התחלנו את ספר הקורבנות לפני שלושה שבועות וכבר יש לנו 3 מקרים
אני לא יודע איזה רגשות עולים לכם אבל לי כל פעם זה אותו רגש
קנאה קנאה קנאה
קנאה באלה שהיו מספיק טובים ללכת מכאן
לעזעזעל כל מה שאני רוצה מאבא שבשמים זה פרשה משלי פרשה על שמי
בפורים אחד השיכורים אמר לי משפט אדיר ועצוב בטירוף
"עד שלא תלמד להעריך אותם הוא לא יקח ממך אותם" שמישהו יגיד שזה לא עצוב..
וזה לא רק מסבל, מכאב, זה מהבנה פשוטה שאין לי מה לחפש פה.
ויש המון כאלה אנשים שחולמים
איך הדם יוצא מהם. אנשים ששמדמיינים לעצמם באמצע יום שבא מחבל והורג אותם
ורבאק אין לנו כח כבר בבקשה לפחות תעשה את זה בסטייל
לפחות לפחות תן לנו פרשה
"אחרי מות-קדושים-אמור"
כשאדם מבין ויודע שבתכל'ס אף אדם בעולם לא יכול לפגוע בו באמת, רק שהוא זה שבוחר לפעמים להפגע.
וכשאדם מאמין באמת שקיים לו טוב בעולם והוא רק צריך להביט קצת יותר לשאר העולם אז חייו נראים קצת הרבה יותר אחרת...
