולא קיצוני בצורה כזאת שהיא מכחישה את כל ה-19 שנות ילדות שלה אז ברור שהייתי מסכים.

לגבי המשפחה החילונית שלה, זה דווקא אחד הדברים שפחות מרתיעים, אם הם מכבדים את הצעד שהיא עשתה אז אני לא חושב שתיהיה לי איזשהי בעיה

א. במגזר הדתי לאומי, ככלל אין שום בעיה לחוזר/ת בתשובה להנשא, כלומר, לפחות לא יותא מאשר דתי/ה מלידה.

ב. לדעתי האישית: לחוזרת בתשובה מתאים חוזר בתשובה, כי באיזשהוא מקום, שניהם עוברים את אותו תהליך, באים הרבה פעמים מאותו מקום, וכו'.

זה לא אומר שאי אפשר לנסות עם מישהו שלא חוזר בתשובה, אבל סתם, עדיף מלכתחילה כן כי זה הכי מתאים.

וברור שלהוציא כל מיני מוזרים - ולא נפרט - לחוזר בתשובה לא אמור להיות שום חיסרון, וזה מיותר אפילו לומר.

ברוב המקומות היא לא תחשב סוג ב', אבל סתם יהיה לה קשה יותר. כל זוג דתי שנפגש וזורם טוב מתחיל על בסיס שיח משותף. כולם יודעים מה זה הר המור, כפר גנים, בני עקיבא, הכתרה, כפר פינס, ישל"צ, איפה-היית-בגירוש, ממלכתי, שישיזם, הסדר, בר אילן, אורות, הביצה, הרב דרוקמן ואלון מורה.

מי שחזרה בתשובה לא מכירה את כל אלו. ולכן ככל שהיא תהיה צעירה יותר, השיחה תזרום פחות טוב ויהיה לה יותר קשה. היא לא תכיר את המושג שביעית, בגרות במחשבת (אצל הדתיים יש מחשב ומחשבת??), תבורך רבנית פורים ושבו"ש בשמינית. נאדה.

זה לא שזה לא אפשרי, אבל צריך להיות יותר מבוגר ויותר סבלני לקשר עם בעלי תשובה שחזרו זה מכבר.

ממש עלית על הרעיון!!

אני חושבת שחוזרים בתשובה הם סוג א"א!! בכלל לא קשור לסוג ב' לפחות במגזר הדתי לאומי בשאר המקומות והמגזרים אני לא יכולה להעיד כי אני לא משם... ומה שאני חושבת בעצם זה שפשוט הרבה פעמים יש פער עצום בין חוזר בתשובה לבין דתי מלידה במיוחד עם הם "דוסים".. למרות שיכול להיות שככול שגדלים זה כבר פחות משנה וגם ככול שהזמן עובר מאז החזרה בתשובה האדם יותר מכיר מה שקורה בחברה שהוא נמצא... אני לא חושבת שצריך לתקוע את החוזרים בתשובה עם חוזרים בתשובה מלכתחילה בגלל שהם לא מכירים את המוסגים זה מגוחך!!נכון שלחוזרים בתשובה יש מוסגים שרק הם מבינים(כמו: "אורות" שכבר אנחנו התחלנו להבין {המדרשיסטיות שבניניו...}) עדיין עם יש הצעה כזאת אני לא יודעת עם צריך לפסול אותה על הסף אני חובת שעם יש הצעה כזאת לבנ"א בחור / בחורה לצאת עם חוזר/ת בתשובה למה לא?? צריך לבדוק שבאמת כך קרה ושבאמת הם עבדו על המידות שלהם וכו וכו...אז כול מיקרה לגופו מי הבנ"א שעומד מולך (ואם הוא מגזים מידי בדת זה גם משהו שאפשר לראות ולתת את הדעת...)  

וממש לא שייך סוג ב' וכד'. ולדעתי הם סוג א' אם כבר.

 זה פשוט רקע שונה וגם כדאי שהיא תשתכלל עם מישהו ברובד שלה.

התשובה: כן

לכל הפחות "זה לא אותו דבר" אם אתה לא "הסדרניק" קלאסי

זה נייק חד"פ כי אני הולך לכתוב דברים קשים, נא לא למחוק.

כתבו כאן שיהודי שחוזר בתשובה ומתקרב לה' יתברך יחשב סוג ב' כי:

א. "יש כאלה שמקצינים מאד את הדת וזה הופך לבלתי נסבל כלפי בן/בת הזוג "

ב. "צריך לחזק אותן, לשכנע אותן שהן הכי סוג א' שיש. "

ג. "במגזר הדתי לאומי, ככלל אין שום בעיה לחוזר/ת בתשובה להנשא, כלומר, לפחות לא יותא מאשר דתי/ה מלידה. "

ד. "וברור שלהוציא כל מיני מוזרים - ולא נפרט - לחוזר בתשובה לא אמור להיות שום חיסרון, וזה מיותר אפילו לומר "

ה. "מי שחזרה בתשובה לא מכירה את כל אלו ...היא לא תכיר את המושג שביעית, בגרות במחשבת  ..."

ו. "צריך לבדוק שבאמת כך קרה ושבאמת הם עבדו על המידות שלהם וכו וכו... "

ז. "זה פשוט רקע שונה וגם כדאי שהיא תשתכלל עם מישהו ברובד שלה. "

אני יודע שלא כל הכותבים רצו להגידד את מה שאני הולך לכתוב ואני יודע שהיו כמב ממגיבים שכן הגיבו בכבוד...

אבל דוגרי, בינינו, לא נעים לנו מהמחשבה שאולי היא/ הוא היו עם מישהו/י לפני החתונה.

כל שאר הסיבות שהעלו כאן הם דברים שהיו מפריעים לכל אחד מאיתנו בלי קשר למדוייט ספציפי.

למה מישהו/י היו יוצאים עם בייניש טרור? שלא מדבר עם אשתו אם זה לא דבר תורה?

למה מי היה מתחתן עם מישהו/י שיש להם "בעיות במידות" / "ביצרים"?

אז נכון, לא צריך להגיד להם "היית/ה עם מישהו לפני שחזרת בתשובה?"

ברור שלא זו הדרך!!

על עצמי, אם בדתיה מלידה הייתי מצפה להתאמה של 80% לפני דייט ראשון, אז

מחוזרת בתשובה הייתי מבדא שיש 85-90% התאמה...

להגיד שהם סוג א' זה נחמד, אבל, להגיד שהם יהודים טהורים ואם יש התאמה אז כן זה האמת!!

סליחה על "התקיפה" פשוט כאב לי לקרוא את כל ה"סחור-סחור" שהלך כאן...

תכלס ברגע שיש התאמה (בציפיות וכו' כמו שהייתם מחפשים בכל מדוייט אחר..)

יש רק 2 דברים שמפרידים בין חוזר/ת בתשובה לכל מדוייט אחר,

א. הפחד שיום אחד "יעבור" לה/ו להיות דתיים.

ב.הפחד שבלילה הראשון הוא/י חושבים על מישהוא/י אחר... וד"ל.

סליחה שכתבתי דברים קשים!!!!!!

והרשות למערכת לערוך.

זה לא מה שכולם חושבים לא נעים להם לומר. 

זה רק מה שאתה חושב.

ואם הוא אדם דתי שמעולם לא נגע באישה אז הוא בטוחחחח לא יכול לחשוב על מישהי אחרת בלילה הראשון. חרטא.

זה לא מה שמפריד בין חוזר בתשובה למדוייט אחר.

גם הדבר השני שנתת שיכול להפריע לא הכי הגיוני. אני מכירה יותר מידי סיפורים וזוגות שהתגרשו אחרי הרבה שנים של נישואין בגלל שאחד מהם עזב את הדת. והם היו דתיים מלידה.

אז רד מהתירוצים האלה.

גם אם הוא/היא היו עם אחרים לפני שאיתך- רק תדאג שהם באמת יהיו איתך. ואז לא אמור בכלל להפריע לך מה שעשו בעבר. ואם מפריע לך- אז כנראה שאתה לא שלם עם הזוג שלך.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אם יש אנשים שזה לא מפריע להם - אז אין בעיה: שמקום שבעלי תשובה עומדים וכו'.

אך יש אנשים שזה כן מפריע להם, ולא חייב שזה יהיה רק ברגע הראשון אחרי הנישואין.

השאיפה להתחתן עם מישהו/י שלא חווה/תה קשר קרוב אחר היא נורמלית ומובנת לחלוטין. נישואין זה אמור להיות דבר ייחודי לגמרי ולא "מישהו בתור" גם אים כאן נגמר התור. אלא שבהיות שיש תשובה - אנו תולים בערך הרוחני שבכך, שהענין שונה לגמרי. אבל אם זה בכל זאת מפריע, מצד החוויה שעברה, אי אפשר לזלזל בכך. מה גם שלא פעם יש שאריות רגשיות לשנים.   לכן, צריך להיזהר מאוד מ"לשכנע" מי שלא רוצה. מי שזה טוב לו - אין בעיה.

וחתונות של בעלי תשוב הזה לא "מקבע" אותם בינם לבין עצמם. סה"כ זה לא פעם מיקל על הכניסה החלקה יותר לעולם אליו בחרו להגיע. וילדיהם יהיו כמו כולם. וגם הם יתקבלו כחלק נורמלי מהחברה.

מה שאתה כותב זה  שטות מוחלטת! לצערנו רבות הבנות שלא מגיעות ללילה הראשון בתולות.

(היה פעם שרשור בנוג"ה שאחת הבנות מאולפנה שנחשבת רצינית כתבה שיותר מחצי מהבנות בכיתה שלה לא בתולות....)

ועם כל הכבוד גם הבנים לא תמיד כ"כ צדיקים והם אפילו לא בהכרח צריכים בת בשביל לחטוא וד"ל.

מי שעושה תשובה אמיתית על חטאיו בין אם הוא דתי מהבית ובין אם הוא חוזר בתשובה אין שום עניין לפשפש במעשיו לפני שעשה תשובה.

אני אישית מכירה מישהו שהיה בישיבת הסדר ואחרי שהיה כבר נשוי עזב את הדת כך שגם הטיעון על הפחד שיום אחד "יעבור" לה/ו להיות דתיים אינו רלוונטי.

מי שלא מוכן להיפגש עם בנות שחזרו בתשובה בגלל הטיעונים הנ"ל הוא אדיוט.

בד"כ חוזרות בתשובה יותר צדיקות מבנות דתיות מהבית כי הם עשו סוויטץ' רציני בראש, לעומת זאת, מי שדתיה ורק צריכה להתחזק בעניין מסויים זה הרבה יותר קשה.

וקשה לי מאוד להאמין לזה... וגם אם זה נכון במקרה הזה, אין מה ללמוד מזה על הכלל.

חוץ מזה, אל תשווי בת שמגיעה לא בתולה, לבן שהוציא זרע לבטלה. זה שני דברים שונים לגמרי.

או שהיא לא יודעת או שהיא התכוונה למצב פיסי (המבין יבין) או שהיא סתם קישקשה.

בקיצור, לא מקבל.

אני לא יודעת עם הדובר הוא בן אז אני מדברת בלשון זכר כי אין לי כוח לכתוב / וכאלה!!

מה שרציתי לומר שזו ממש חוצפה מה שאתה עושה אני דברתי בכללי ומה על דתי מלידה אתה  לא צריך לבדוק שהוא באמת עובד על מידותיו?? האים זה שונה?? האים זה נשמע לך מיוחד??

זה חוצפה להוציא את דברי מהקשרם!!

בתור רווקה שמתמודדת לא אחת עם השאלה האם לצאת עם בעל תשובה ובתור רווקה שעזרה גם לחברות שלה להתמודד עם זה, אני יכולה להעיד שהרבה ממה שהוא כתב זה נכון.

ויש בזה הרבה דברים קשים.אני נוטה לחשוב שכל אלה שהגיבו בכעס, הגיבו ככה כי יש שם משהו אמיתי. יש את הפחד הזה וצריך להיות מודעים אליו.

כל הכבוד ובבקשה אל תערכו למרות שיש שם דברים קשים.

לגבי הנושא - האם מישהו\י "עשה שטויות" או לא - זה בודאי משהו שחייב להיאמר לפני שמתחתנים... וזה כן שיקול.

אבל זה לאו דווקא קשור לרקע - יצא לי כבר לשמוע סיפורים על חבר'ה מבית דתי עם "בעיות" מסוג זה..

זה תלוי בקבלה של הבן זוג... וצריך לדעת לקבל במקרה שאותו מישהו עשה תשובה אמיתית

לצערי פוסלים אותי וחברים כמוני רק על פי הנתונים היבשים - גם אם מדובר בחברה תורניים,

אידאליסטים, שמשקיעים בלימוד תורה - אבל לאו דווקא יום שלם.

וזה באמת טעות בעיניי.

1. קיצוניות.

אחרי שראו את השחור שבעולם האחר, הם לפעמים רצים אחוזי אמוק לכיוון הקיצוני השני. מאוד מאוד קשה.

2. חוסר יציבות

אם הבחור/ה בשלב מתחיל יחסית, מאוד מאוד קשה לפתח קשר.

3. כמו שכבר הזכירו - היעדר רקע משותף

4. לעיתים יש רקע בעייתי מהעולם החילוני, או חשד לרקע כזה שמרתיע.

(בשולי הדברים: רקע כזה עלול להיות קיים גם אצל דתיים מלידה שהעולם לא היטיב איתם)

מדובר בד"כ בחבר'ה איכותיים ביותר שעשו צעד קשה ואמיץ ונלחמו נגד כל העולם. וכמו כל מיני אחרים שעשו צעדים כאלה, הם באים עם שריטות מהתהליך ונספחיו.

התופעה קיימת גם בקבוצות "חריגות" אחרות (למשל יושבי הגבעות). לא בגלל שהם אשמים אלא בגלל שבשביל להגיע לגבעה/לחזור בתשובה או לעשות שינוי משמעותי צריך לעבור כמה שנים של מלחמה עם ההורים והמערכת - מלחמה שלרוב משאירה "שריטות" וצלקות בנפש שצריך להכיר אותן ולדעת להתמודד.

אז קראתי מה אנשים כתבו פה וזה די כאב לי..

אני מכירה לא מעט חוזרים וחוזרות בתשובה. מכל מני סוגים וזרמים.

1.עוזיה- זה נכון שבתחילת התהליך לפעמים זה מקום אחר. אבל הרבה פעמים לאט לאט קולטים דברים ונכנסים לשפה. יש לי לא מעט חברות חוזרות בתשובה שהיום יודעות מה שישיסטית- למרות שהן מעולם לא היו כאלו.. 

חוצמזה, שזה דבר שאפשר לגשר עליו. זה כמו שלבן שאין לו אחיות יש חורים עצומים בהשכלה- אז מה, הוא לא יחתן? ומה עם בת שאין לה אחים גדולים והשפה הביינישית\צבאית היא סינית בשבילה? אז יוצרים שפה משושתפת ממה שיש.

2. לא נעים לנו- זה ממש לא תמיד הסיבה. אני יודעת שיש כאלו שנרתעים מזה. אבל לא כולם. ובא אני אגיד לך עד משו- אתה אפעם לא יכול לדעת. יש לי חברות טובות. חוזרות בתשובה ששמרו על עצמן. כן כן, מה ששמעת. לא כולן שם כאלה. יש גם כאלו ששומרות על עצמן. ולעומת זאת- אני מכירה גם דוסיות שנפלו, ונפלו חזק. היום היא לא נראת כזו, ועד שהיא לא תגלה לך- אתה לא תדע. כך שזה לא מחייב שדווקא בקטע הזה דוסית עדיפה על חוזרת בתשובה.

3. המון פעמים דווקא בזכות החזרה בתשובה, ובזכות התהליכים הלא פשוטים שהנער\ה עברו- הם בד"כ יוצאים אנשים מדהימים ממש!! רוב האנשים הכי איכותיים שאני מכירה הם חוזרים\ות בתשובה! באמת שזה להעריץ אותם.

אני מכירה לא מעט אנשים שמעדיפים דווקא חוזרים בתשובה.

אדר יקרה! קודם כל, באמת כל הכבוד לך על עבודת הקודש שלך! תמסרי לבנות המדהימות שלא ידאגו. לא חסרים בחורים טובים ואיכותיים. מכל הסוגים והמינים שיעריכו את התהליך שלהן. 

ב"הצלחה!

בכל רגע ובכל שעה..

יש לי בעיה עם עצם השאלה..

האם אנחנו רואים את עצמנו טובים יותר??

כי יש הרבה מאוד חיובי ושלילי בשני הצדדים.

הלוואי עלינו החיות בעבודת ה' שיש לחזב"תים.

הלוואי עליהם ההטמעה של ההלכות וההרגלים והידע.

שנזכה לעבוד את ה' באמת, בשמחה- בלבב שלם!!

בתור אחד שמצא במצב קצת שונה אך דומה 

כן - רואים בנו (חבר'ה שלא באים ממשפחה דתית ורקע תורני) סוג ב'

אבל לא רק בנו...

כל אחד שלא נכנס תחת הגדרה של בחור\ה דתי\ת נורמטיבי\ת ישר מקוטלג\ת לסוג ב'

כך זה עם בנים\ות שהוריהם גרושים

כך זה עם בנים\ות שעשו שטויות בתיכון

כך זה עם בנים\ות שחורגים באופן מהותי כלשהו מהנוף הכללי

כואב לי על זה מאוד - כל מקרה יש לדון לגופו.

כל אחד צריך לראות כמכלול דברים - כי בסופו של דבר - זה מי שהוא - זה עולמו ואלו חייו.

עכשיו השאלה אליך קורא\ת נכבד\ה - האם תרצה\י לבנות את ביתך עם האדם הספציפי הזה עם כל הפלוסים והמינוסים שלו, או שמא הסטיגמות ימנעו ממך לראות באמת מול מי את\ה ניצב\ת?

אני מכירה כ"כ הרבה דתיים מלידה שלא רואים את הדברים האלה ממטר. שמתייחסים לבנ"א ולא למדבקות שהדביקו עליו.

בכללי- צר לי לומר, אבל ככל שאדם יותר "דוס" ויותר מקפיד, ויותר "בקו" (סליחה על ההכללה אבל ככה אני רואה את הדברים סביבי) הוא יותר מקטלג ויותר מחלק לסוג א' וב'.

וזה עצוב. עצוב מאד.

היתה לי פעם שיחה עם בנ"א, מישהו מקסים, עם בעיה לא רצינית, והוא אמר לי בפירוש- שהא מחפש מישהי לא כ"כ דוסית- כי רק מישהי כזאת תקבל אותו מלכתחילה. ולכן הוא בעצמו נהיה פחות דוס- בלבוש, במקומות שבהפם הוא מסתובב וכו'

(הוא חיפש במשך 10 שנים!)

בין השאר בגלל שהוא לא בא ממשפחה דתית.
לא מזמן סיים רבנות, אדם מדהים - איש ערכי, אבא נהדר, חבר טוב, וגם תלמיד חכם.

(אגב - הוא לא סיפר לאף אחד שהוא קיבל הסמכה - נודע לי במקרה מרב ראש הישיבה)

לכן מאוד כואב לי על יחס הלא פשוט שיש לאנשים כאלה...

אל תאבדי תקווה

אני בטוח בזה שקיימים בנים שיודעים להסתכל נכונה - לראותך כמו שאת, להכיר אותך באמת

ולא את הדברים שמסביב

וביניהם מסתתר גם חתנך לעתיד

זה נכון באותה מידה גם לבנים (וכן גם לי ) - ואני בטוח בכך לחלוטין, שקיימות בנות עם הסתכלות נכונה ואמיתית על הדברים עכשיו צריך רק...

"בואי כלה... בואי" - חזרתי מהחתונה עכשיו... השיר לא יוצא לי מהראש

טעות היא !!!! למי שפוסל בחורה בגלל עברה,ולא מתבונן על המציאות הנוכחית..בשבילי בחורה שחזרה בתשובה היא בחורה אמיצה שוויתרה על הרבה דברים למען בוראה..תמשיכו להתחזק! ה' מזווג לפי המעשים!!וואל ייאוש ה' הוא המזווג זיווגים!!!!!!

שמחתי מאוד לראות את התגובות ולהיווכח שזה נוגע להרבה מאיתנו ולא למעט...

באמת השקעתי בזה מחשבה רבה בזמן האחרון והמסקנה שלי היא שהטעות שלנו (דתיים מבית..) היא שאנחנו לא תופסים את עצמנו כחוזרים בתשובה, אם רק היינו מסתכלים על עצמנו כאנשים שעוברים תהליך בדיוק כמו אותם צדיקים... אולי פתאום לא היה מפריע לנו הפער הזה?  אם רק נבין שאנחנו שואפים להגיע לאותה נקודה... אם היא הנפש הזאת שבדיוק תתאים לי האם זה משנה לי שהיא התחילה מ-0 ואני כבר באתי עם ידע מקדים?!?  

חוזר בתשובה- זדונות נהפכות לו לזכויות ברגע שחזר

ועומד במדריגה שצדיקים גמורים לא עומדים בה- מכיוון שהעלה ניצוצות מהקליפות שלשם צדיק לא יכול להגיע.

עם כל זה, היום- ואני מדברת על היום- יש מלא בעיות עם העניין הזה.

קחו למשל תעניין של ממזרות- אפחד לא יוגע מה קורה בציבור החילוני בעניין הזה אבל הרחוב די משתולל, ונראלי שאפחד לא רוצה לקום לגלות שהחצי השני ממזר/ת

או חד הוריות למינהם- שאפחד לא יוגע מי האבא בכלל

או את העניין של נגיעה וכו'... שזה באמת דבר מרתיע- בחור/ה דוסי/ת שלא ראתה עולם פתאום נפגשת עם גבר/אישה שמבין דבר וחצי מחוץ לאטמוסרה של המצוות.

לדעתי- כל מקרה לגופו, ובשביל להתחתן היום עם חוזר בתשובה צריך לעשות עבודת מחקר מאוד רצינית כדי להפגש ולראות שבאמת הוא יציב בדעתו- לפחות שלוש שנים בעניין.

ובד"כ החוזרים בתשובה- טהורים זכים ועדינים יותר מאלה שהיו דתיים מבית כי באיזשהו מקום הם בחרו בדרך, הם באמת החליטו מכח עצמם לעשות שינוי- וכשגילו את המעלה של להיות יהודי שומר תומ"צ הם דבקים בזה עד הסוף כי הם גם יודעים מה הצד השני מציע.

בהצלחה רבה

אף פעם לא יוגע אם הוא נגע או ייגע או לא....

סיכומו של גבר - יגעת ומצאת תאמין!

יש כאלו חוזרים בתשובה שמחפשים להתחתן דווקא עם משפחה מיוחסת ולא של חוזרים בתשובה כמוהם.

וכשזה לא הולך להם הם מרגישים שדפקו אותם, הבעיה היא שעדיף להתחתן עם מישהו שיש לו כמה שיותר דברים משותפים על מנת  שהקשר יהיה בריא וזורם, כי להתחתן עם מישהו שנמצא במידה מוסימת ברמה יותר גבוהה (דתית רוחנית, משפחתית), זה רק יגרום מתחים מיותרים , אם בכלל זה יתאים.

אחרי הכל זה תלוי בסוג הבנאדם, בחור איכותי ימצא בחורה איכותית וכן ההפך ולא מנשה אם אחד מבני הזוג הוא חוזר בתשובה.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

ובעיניי מוטעית

יש בה מן האמת. בסופו של דבר, זה פחות קשור למה עבר עליך בחיים ויותר לאיך התמודדת עם מה שהקב"ה זימן לך. (הבעיה היא בניסיון לקבוע מי מהם ברמה יותר גבוהה, וחבל.)

אדם שבא ממסגרת "נורמטיבית" לאו דווקא אדם "איכותי" יותר.

מתוך ניסיון אישי - אנשים שעברו התמודדות מסויימת בחיים - לרוב יותר בוגרים,

במיוחד בוגרים יותר רגשית (הגדרה מעניינת שהמצאתי בזה הרגע ).

אמרתי שלא משנה מאיזה מסגרת באים, ולאו דווקא נורמטיבית, יש חברה איכותים יותר ופחות.

אני מכיר אישית כמה וכמה חוזרים בתשובה איכותיים ביותר שהתחתנו עם משפחות חזקות ודתיות אך ורק בזכות עצמם.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

"הבינני עבודתך ולך תהיה עבודתי.

השיבני ואשובה ותרצה את תשובתי."

וכל מילה נוספת מיותרת.

סוג של אפליה סוג ב' מה שנקרא וזה ממש חזק במגזר שלנו! אז אתה יודע מה זה לא גזענות אלה אפליה סליחה! חח

יש נטיה לשים תווית שמתאימה לפוליטיקלי קורקט על כל דבר.

אין אפליה, יש מגוון שיקולים וזה חלק מהם, כתבתי על זה כבר תגובה כאן.

לאנשים שיוצאים לדייטים יש הרבה צפיות ולמי שלא בירר עם עצמו לעומק ו(חשוב מאוד)התייעץ עם אדם חכם ובעל נסיון בליווי זוגות לאורך שנים - יש צפיות מלאכותיות.

אנשים רוצים מישהו שדומה לחלום שהם יצרו לעצמם, אני לא משלה את עצמי, זה מאוד בריא לחלום ולשאוף אבל יש כאלו שהשאירו את השכל בצד כשמגיעים לחיפוש כזה.

כאן זה אותו הדבר.

הרבה מדמיינים את רעייתם לעתיד בדמות המלאך מלא התום והחיים, תדמית שלא משתלבת להם (בצדק מסויים כך לא נכון כהכללה) עם משהי שכבר עברה כמה בני זוג בחיים ובוא נודה, זה משאיר משקעים.

אלא שגם "אצלינו הדתיים" לא חסר ויש צד לא מבוטל שעברות במחשבה הרבה יותר נוראות מעבירות במעשה.

מה אני מייעץ למחפשים/ות הרלוונטים?

הכל תלוי באדם (וואו, תודו שלא חשבתם על זה) ז"א שצריך לבדוק את הרקע של האדם בגישה שונה (ויותר לבדוק, מה לעשות הוא לא הגיע במסלול הרגיל וצריך לטרוח ולהבין מה המסלול שעבר) ובדייט עצמו צריך ג"כ לעשות את אותו הדבר.

זו האמת המרה, מי שעבר את המסלול הרגיל - יש את מי לשאול עליו, כולנו מכירים את השפה, איפה נוער מורד איך ומה הסימנים, פשוט קל יותר להתביית על הבנאדם.

למי שעבר מסלול אחר צריך להשקיע יותר זמן (אם כי יש גם פוטנציאל לרווח עצום אם מצאתם את המתאים/מה).

לחוזרים (פורמאלית, כי כולנו חוזרים) - תעמיקו בעצמכם, היפכו את החסרון ליתרון,

מי שלא היה לו יודע טוב יותר להעריך ולהתחבר ממי שתמיד היה לו.

בהצלחה.

זה ממש תלוי בתהליך החזרה וד כמה הבחורה יציבה כי יש איזשהו פחד שהיא תיסוג לאחור אבל האמת שזה לא רק אצל חוזרים בתשובה אלא אצל כל אדם יכולה להיות נסיגה לדעתי היא ממש לא סוג ב'

בוודאי שמצד המעלה האישית כל אדם באשר הוא ו"במקום שבע"ת עומדים וכו'' ".

עם זה, אי אפשר להתכחש לכך שכאשר אדם מתחתן הוא במידה מסויימת גם נכנס למשפחה. זה לגיטימי אם ירצה להיכנס למשפחה דתית, גם מצד עצמו גם מצד ילדיו העתידים בעז"ה.  כמובן, לא חייב שזה מה שיתפוס אצלו מקום - ויש צעירים שכלל לא חושבים על זה - אך אי אפשר לומר שזה לא בסדר שזה מה שהוא רוצה. הרי אין לו מחוייבות ספציפית דווקא אליה שאינו מכירה.

ב. לענ"ד - בעיה חמורה יותר היא עם בעלות תשובה שכבר חוו יחסים קרבים, ל"ע, עם בנים לפני שחזרו בתשובה.  אע"פ שכלפי שמיא בוודאי תשובה מכפרת על הכל - אי אפשר לתבוע מאדם שיתחתן עם מישהי ש"טכנית" כבר עברה בצורה מופקרת משהו עם מישהו אחר.  באמת זה נורא, והיא מסכנה שזה החינוך שקיבלה - אך מה אשם הבחור. יש אנשים שזה מאוד מפריע להם.  מה גם שלא פעם היא נושאת איתה פסיכולוגית "שאריות" מזה.  אי אפשר לחייב בחור ששמר את עצמו למישהי ששמרה את עצמה רק בשבילו - לשאת מישהי שזה לא נכון לגביה. גם הדבר הזה שונה מאדם לרעהו, וגם תלוי היכן היא עומדת בהרגשתה ואישיותה. יש מדהימות, כדברייך באישיותן ובתהליכן, אך בפנים עדיין מסובכות רגשית וכו' עם עניינים כאלו, וזה מאוד מסוכן לסחוף איתם מישהו שגדל בהווי שונה לחלוטין, לתוך מערכת כזו.

ג. גם מישהי טובה מאוד, לפעמים באופן טבעי לוקח זמן עד שחיים "טבעית" את המנטליות של העולם אליו נכנסה. יש אנשים שהווי זר שמשתרבב לא פעם במשך שנים לא מעטות וחוסר בהווי אליו התרגלו בסביבתם - מכביד עליהם מאוד.

כמובן, יש באמת הרבה נפלאות ולפעמים אין בעיה.

אך יתכן שכדאי לחשוב קודם על מישהו דומה. הרי יש גם בעלי תשובה נפלאים. יתכן שאם יקימו ביחד בית, מתוך עליה דומה - יהיה קל יותר.

אגב, אצל בנים המשקל שתופס לא פעם "מה בחורה עשתה קודם" הוא גדול ללא כל השוואה למה שזה תופס אצל בנות. גם דתיות לגמרי.

כל טוב ויישר כחך על עבודת הקודש שלך.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...