למדנו שהרמב"ם אומר שמה זה ימות המשיח?

1- יהיה שלום בין כל המדינות.

2- יהיה קל לעשות כל דבר. פרנסה תגיע בקלות. אוכל יצמח על העצים טרי וכשר למאכל. הבגדים יצמחו מהעצים. ה-כ-ל יהיה מהיר.

3- מנהיג אמת, מדינת מופת מבוססת על ערכים של יושר וצדק. בקיצור, מלך המשיח שישפוט אותנו לפי התורה.

ו-וואלה. לא רוצה! אני רוצה שיהיה לי על מה לעבוד. נכון, עכשיו לא טוב לי בחיים- ישלי יותר מידי על מה לעבוד, וזה קשה. אבל מה עדיף? שאני אשב רגל על רגל והכל יבוא לי בקלות? איכסה פיכסה!!! 

אני רוצה להילחם. 

אז אמרנו שכשהמשיח יבוא בעז"ה מחר [כי הוא לא אוהב לבוא בלילה.. כולם ישנים ואפח'ד לא עושה לו קולולולואים...]-  יהיה לנו על מה לעבוד!!! 

לא יהיה לנו איך ליפול, כי לא יהיה יצר הרע, אבל יהיה לנו הרבה איך ולאן לעלות. להתקדם.

לשאוף להיות יותר מ"טובים". ל"מצויינים", וזה בעצם יהיה השינוי הגדול.

הרמב"ם אומר [לא זוכרת איפה.. למדנו את זה מתוך חוברת ניסוי חדשה, אז אני לא טורחת לבדוק איפה כל רב אומר את מה שהוא אומר..] שבעצם, לא המציאות תשנה. הכל יהיה כרגיל. אבל הטבע ישתנה. האדם יהיה בנאדם טוב. והעבודה שלנו תהיה לצמוח ולהיות מצויינים.

ואף-על-פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא!!!

בס"ד 

מובא בעוד הרבה מקומות (לא זוכר איפה) שימות המשיך יהיה שנוכל לשבת וללמוד תורה בלי יצר הרע!! לא יהיה רוע בעולם, יהיה כבוד לעם ישראל ואנחנו נשלוט.. ממילא כל מה שאת אומרת עכשיו שאת לא רוצה שהוא יבוא זה יצר הרע, וכשהוא יבוא היצר הרע יתבטל וכבר לא תחשבי ככה...     תחשבו על זה..

גם אני לא רוצה שהעולם יהפוך להיות מושלם ולא יהיה לי שום טעם להיות בו.

וגם אני הבנתי (עוד לא לגמרי) שעבודת המידות והנפש תשאר תמיד... העבודה לאזן את תכונות הנפש שלנו. וזה מספיק קשה ומאתגר.

מישו ששנתן שיחה על המקדש, שאלתי למה לי לרצות שהמשיח יבוא, אם לא יהיה מה לעשות,

מה להתאמץ, זה יהיה פשוט משעמם!!!!!!

אז הוא אמר לי שזה פשוט בגלל שאנחנו לא יודעים כמה טוב יהיה...

הוא הסביר לי הרבה זמן על זה, ואני לא כ"כ זוכרת מה הוא אמר,

אבל השתכנעתי!!!!! ממש!!!! ברור שגם לפני זה רציתי שהמשיח יבוא

אבל זה היה רק רצון עמום כזה. עכשיו זה השתוקקות....

חוץ מזה שיש פה כ"כ הרבה צרות שאין שום אפשרות אחרת שהכל יסתדר,

חוץ מ- אם המשיח יבוא....... בע"ה עוד היום!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...