אני הייתי ככה בכיתה שלי (אמ, מזמן, אני כבר עברתי...)

והיינו מתווכחות כל יום- על הכול. בטונים גבוהים מדי.

היינו טוחנות נושאים. וכולם נגדי. כולל המורה.

וזה היה אחד המצחיקים...כי תמיד בשיעורי חברה/חינוך הייתי מביאה דיסקים של רבנים חרדים...

פחחחח.....ואז אחרי זה כוווולם היו יוצאות עלי.

ואין אין אין,

היה לנו לוח מודעות בכיתה, וכולם תמיד תלו את אותם דעות,

ואני הגנתי על החרדים כאילו הם החיות מחמד שלי או משו.

בהכל הייתי שונה.

וואי. זה היה סיוט. אבל מצחיק בטירוף.

אשכרה ילדו בנות...לויודעת..כמה היינו 14? שבטוחות שהם אחריות לניהול העולם.

אבל מה כן, אל תתני לדעות שלכם להשפיע על החברות!

בחיים לא כדאי לך.

אנחנו היינו צורחות אחת על השניה את האמ-אמא של החיים......

ושניה אח"כ "טוב, יאללה נשמה, בואי לחדר אוכל".

קחי את זה ככה אחותי...בכיף של העולם.

בהצלחה!! פחח...אם קראת את מלכה.

נחסוך במילים...

קיצור אל תתייחסי אליהן.

בשמחה הייתי עושה את זה.

אני אוהב להתווכח עם אנשים בדברים האלה ולהשאיר אותם עם פה פעור ומבט של מטומטם בעיניים.

לדוג' עם החברות השמאלניות שלי (רחמנא לצלן) זו פשוט מנטליות אחרת. חינוך אחר משלי. אין למה לדבר אם אנחנו כ"כ שונות בדברים האלה.

ואם את יודעת שכל הכיתה תהיה נגדך באופן גורף ואין סיכוי שתצליחי לשכנע- לפעמים כדי לשתוק למרות שזה מזה מעצבן שבנות אומרות שטויות...^^

אני מזדהה איתך בצורה לא נורמלית,

בהזדמנות אולי נדבר באישי,

בהצלחה ....

"חרדים בהמות"?

תגידי להן שיש מישי מערוץ 7 שלומדת בסמינר והיא לא מרגישה שהיא לומדת ברפת או בדיר..

שיש דעה זה הדבר הכי אמיתי שיש...

כל השאר נסחפים עם החברה.. כדי "להיראות יפה "...

אם זה אמת בשבילך, אל תכנעי ללחצים.

עליך ועוד דברים כאלה לא יפים על אנשים שאני אוהבת

הכל בזרימה זהו...

יש כאלה שאני מתווכח איתם - והם לא חברים שלי ולא איכפת לי... אבל זה לא אמור לפגוע בקשר עם החברים...

שאין לי חברות שאני ממש יכולה לדבר איתן על דברים קצת יותר עמוקים מהאח הגדול או כמעט מלאכים

לאיזה לחצים התכוונת? לשינוי דעות בגללן?

כל הזמן היו מנסים להתווכח איתך? ועוד על אנשים שאתה אוהב,מעריך??

אז תגני על זה!

וכמובן תמיד צריך לעשות את ההפרדה. יש לי חברים ממש טובים שאני לא מסכים איתם על כמה דברים, ואנחנו מתווכחים וזה, אבל לא כועסים אחד על השני.

זה פשוט כבר מרגיז שא"א  לעבור שבוע בלי שלוש ויכוחים לפחות! ותחשוב שאני לבד מול כל הכיתה

ואם זה כן, אז הן לא בסדר. תגידי להן שתרגענה (רושמים ככה?)

אני נפגעת בשביל אחרים ואתה צודק זאת באמת בעיה אצלי

אם נמאס לך תבקשי לא לדבר על זה..

גם לי לא תמיד יש כוח לדיונים עם חברות למרות שהם בנושאים חשובים שאני מאמינה בהם, אז אני משתדלת לא להכנס לזה וזהו..

אם נראה לי שמבזים או מזלזלים כשזה לא לעניין אז אני מעירה אבל לא נגררת לדיונים בעקבות זה.

תסתמי את הפה. בפשטות.

את לא מסכימה. נכון.

אבל הרי לא מובר בדיונים אלא בויכוחים: אתן לא מנסות להקשיב זו לזו אלא לשכנע. אין טעם בזה!! פשוט אל תיכנסי לזה.

וכן, זה פשוט. להעביר נושא, לחייך ולשתוק, ללכת. אין בעיה

אגרררררררררררר... מוכר.

בקטע הזה, בת שמש צודקת בעיני.

תקישיבי,

לי יצא שם של "הכופרת" וגם "המתווכחת". ופעם אחת ישבנו בשבת והתחלנו להתווכח - על מאחזים וכד'...

ופתאום היה כזה שקט ולוזוכרת עלמה דיברנו |אני מנצלת את סוף תוקף התקנון.. |, אבל חברה שלי ממש רצתה שנחליף נושא. ואז היא כזה "נו, אביב, תביאי נושא, את אוהבת להתווכח, על מה באלך להתווכח?" ואמרתי להן דבר כזה - שאני לא אוהבת להתווכח! חשוב לי לדון על דברים, כן. זה מפתח ת'מחשבה, מרחיב אותה, ותמיד טוב לשמוע ולהתמודד עם דעות של אחרים. בדיון - מקשיבים אחד לשני. בויכוח - לא תמיד. לא ממש. אז אמרתי להן שאני אוהבת לדון, והן היו בשוק - כי הן כ"כ היו מקובעות על זה שאני אוהבת להתווכח.. אבל זה היה נעים להבהיר את הנק' הזו. גם כלפי עצמי, שהבנתי את זה.

מה שאני רואה בין השורות אצלך זה אין לך עם מי לדבר בצורה מכובדת ורגועה על דברים שונים. להשוות דעות.. אני אישית מרגישה את זה גם הרבה פעמים. זה כאילו אנשים לא מבינים אותך, או שהם לא במקום הזה של לדבר ככה.

דוגרי?

אין לי עצות בשבילך בקטע הזה,

חוץ מבאמת, ללמוד לסתום את הפה ולא להגיב. גם כשמדברים על משהו שבוער בך. גם אתה מתפוצץ ממה שאומרים. להיות בשקט. אין דרך אחרת "לקנות" חברים. קשה מאוד להשתלב בחברה כשאתה נגד כולם. למדתי שלא חייבים כולם לדעת מיד את כל הדעות שלי על כל דבר...

למרות שבהתחלה, כשלי אמרו את זה, זה היה מקומם קצת. כילו מה, למה שאני אסתום?

אבל דווקא כשיש קשר יותר טוב, יש פתיחות, יש רצון לשמוע.

עכשיו, אני אישית מרגישה סוג של  - תיעוב אולי - כלפי בנות שכל ייעודן הוא למצוא מישהי להתווכח איתה. כי.. זה טו מאץ'. מספיק, די, מעצבן. למרות שגם אני הייתי שם.. ועדיין, קצת.

פשוט לשתוק. לאט לאט תוכלי שוב לדבר. מעלת השתיקה זה דבר ששוה לקנות..

אני קונה פיסות ממנה כל יום. זה קשה, אבל אין ברירה.

בהצלחה!

בעזהי"ת

אין דרך טובה משתיקות- סתם, לשתוק באמצע היום, להחליט- שעה שתיקה. שעתיים. וכו'- בשביל לקנות אותה. באמת.

אי שם, בחמישית שלי, גמכן הייתי- טוב, לא 'מחפשת דיונים בכח', אבל גם לא 'נמנעת מלהביע את דעתי'- ופשוט עשיתי לעצמי שתיקות, בהתחלה זה היה 'כמה זמן אני מצליחה'- זה היה 18 דק', אגב- ואח"כ כבר שעה, שעתיים, שש, שמונה, עשרים וארבע, השיא זה 36 שעות..

זה פשוט עובד, אין מה לעשות.

[נגיד, פעם החלטתי שעה שתיקה, ואז חברה שלי ומדריכה שלי, כפרעליהם, התחילו דיון בכוונה בנושא שנוראאאאא מתסיס אותי, בשביל שאני אשבור את זה. ]

אני ממש לא מסכימה! זה הדעות שלה!! ומותר לה להגיד אותם!!!!

ברור ש- דברי חכמים בנחת נשמעים.. ובחיים נפגוש הרבה פעמים אנשים שלא יסכימו איתנו-

אנחנו צריכים ללמוד לדעת איך להגיב, כך שישמעו ויבינו אותנו, ושזה לא יגיע לצרחות... וואו אנחנו כיתה אחת!

ואני ממש מעריכה אותך שחשוב לך דעותיך, תמשיכי לעמוד על העקרונות שלך!!

בסוף זה ישתלם!!!!!! (אם לא בעולם הזה, אז בעולם הבא....)

גם אני כזאת  "השונה" אבל שתדעי לך שיש לכולן זכות שאת השונה כי אם לא את מי ישפיע על שאר הבנות לטובה כמובן?! אולי את חושבת שאת לא משפיעה אבל את משפיעה ובגדול (מדברת מישהי עם נסיון) תשמחי יום יום ואל תתווכחי איתן! זה רק יעשה יותר גרוע..תהיה ממש חברמנית אבל מותר לך להביע את הדעה שלך (בלי וצעקות וכאלה)

בהצלחה שיהיה לך!

ברור שמותר לה להשמיע ת'דעות שלה!
אני מאוד נגד סתימת פיות.. ;)

אבל לפעמים, לטובת עצמך, שווה לסתום קצת. אפילו אם אתה עומד להתפוצץ..

וזה בקטע החברתי.

פעם הייתי מכריחה את עצמי ליהיות כמו כולם.... אבל עכשיו, אני אומרת את הדעות שלי בלי בעיה, ויש וויכוחים!! אני לא אומרת שלא...  אבל לפחות מכבדים את זה, שאני מסוגלת לעמוד על הדעות שלי.

למשל, לי יש שיער דיי נפוח, ופעם הייתי אוספת אותו לצמה כדי שלא יצחקו עלי, למרות שדווקא אהבתי אותו.... ואז אחותי שאה אותי למה אני לא מפזרת, ויש לי שיער כזה יפה וכו'..... אז באתי לכיתה עם שיער פזור, ובאמת צחקו עליי, אבל הם ראו שאני מתעלמת, והתחילו לכבד אותי.... בקיצור!! (סורי על החפירות...) אני מציעה לך לעמוד על הדעה שלך, בלי לפחד מתגובות! 

אל תסתכלי על זה ככה- תסתכלי כמה הדעות שלך נכונות וטובות!!!

תהיי גאה בעצמך שאת הגעת לזה והן לא!!

תהיי גאה בדעות שלך!!!

מה אכפת מה הן חושבות?!

בהצלחה

זו אחת התכונות שאני אוהבת בך

ואני ממש מסכימה איתך...

(הלוואי שאני גם אזכה...)

זה באמת חשוב להגיד את הדעות שלך ולא לפחד מהסביבה אבל צריך לדאוג שזה לא יפגע באף אחד,

לפעמים אני מעדיפה לא לענות למרות שיש לי מה לומר כי אני לא רוצה לפגוע...

וזה לא היה מכוון לאפחד(אם מישו חשב) זה פשוט הזכיר לי אוטומטית את הנקודה הזאת...

אני מבינהאתכן אבל תחשבו על זה רגע מישהו אומר על אחים שלכם דברים רעים (לאו דווקא החרדים ולאו דווקא אחים אמיתיים אלא מישהו שמאוד שמאוד קרוב אליך) אתם הייתם יכולים לשתוק???

אבל:

א. תמיד, תמיד זה הנושא?

ב. אולי פשוט כשאת רואה שהשיחה מתגלגלת לכיוון של ויכוח על נושא שאינמצב, את לא שותקת - כי זה מ-מ-ש על אח שלך.. פשוט תמצאי תירוץ לקום וללכת. או שתשמעי אמפי ותשחקי אותה לא שומעת (או שתגבירי את העוצמה ובאמת לא תשמעי.. ;)), או משהו בסגנון. תדברי בטלפון עם מישו, לוידעת מה - תלוי בסיטואציה..

זה להתעלם ממשהו,

אבל עדיף.

וזה קשה - אוף, כ"כ קשה, אני כ"כ בסיטואציה הזו הרבה פעמים, וזה גם כאילו נוגד קצת את הגאווה הזו של "כן, זה מה שאני חושבת!" וכו', אבל זה העניין.

א. זה לא תמיד הנושא אבל ברוב הנושאים אני ממש לא חושבת כמוהן (רוב הויכוחים קשורים או למה שאמרתי או לחבר, שמירת נגיעה, צניעות ומתי אני רוצה להתחתן)

ב. את צודקת ויש פעמים שאני עושה את זה אבל כשיש נגיד ויכוח באמצע שיעור זה לא כזה פשוט לצאת ובטח שלא פשוט לשבת במקום ולשתוק (במיוחד אם את הדיעה הנגדית)

מצד אחד בנאדם צריך לומר דעה אבל מצד שני לא להתווכח

אם יש לך דעה - תגידי אבל אם זה עולה לויכווח בטונים פשוט תגידי למי שענית לה ( !!! - ולא לכל מי שרוצה להתווכח...) שיש לך דעה ואם ה-י-א רוצה את יכולה להגיד ל-ה.....

ועוד דבר - ברגע שאין לך כוח או שאת רואה שאין טעם בויכווח פשוט תיבשי .....

זה לא יעניין אותם להתוכח איתך דווקא.....

להמשיך לצרוח דברים כאלה גם בלי שתהיה מישהי שתגיד דעה שונה.

הן כאילו צורחות את אותה דעה

יש כמה טכניקות לניהול דיונים גם כאלה "דיונים".

את יכולה לחפש באינטרנט או לשאול מישהו מנוסה.

הנה כמה טיפים (לא כולם יעזרו מיד ובכל מצב כמובן):

1. תתמקדי במישהי אחת, אם ממש לא נותנים לך, תעצרי ותסבירי שאת לא יכולה לענות לכולן ואת משתדלת לערוך דיון/להתייחס ברצינות, או כל דבר אחר בכיוון שנראה מתאים לאופי של הבנות.

רווח ראשון - את כבר לא בעמדת נחיתות ולחץ.

2. תעצרי ותתני לבת שמולך להוציא קיטור לאמק את כל מה שיש לה (אם היא מגזימה תשאלי אותה אם היא רוצה לתת לך גם לענות, בדרך כלל היא תמשיך קצת ואז תיתן לך).

3. אל תתני לאחרות להיכנס, את מדברת *איתה* (ראי סעיף 1).

4. אם אין הגיון פנימי במה שהיא אומרת או שקל לסתור את זה, אחרי שהיא מסיימת תחזרי על מה שהיא אמרה במילים שלך ("אז את אומרת ש-") - תמיד מאוד עוזר לשני הצדדים(בעצם תמיד אפשר להשתמש בזה).

כל העצות האלו יעבדו טוב יותר אם תתכונני לפני כן לבד, או עם משהו שאת סומכת עליו.

יש עוד טכניקות, אבל אלו עיקרים שיעזרו לך להתמודד ולא לוותר על מה שחשוב לך.

בהצלחה.

זה באמת כיף לדון בנושאי דעות והשקפות אבל כדי שזה יהיה כיף צריך לוודא שמשני הצדדים יהיו הכללים הבאים: 

לא באופן אישי! לא על אנשים/קבוצות ספציפיות אלא על תופעות/מעשים ספציפיים, לדוגמא: לא על "האם עדיף החרדים - שלומדים, או הדת"לים- שעובדים", אלא "האם עדיף לעבוד או ללמוד" - התופעה ולא האנשים. כשמדברים באופן אישי זה גם עלול לפגוע, וגם הרבה יותר קשה להגיע להכרעה.

דבר שני: "חברי אתה צועק - מן הסתם אינך צודק",ברגע שמישהו מרים את הקול זה אוטומטי סימן שאין לו מה להגיד, שנגמרו לו הטענות ההגיוניות ולכן הוא צועק. צריך להיות מוסכם בין הצדדים שאם מישהו מרים את הקול זה כאילו שהוא אומר: אתה צודק! ורק בדרך הזאת אפשר לדון בצורה אובייקטיבית.

ונקודה למחשבה:

מדוע חשובים לך הדיונים הללו?

האם זה מכיון שאת באמת רוצה לברר את הדברים ולהגיע לאמת?

האם זה מכיון שכשהסביבה לא חושבת כמוך, זה מערער את בטחונך לגבי - מהי האמת? 

האם זו תאוות נצחנות גרידא - להראות שאת יודעת יותר טוב מכולם?

את השאלות הללו אני שולחת לך בכנות, לא לקנטר, אלא כיון שהבנתי שאת אדם חושב, ולכן אני מאמינה שתצליחי לענות לעצמך את האמת. כשתדעי למה זה חשוב לך, יהיה לך יותר קל לדון בצורה נכונה, וגם להתמודד עם אלה שמתווכחים איתך בצורה לא נכונה.

בהצלחה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....