את תאהבי אותו בכל מחיר וברור שבעלך לא יהיה בדיוק כמוך יש זוגות ששונים אחד מהשני והם חיים באושר. חוץ מזה אל תפחדי בעזרת ה' הוא יעזור

אם יפסיקו לעבוד עליה אז היא בהחלט תימאס.

לקרוא לפחות 5 פעמים את הספר 'הבית היהודי' של הרב שמחה קוק.

בקשר חברי יענו,או סתם אנשים?כשיגיע הזיווג שלך הוא יתאים לך כמו ככפה ליד ואתם תהיו זוג יונים מאוהבים.א-ב-ל..רק עם הרבה עבודה יחד..זה מכל ה"גדולים" אומריםבהצלחה!

קודם כל, כשתהי בשלה לנישואין אז תהי גם בשלה לקשר רציני ואחד ויחיד עם מישהו אחד.

ו-בגלל זה בחיי הנישואין (בפרט ביהדות) יש המון המון התחדשויות ודברים ששוברים שגרה בקשר כל הזמן. וכמו שב.ש אמר- נישואין זו עבודה, ומן הסתם יש קטעים שנמאס מבן הזוג, אבל עובדים על זה.

אולי כדאי לחשוב אם כדאי לנסות לעבוד על זה כבר מעכשיו, ליצור חברויות שהן אמיצות יותר ולגרום לעצמך לא לחתוך אותן מהר. זה ידרוש ממך השקעה אבל יתן לך קשרים הרבה יותר טובים. בנישואין לא יהיה פתאום קסם שיתן לך מאה אחוז להתמסר לבן הזוג לנצח, צריך להתחיל לעבוד על זה כבר מעכשיו. איך אני שוברת שגרה בקשרים, עושה אותם מעניינים, נשארת עם חברות שלי גם בתקופות של שפל.

אם יש עבודה בריאה של זוגיות אין כזה דבר 'קטעים שנמאס מהבן זוג'. 

עם בורא עולם הקשר שלך תמיד חזק? לא!

עם אחותך את אף פעם לא רבה? לא!

עם ההורים שלך את תמיד מסכימה על הכל? לא!

מה שאומר שתמיד יהיו בחיים מצבים כאלה של ירידה גם בין בני הזוג.. ואם לא היה את הירידה הזאת אז לא היה

איך לעלות.. ולא יהיה גם למה, לא תהיה משמעות לזוגיות וגם אהבה חזקה לא תיבנה כי בשבילה דרושים מעט קשיים.

כמו שיש ירידה בלימודים וכמו שיש ירידה ברוחניות ובכוח שלנו בגוף כך יש ירידה גם בזוגיות.

אבל כל ירידה היא לשם עליה.

שממנה יוצא רק טוב אם בוחרים בזה, אם מנתבים הכל למקום הנכון..

איל!לי- אהבה בונים.. ואם בונים אותה נכון היא מתחזקת ומתעצמת עם הזמן והשנים.

ככה זה גם עם הבעל... זה התפקיד, ללמוד אחד ת'שני ולאהוב גם כשכועסים (אם זה קורה וזה עלול לקרות באופן טבעי)

השאלה מה הכוונה שלך 'ימאס מהבעל' לא, ואם כן זו תחושה רגעית שעוברת  כשאת רגועה ומבינה

שהכל תהליך והכל בסדר.. ובע"ה יהיה תמיד טוב, ולפעמים צריך זמן לדברים האלה.

וזה לא קורה כי בני הזוג לא אוהבים או משהו כזה.

זה יכול לקרות אחרי לידות, בהריון, סתם כשהבעל מאחר כל הזמן, או שהיא משאירה את הנעליים תמיד בכניסה- לחשוב שאין רגעים שקשה ונמאס לרגע מהשני, זו אשליה שיהיה מאוד מאוד כואב כשהיא תתנפץ.

אפילו אם תהיה 100% עבודה ולכל אחד יהיה את המרחב שלו ושני בני הזוג יהיו כל כך מושלמים כלפי השני, עדיין יהיו קטעים שלאחד מבני הזוג ימאס טיפה. ובד"כ מתגברים על זה, אבל זה לא שזה לא קיים.

אין לי נסיון בקשרי נישואין עדיין, אבל קבלתי מהמון אנשים חכמים וגדולים.

תראי מה כתבתי בהודעה הראשונה בשירשור.

אני צריכה לחשוב על זה.. וcalvin- אני מדברת בכללי על אנשים..........

זה לא שאני מחליפה חברות כי נמאס לי מהן!! פשוט לפעמים יש לי הרגשה שאני יותר מדי עם אנשים מסוימים וזה עושה לי לא טוב....עזבו אני מוזרה אתם לא תצליחו להבין אותי בקטע הזה..!

אולי אפילו מבינה אותך יותר מידי, מוכר...

את אותה שאלה גם אני שואלת את עצמי- כי עם כל הכמויות של האהבה, לא בא לפעמים להיות קצת עם מישהו/י אחר/ת?!!? לא בא לפעמים קצת גיוון?? לא נמאס לפעמים מאותה אחת 120 שנה????

אז אני חושבת שלפני זוגיות יש כל כך הרבה הדרכות, מכינים אותך לחיים כאלו, לחיי זוגיות...

ותראי- עובדה שלא. יש כ"כ הרבה בתים בישראל ובעולם בכלל... כנראה שעם השנים מתבגרים, ונהיים בנויים לקשר רציני של נישואין.

זה מה שאני חושבת לפחות...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...