את נישמעת מדהימה ! למה להתנתק מעצמך ?! אני בעד ההפך להתחבר לעצמך ..

בואי לאישי

איך את יכולה לדעת עלי שאני מדהימה?

פעם הייתי מפרסמת שירים.. היום זה פשוט.. אני לא יודעת.

אני מסתכלת ב"אשירה לה'", הפורום הסגור של השירים, ופשוט.. איכשהו, מקנאה.

כי אני כבר לא שם.

לא שם בכל דבר-- לא לימודים, לא החברות שהיו פעם. מנותקת.

והשבוע, באמת שרציתי, פשוט לצאת מעצמי, להפסיק כבר להיות אני.
אני מגעילה את עצמי,

רוצה להיעלם.

איך יוצאים מעצמך??

שאלת את עצמך פעם למה את מגעילה את עצמך??

למה את רוצה לצאת מעצמך? ולהיעלם??

נכון, כל אחד מאיתנו עובר תקופה קשה בחיים..לכל אחד יש ת'בעיות שלו..

אבל צריך לדעת להתמודד איתן, להבין מאיפה הן נבעו...

להילחם בהן!!!

אולי כשכתבת שאת רוצה לצאת מעצמך, התכוונת להרגלים שלך..או משהו כזה..ואת זה רק את תדעי אחרי שתעשי ברור עם "האני עצמי" שלך!!!

"אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, קיב)

תאמיני!!! תאמיני בעצמך!!!

תעריכי את עצמך!!!

טיפ: כל יום תכתבי שתי מעלות על עצמך. בסוף השבוע תקראי את כולן. <את לא מבינה כמה תהיי גאה בעצמך>

יאללה, צאי לדרך! בהצלוח'ס נשמה

וכמובן, אם את רוצה לשאול, לדבר או סתם לחפור..את מוזמנת באישי!

גוד נאכט

הדבר הראשון שעלה זה זה שאני מזדהה... מאוווד.... (שיהיה ברור.. אני כותבת במיוחד לעצמי... אז אם זה יצא נוקשה או משו' כזה אני מבקשת סליחה כבר עכשיו...)

אבל אז קפץ לי מה שכתבת:

"...אני מגעילה את עצמי,

רוצה להיעלם.

איך יוצאים מעצמך??"

וחשבתי, אולי לא צריך לצאת מעצמך? פשוט לשנות את "עצמך". מגעיל אותי איך שאני מתייחסת לחברות. אני לא בטוחה שהיית רוצה להיות חברה של עצמי. אז נכון שזה קשה, וזה מאווד קשה.. אבל לשנות את היחס הזה. לחשוב על עצמי בצד השני, זאת שבועטים בה. זאת שצועקים עליה. זאת שמתעלמים ממנה. לא היית רוצה להיות שם. אז למה אני שמה את החברות שלי שם? באמת שלא מגיע להן! בטח אחרי שהן עדיין חברות שלי אפילו שאני ככה... (ואני אישית באמת הופכת להיות בנאדם זבל במצבים מסויימים...)

אז לחשוב על זה. ולחשבו על מה שאנשים אומרים לך. אומרים לך שאת בנאדם מדהים. אז כן! אנשים בד"כ לא ממציאים.. בטח כשמדובר בבנאדם שהם בקושי מכירים במציאות. אז תחפשי את המקום הזה שאת כן מדהימה. כי אנשים פה מצאו את זה, והם רחוקים... את קרובה- איך לא תמצאי את זה??

ולא להילחם בזה חזק מידי. משהו שלמדתי מבת דודה שלי... לפעמים פשוט צריך לתת לדברים לזרום (קצת! שלא יצאו גמרי משליטה..) ודברים מסתדרים.

לפעמים צריך לתת לזמן לעשות את שלו...

תתחילי פה בקטן ותעברי אחר כך לפנים מול פנים לאנשים סביבך...

מה יקרה אם נגיד תפרסמי שלך? אם מישהו יגיד נגיד וזה לרוב לא קורה שהוא מכוער, אז? מי הוא שיגיד לך על מה שיוצא ממך עצמך? הוא לא מכיר אותך ולא יפגוש אותך ברחוב ויגיד לך :" אהה.. זאת את שכתבת שיר מכוער..."

להפך: יגידו לך כמו בד"כ דברים טובים! בכל דבר מוצאים טוב ולא ממציאים וזה ייתן לך יותר חשק וככה בעז"ה תיפתחי!!!

אם הקב"ה הביא אותך לעולם סימן שאת משמעותית לו!!!

אני רוצה שיתנו ביקורת, זה לא מפחיד אותי, אני פשוט.. אני באמת לא יודעת.

לפעמים אני נכנסת לזה, ומרגישה כ"כ שום דבר. כלום.

זה מציף, שנאה כלפיי מי שאני.

כלפיי היצור הלא ברור הזה, שכלום לא החלטי אצלו, ובכל באלגן וחוסר אונים.

אני לא מכילה את עצמי, ואי אפשר להתנתק מזה..

אוייש, רחמים עצמיים. |נושף אוויר החוצה חזק| .

אבל תחשבו רגע בהיגיון- אם אתם שונאים מישהו, אתם מתחמקים ממנו כל הזמן..

אבל מה אם אתם שונאים את עצמכם?! 

אתה צריך להבין מה מציק לך בו, אתה לא צריך להבין אותו, אבל לא לשנוא, לראות בו משהו אחד טוב ולהסתכל רק על הטוב הזה!

כשרואים את הבנאדם הזה להגיד למשל: "וואוו... הוא לא יורק על אנשים ברחוב! איזה צדיק!!!"

את אותו דבר קחי על עצמך! ואני שוב אומרת- אם לא היית משמעותית בעולם כבר מזמן לא היית פה!!!

אבל איך מתמודדים עם זה?

זה כ"כ גדול

והדבר הראשון שעולה לי לראש זה רק לנסות להרוס את עצמי, ועולות מחשבות כואבות,

ואני משתגעת.

(ואפשר גם לומר לכם תודה?
באמת שמרגיע קצת לדעת שיש פה אנשים שכותבים לי תשובה. |מחייך מבין העיניים הדומעות| )

תתפלי להקב"ה שיאיר את עינייך..ותמצאי את הטוב שלך!!

תנסי לחשוב בכוח שאת אוהבת את עצמך וטוב לך ואז זה יבוא ממקום אמיתי באמת!

תכבדי את עצמך, תעריכי את מי שאת!!

ותילחמי ביצר הזה, שגורם לך לחשוב מחשבות רעות שכאלה...

אין לי כרגע זמן להגיב..

אבל כ"כ מבינה אותך...

פשוט מזדהה איתך לגמרי!!

בס"ד

אני לא מאמינה לך שאת שונאת את עצמך. לדעתי את בורחת ממשהו אחר, לא יודעת בדיוק מימה, רק את יכולה לדעת...

(אולי אני טועה, אבל יש לי קצת נסיון בזה)

אחותי, את לא צריכה להוציא אותך מעצמך.

את פשוט צריכה לגלות את עצמך, ואז להוציא אותך ל-עצמך, ולא מעצמך. (מבולבלת?.. גמני)

מכירה ת'תחושה לפעמים של 'למה לעזאזל אני אני'..

אבל, מה לעשות, נדפקת כמוני

אצלי זה בא יותר בקטע של חֵבְרה, של: לודעת איך להגיד, לודעת איך לדבר, מפחדת מתגובות..

ואפילו, יודעת מה? |לוחש| אינלי מושג למה אבל מפחדת לצאת לעיר, מפחדת לקבוע תור לשיעור פרטי, מפחדת ללכת לאורטודנט, לרופא, מפחדת לצאת החוצה, מפחדת להרים טלפון,מפחדת לצאת עם חברות..

אולי לא בקטע כ"כ של פחד, אלא זה פשוט מלחיץ? |מהרהר|

ואז.. קיבינימט, למה אני אני? למה אני כזאת, למה למה למה..

טוב, נו..

|נאנח|

|נקרע מצחוק|

אבל, אנחנו פה, נכון?

אנחנו כאן, ואני לא חושבת שאנחנו נתאבד למה יש לי דעות קיצוניות בעניין..:D

אז, אנחנו כאן, אנחנו חיים, לומשנה אם אנחנו זה אנחנו.

נדפקנו? אחלה, בואי נחיה עם זה.

אבל תכלס, זה כ"כ ל-א נכון.

כי לא נדפקנו.

כל בן אדם הוא מדהים.

כ-ל   ב-נ-א-ד-ם.

ואם את לא חושבת את זה על עצמך, תשאלי חברות. תגלי אחרת. תסמכי עלי.

אז יש קטעים דפוקים, 'דפקטים' אני בדר"כ קוראת להם, אבל אף בן אדם לא יכול להיות מושלם, נכון?

ואף בן אדם לא רוצה שא-ת תהיה מושלמת.

ואת גם לא צריכה להיות כזאת.

איך יוצאים מזה? (שימי לב, כתבתי איך יוצאים מ-ז-ה, ולא איך יוצאים מעצמך)

כדאי שתעשי משהו עם עצמך..

כתבת שאין לך לימודים, ותכלס, לימודים זה מה שהכי מעסיק ברגע הזה של החיים.

אז אם אין לך, כדאי שתמצאי משו..

תעבדי, תתנדבי.

(יודעת, כ"כ קל לדבר, אבל כשזה מגיע לקטע של עשייה.. |נאנח|..)

באמת.

איך אומרים? תגשימי את עצמך, תממשי.

אני בטוחה שיש בך המון.

כן, בטוחה.

אז אחותי?

אני פה, כן?:P

ואם לא פה כרגע, אז אני אהיה עוד מעט או שאני בביצפר.. זה בסדר, גמלי אין לאן לברוח

והיי, אגב -

" על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה מת, אבל ברצונך החופשי - אתה חי ".

ותמיד, ת-מ-י-ד אפשר לתקן.

מאמינה בך. תאמיני גם את.

ולהגיע אל תוך תוכך=אל הנשמה שלך.

אני יודע שזה יכול להשמע קצת חסידי.

אבל אני באמת אומר לך את זה מנסיון.

נסי. מכפ'ת לך?

אל תיחסו למשפט שם.. סצם הזכיר לי משו

אחות יקרה ניסית להסתכל על עצמך במראה?

מה ראית?

את צ'ייסר? לא.. את מי שאת באמת- זאת שעומדת מאחורי הניק הזה.. זאת עם הפנימיות והרצון לעשות טוב

בעולם.

את יודעת משו?!

בורא עולם ברא אותך כדי שתעשי פה משהו בעולם.. שתתני את חלקך פה.

וזו הסיבה העיקרית שלך לדבר, לחיות, לעשות חיל!

אין סיבה לפחד.. את יודעת כמה פעמים ניסיתי לעצב דברים במחשב שלי ובתור מתחילנית יוצא לי מ-ע-פ-ן

אבל את יודעת מה מחזיק אותי?

שאני יודעת שיום אחד אצליח יותר.. שאני יודעת שלא ה'עיצובים' שלי יקבעו ת'אישיות שלי ות'אני שלי!

כי אני אדם בפני עצמי...!

ואת שאני בטוחה שהכשרון שלך נמצא שם בשירים את פוחדת להעלות אותם.. אני מרגישה בשבילך חתיכת פספוס

את פוחדת מהביקורת?

למה? היא תאכל אותך? יודעת מה? כשאת מקבלת ביקורת תבואי אלי לאישי ושתינו נסתלבט על היצירות שלנו

ביחד... באמת שאין מה לפחד או להסס להעלות דברים ו/או לפתוח שרשורים.

את צריכה לבטא ת'צמך כמו שכל אחד עושה פה...

ואני אפילו דורשת שתעשי את זה

סתכלי איזה מותק את סתכלי במראה.. תגידי לי את מי גילית שם!

אוהבת, את מוזמנת לקשקש באישי

כל אדם הוא בריאה חד פעמית

וידע זאת כל אדם

אני עם כוחותי וסגולותי,

פרצוף פני וסגולות נפשי יחידי בעולם.

בין כל החיים עכשיו אין אף אחד כמוני

בדורות שעברו לא היו כמוני

ועד סוף כל הדורות לא יהיה כמוני.

אם כך הקב"ה בטח שלחני לעולם

בשליחות מיוחדת ששום אחד אחר

לא יכול למלאותה, רק אני בחד פעמיותי

(עלי שור)

קיבלנו את זה בצ'ופר, ואני כמעט כל יום קוראת את זה, אז אני יודעת את זה כבר בע"פ.

זה באמת מעודד!!!! כשהיו לי זמנים כמו שתיארת, הקטע הזה היה פשוט במקום!

הקב"ה שלח אותנו לעולם בשליחות מיוחדת, ז"א שאנחנו צריכים להיות כאן,

לא לברוח מעצמנו... אולי עכשיו יש חולשה, אבל תזכרי את זה.

ה'- אבא שלנו מאמין בך! הוא עצמו חושב שאת מדהימה!

אי אפשר לחלוק עליו!!

מקווה שהבנת, ושעזרתי!

יש לי עודף..או יותר נכון זה מתבטא בחוסר טאקט...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...