את נישמעת מדהימה ! למה להתנתק מעצמך ?! אני בעד ההפך להתחבר לעצמך ..

בואי לאישי

איך את יכולה לדעת עלי שאני מדהימה?

פעם הייתי מפרסמת שירים.. היום זה פשוט.. אני לא יודעת.

אני מסתכלת ב"אשירה לה'", הפורום הסגור של השירים, ופשוט.. איכשהו, מקנאה.

כי אני כבר לא שם.

לא שם בכל דבר-- לא לימודים, לא החברות שהיו פעם. מנותקת.

והשבוע, באמת שרציתי, פשוט לצאת מעצמי, להפסיק כבר להיות אני.
אני מגעילה את עצמי,

רוצה להיעלם.

איך יוצאים מעצמך??

שאלת את עצמך פעם למה את מגעילה את עצמך??

למה את רוצה לצאת מעצמך? ולהיעלם??

נכון, כל אחד מאיתנו עובר תקופה קשה בחיים..לכל אחד יש ת'בעיות שלו..

אבל צריך לדעת להתמודד איתן, להבין מאיפה הן נבעו...

להילחם בהן!!!

אולי כשכתבת שאת רוצה לצאת מעצמך, התכוונת להרגלים שלך..או משהו כזה..ואת זה רק את תדעי אחרי שתעשי ברור עם "האני עצמי" שלך!!!

"אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, קיב)

תאמיני!!! תאמיני בעצמך!!!

תעריכי את עצמך!!!

טיפ: כל יום תכתבי שתי מעלות על עצמך. בסוף השבוע תקראי את כולן. <את לא מבינה כמה תהיי גאה בעצמך>

יאללה, צאי לדרך! בהצלוח'ס נשמה

וכמובן, אם את רוצה לשאול, לדבר או סתם לחפור..את מוזמנת באישי!

גוד נאכט

הדבר הראשון שעלה זה זה שאני מזדהה... מאוווד.... (שיהיה ברור.. אני כותבת במיוחד לעצמי... אז אם זה יצא נוקשה או משו' כזה אני מבקשת סליחה כבר עכשיו...)

אבל אז קפץ לי מה שכתבת:

"...אני מגעילה את עצמי,

רוצה להיעלם.

איך יוצאים מעצמך??"

וחשבתי, אולי לא צריך לצאת מעצמך? פשוט לשנות את "עצמך". מגעיל אותי איך שאני מתייחסת לחברות. אני לא בטוחה שהיית רוצה להיות חברה של עצמי. אז נכון שזה קשה, וזה מאווד קשה.. אבל לשנות את היחס הזה. לחשוב על עצמי בצד השני, זאת שבועטים בה. זאת שצועקים עליה. זאת שמתעלמים ממנה. לא היית רוצה להיות שם. אז למה אני שמה את החברות שלי שם? באמת שלא מגיע להן! בטח אחרי שהן עדיין חברות שלי אפילו שאני ככה... (ואני אישית באמת הופכת להיות בנאדם זבל במצבים מסויימים...)

אז לחשוב על זה. ולחשבו על מה שאנשים אומרים לך. אומרים לך שאת בנאדם מדהים. אז כן! אנשים בד"כ לא ממציאים.. בטח כשמדובר בבנאדם שהם בקושי מכירים במציאות. אז תחפשי את המקום הזה שאת כן מדהימה. כי אנשים פה מצאו את זה, והם רחוקים... את קרובה- איך לא תמצאי את זה??

ולא להילחם בזה חזק מידי. משהו שלמדתי מבת דודה שלי... לפעמים פשוט צריך לתת לדברים לזרום (קצת! שלא יצאו גמרי משליטה..) ודברים מסתדרים.

לפעמים צריך לתת לזמן לעשות את שלו...

תתחילי פה בקטן ותעברי אחר כך לפנים מול פנים לאנשים סביבך...

מה יקרה אם נגיד תפרסמי שלך? אם מישהו יגיד נגיד וזה לרוב לא קורה שהוא מכוער, אז? מי הוא שיגיד לך על מה שיוצא ממך עצמך? הוא לא מכיר אותך ולא יפגוש אותך ברחוב ויגיד לך :" אהה.. זאת את שכתבת שיר מכוער..."

להפך: יגידו לך כמו בד"כ דברים טובים! בכל דבר מוצאים טוב ולא ממציאים וזה ייתן לך יותר חשק וככה בעז"ה תיפתחי!!!

אם הקב"ה הביא אותך לעולם סימן שאת משמעותית לו!!!

אני רוצה שיתנו ביקורת, זה לא מפחיד אותי, אני פשוט.. אני באמת לא יודעת.

לפעמים אני נכנסת לזה, ומרגישה כ"כ שום דבר. כלום.

זה מציף, שנאה כלפיי מי שאני.

כלפיי היצור הלא ברור הזה, שכלום לא החלטי אצלו, ובכל באלגן וחוסר אונים.

אני לא מכילה את עצמי, ואי אפשר להתנתק מזה..

אוייש, רחמים עצמיים. |נושף אוויר החוצה חזק| .

אבל תחשבו רגע בהיגיון- אם אתם שונאים מישהו, אתם מתחמקים ממנו כל הזמן..

אבל מה אם אתם שונאים את עצמכם?! 

אתה צריך להבין מה מציק לך בו, אתה לא צריך להבין אותו, אבל לא לשנוא, לראות בו משהו אחד טוב ולהסתכל רק על הטוב הזה!

כשרואים את הבנאדם הזה להגיד למשל: "וואוו... הוא לא יורק על אנשים ברחוב! איזה צדיק!!!"

את אותו דבר קחי על עצמך! ואני שוב אומרת- אם לא היית משמעותית בעולם כבר מזמן לא היית פה!!!

אבל איך מתמודדים עם זה?

זה כ"כ גדול

והדבר הראשון שעולה לי לראש זה רק לנסות להרוס את עצמי, ועולות מחשבות כואבות,

ואני משתגעת.

(ואפשר גם לומר לכם תודה?
באמת שמרגיע קצת לדעת שיש פה אנשים שכותבים לי תשובה. |מחייך מבין העיניים הדומעות| )

תתפלי להקב"ה שיאיר את עינייך..ותמצאי את הטוב שלך!!

תנסי לחשוב בכוח שאת אוהבת את עצמך וטוב לך ואז זה יבוא ממקום אמיתי באמת!

תכבדי את עצמך, תעריכי את מי שאת!!

ותילחמי ביצר הזה, שגורם לך לחשוב מחשבות רעות שכאלה...

אין לי כרגע זמן להגיב..

אבל כ"כ מבינה אותך...

פשוט מזדהה איתך לגמרי!!

בס"ד

אני לא מאמינה לך שאת שונאת את עצמך. לדעתי את בורחת ממשהו אחר, לא יודעת בדיוק מימה, רק את יכולה לדעת...

(אולי אני טועה, אבל יש לי קצת נסיון בזה)

אחותי, את לא צריכה להוציא אותך מעצמך.

את פשוט צריכה לגלות את עצמך, ואז להוציא אותך ל-עצמך, ולא מעצמך. (מבולבלת?.. גמני)

מכירה ת'תחושה לפעמים של 'למה לעזאזל אני אני'..

אבל, מה לעשות, נדפקת כמוני

אצלי זה בא יותר בקטע של חֵבְרה, של: לודעת איך להגיד, לודעת איך לדבר, מפחדת מתגובות..

ואפילו, יודעת מה? |לוחש| אינלי מושג למה אבל מפחדת לצאת לעיר, מפחדת לקבוע תור לשיעור פרטי, מפחדת ללכת לאורטודנט, לרופא, מפחדת לצאת החוצה, מפחדת להרים טלפון,מפחדת לצאת עם חברות..

אולי לא בקטע כ"כ של פחד, אלא זה פשוט מלחיץ? |מהרהר|

ואז.. קיבינימט, למה אני אני? למה אני כזאת, למה למה למה..

טוב, נו..

|נאנח|

|נקרע מצחוק|

אבל, אנחנו פה, נכון?

אנחנו כאן, ואני לא חושבת שאנחנו נתאבד למה יש לי דעות קיצוניות בעניין..:D

אז, אנחנו כאן, אנחנו חיים, לומשנה אם אנחנו זה אנחנו.

נדפקנו? אחלה, בואי נחיה עם זה.

אבל תכלס, זה כ"כ ל-א נכון.

כי לא נדפקנו.

כל בן אדם הוא מדהים.

כ-ל   ב-נ-א-ד-ם.

ואם את לא חושבת את זה על עצמך, תשאלי חברות. תגלי אחרת. תסמכי עלי.

אז יש קטעים דפוקים, 'דפקטים' אני בדר"כ קוראת להם, אבל אף בן אדם לא יכול להיות מושלם, נכון?

ואף בן אדם לא רוצה שא-ת תהיה מושלמת.

ואת גם לא צריכה להיות כזאת.

איך יוצאים מזה? (שימי לב, כתבתי איך יוצאים מ-ז-ה, ולא איך יוצאים מעצמך)

כדאי שתעשי משהו עם עצמך..

כתבת שאין לך לימודים, ותכלס, לימודים זה מה שהכי מעסיק ברגע הזה של החיים.

אז אם אין לך, כדאי שתמצאי משו..

תעבדי, תתנדבי.

(יודעת, כ"כ קל לדבר, אבל כשזה מגיע לקטע של עשייה.. |נאנח|..)

באמת.

איך אומרים? תגשימי את עצמך, תממשי.

אני בטוחה שיש בך המון.

כן, בטוחה.

אז אחותי?

אני פה, כן?:P

ואם לא פה כרגע, אז אני אהיה עוד מעט או שאני בביצפר.. זה בסדר, גמלי אין לאן לברוח

והיי, אגב -

" על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה מת, אבל ברצונך החופשי - אתה חי ".

ותמיד, ת-מ-י-ד אפשר לתקן.

מאמינה בך. תאמיני גם את.

ולהגיע אל תוך תוכך=אל הנשמה שלך.

אני יודע שזה יכול להשמע קצת חסידי.

אבל אני באמת אומר לך את זה מנסיון.

נסי. מכפ'ת לך?

אל תיחסו למשפט שם.. סצם הזכיר לי משו

אחות יקרה ניסית להסתכל על עצמך במראה?

מה ראית?

את צ'ייסר? לא.. את מי שאת באמת- זאת שעומדת מאחורי הניק הזה.. זאת עם הפנימיות והרצון לעשות טוב

בעולם.

את יודעת משו?!

בורא עולם ברא אותך כדי שתעשי פה משהו בעולם.. שתתני את חלקך פה.

וזו הסיבה העיקרית שלך לדבר, לחיות, לעשות חיל!

אין סיבה לפחד.. את יודעת כמה פעמים ניסיתי לעצב דברים במחשב שלי ובתור מתחילנית יוצא לי מ-ע-פ-ן

אבל את יודעת מה מחזיק אותי?

שאני יודעת שיום אחד אצליח יותר.. שאני יודעת שלא ה'עיצובים' שלי יקבעו ת'אישיות שלי ות'אני שלי!

כי אני אדם בפני עצמי...!

ואת שאני בטוחה שהכשרון שלך נמצא שם בשירים את פוחדת להעלות אותם.. אני מרגישה בשבילך חתיכת פספוס

את פוחדת מהביקורת?

למה? היא תאכל אותך? יודעת מה? כשאת מקבלת ביקורת תבואי אלי לאישי ושתינו נסתלבט על היצירות שלנו

ביחד... באמת שאין מה לפחד או להסס להעלות דברים ו/או לפתוח שרשורים.

את צריכה לבטא ת'צמך כמו שכל אחד עושה פה...

ואני אפילו דורשת שתעשי את זה

סתכלי איזה מותק את סתכלי במראה.. תגידי לי את מי גילית שם!

אוהבת, את מוזמנת לקשקש באישי

כל אדם הוא בריאה חד פעמית

וידע זאת כל אדם

אני עם כוחותי וסגולותי,

פרצוף פני וסגולות נפשי יחידי בעולם.

בין כל החיים עכשיו אין אף אחד כמוני

בדורות שעברו לא היו כמוני

ועד סוף כל הדורות לא יהיה כמוני.

אם כך הקב"ה בטח שלחני לעולם

בשליחות מיוחדת ששום אחד אחר

לא יכול למלאותה, רק אני בחד פעמיותי

(עלי שור)

קיבלנו את זה בצ'ופר, ואני כמעט כל יום קוראת את זה, אז אני יודעת את זה כבר בע"פ.

זה באמת מעודד!!!! כשהיו לי זמנים כמו שתיארת, הקטע הזה היה פשוט במקום!

הקב"ה שלח אותנו לעולם בשליחות מיוחדת, ז"א שאנחנו צריכים להיות כאן,

לא לברוח מעצמנו... אולי עכשיו יש חולשה, אבל תזכרי את זה.

ה'- אבא שלנו מאמין בך! הוא עצמו חושב שאת מדהימה!

אי אפשר לחלוק עליו!!

מקווה שהבנת, ושעזרתי!

יש לי עודף..או יותר נכון זה מתבטא בחוסר טאקט...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....