וואי.. כשסבא שלי ימות [בעז"ה עד 120!!!]

אז היינו צריכים כבר לשבת עליו שבעה מזמן.

הוא חולה כבר שלוש וחצי שנים. יש מאז ב"ה רק עליות, אבל חי הוא לא.

ו... וואי. זה באמת סיוט.

פשוט. תפוס אפילו עשר דק'. צא החוצה לאנשהו. לאיזה מקום שאתה אוהב. [אני עולה להר בישוב שלי. מקום מדהים! יש לנו משם תצפית על כל הארץ] תדבר איתו שם. תדבר!!!

זה פשוט יעשה לך טוב על הנשמה וייתן לך כוח להמשיך.

[ו.. וואלה, אני אומרת את זה מניסיון...]

אה, מה עוד נותן לי כוח לשמוח בשעות שקשה?

אני יודעת שזה ישמע דפוק, אבל- סיבוב שערים.

זה פשוט נותן לי כוח לחודש ש-ל-ם לשמוח גם כשקשה.

אחרי הפיגוע באיתמר- בכיתי. לא הפסקתי לבכות.

אבל היה לי כוח לשמוח.

אם זה היה קורה לפני קצת יותר מחצי שנה- לא הייתי יוצאת מזה. אבל בזכות ההתחזקות שלי בחצי שנה האחרונה, והסיבובי שערים שמכניסים בי כוח לחודש- זה פשוט הולך לי בקלות, לקחת את הצער ולהמשיך איתו..!!

בהצלחה!

אני גם אשכרה חצויה בין המצב של הבית(אח שלי חולה סרטן) לבין הלימודים.. זה קשה מאוד!!!!

אבל צריך לבין שגם כשיש נפילות צריך לקום מהן!!! הקב"ה נתן לנו ת'נסיונות שלנו כי הוא אוהב אותנו וכי הוא יודע שאנחנו נעמוד בזה!! אז יאללה תצא גבר! תראה לקב"ה שאתה יכול להתמודד עם זה..(שלא תבין, אני גם לא כ"כ עושה את מה שאני אומרת אבל בכל-זאת..-אני מאמינה בזה!!)

-טיפים-

-מידי פעם(כשיש לך קצת זמן) תצא לאיזה מקום מבודד ופשוט תדבר עם הקב"ה-זה עוזר!!!!!(זה נשמע פלצני אבל זה עובד!!)

-תקח על עצמך ללמוד משו לע"נ-זה מחזק!!!

-תנסה להיות כמה שיותר בחברה שתשכיח(זמני) ממך את המחשבות על זה..

-תעשה דברים שמשמחים אותך בצורה ממש זמנית-במקרה הזה זה טוב ומותר

-אם צריך עוד משו..אז.. יש פה פורום מ-ד-ה-י-ם!!!!!!שעוזר תמיד!! (וגם אני פה אם צריך אז..-במסר"ש)

היום כבר אין לי את הכאב על הפטירה של סבא שלי (כמעט 3 שנים) אבל כן יש זמנים של געגועים ממש חזקים..

אני ראיתי שלי עוזר מאוד לדבר. (בכל מיני מקרים, לא רק כאלה..) במיוחד עם אנשים ממש קרובים - אצלי זה בעיקר חברות. זה משחרר ומפחית את העוצמה של התחושות גם אם זה לא מביא פיתרון. פשוט עושה טוב כשיש עוד מישהו שמשתתף ומבין את הכאב..

וגם עשיה.. לא להישאר במקום. להמשיך לעשות דברים כמו שצריך למרות הקושי.. פשוט לחיות..

אי אפשר לדחוק רגשות, לדחוק את הכאב,
לדלג עליו בין כל החיים שרצים..
לעשות פוס! הפסקה.
ללכת למקום בו רק הטבע אלוקים ואתה.
לבכות, לדבר אליו..
לחשוב..
להזכר..
להרגע..
וכן-
גם לכאוב..
 

זה משחרר ונותן כוחות ומעל הכל- להתפלל שה' יתן את הכוחות,
לך, ולעמ"י כולו.
חזק ואמץ!

ו10 חודשים לאחר מכן נפטרה סבתא שלי וכואב לי כשאני נזכרת בהם אבל אני באמת כמו שאמרו פה מדברת עם אנשים, בוכה (וזאת לא בושה!!! אפשר לעשות את זה במקום שקט לבד זה גם עוזר) ולוקחת מהם לחיים שלי הם איתי בדרכים אחרות

ובאמת..רק בשורות טובות!!! כי כבר נמאס...נמאס מכל כאב חדש, מכל מוות..שפותח פצעים ישנים ומחטט בצלקות...

שלא נדע עוד צער... יאללה- גאוולללההה!!!!!!!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....