וואי.. כשסבא שלי ימות [בעז"ה עד 120!!!]

אז היינו צריכים כבר לשבת עליו שבעה מזמן.

הוא חולה כבר שלוש וחצי שנים. יש מאז ב"ה רק עליות, אבל חי הוא לא.

ו... וואי. זה באמת סיוט.

פשוט. תפוס אפילו עשר דק'. צא החוצה לאנשהו. לאיזה מקום שאתה אוהב. [אני עולה להר בישוב שלי. מקום מדהים! יש לנו משם תצפית על כל הארץ] תדבר איתו שם. תדבר!!!

זה פשוט יעשה לך טוב על הנשמה וייתן לך כוח להמשיך.

[ו.. וואלה, אני אומרת את זה מניסיון...]

אה, מה עוד נותן לי כוח לשמוח בשעות שקשה?

אני יודעת שזה ישמע דפוק, אבל- סיבוב שערים.

זה פשוט נותן לי כוח לחודש ש-ל-ם לשמוח גם כשקשה.

אחרי הפיגוע באיתמר- בכיתי. לא הפסקתי לבכות.

אבל היה לי כוח לשמוח.

אם זה היה קורה לפני קצת יותר מחצי שנה- לא הייתי יוצאת מזה. אבל בזכות ההתחזקות שלי בחצי שנה האחרונה, והסיבובי שערים שמכניסים בי כוח לחודש- זה פשוט הולך לי בקלות, לקחת את הצער ולהמשיך איתו..!!

בהצלחה!

אני גם אשכרה חצויה בין המצב של הבית(אח שלי חולה סרטן) לבין הלימודים.. זה קשה מאוד!!!!

אבל צריך לבין שגם כשיש נפילות צריך לקום מהן!!! הקב"ה נתן לנו ת'נסיונות שלנו כי הוא אוהב אותנו וכי הוא יודע שאנחנו נעמוד בזה!! אז יאללה תצא גבר! תראה לקב"ה שאתה יכול להתמודד עם זה..(שלא תבין, אני גם לא כ"כ עושה את מה שאני אומרת אבל בכל-זאת..-אני מאמינה בזה!!)

-טיפים-

-מידי פעם(כשיש לך קצת זמן) תצא לאיזה מקום מבודד ופשוט תדבר עם הקב"ה-זה עוזר!!!!!(זה נשמע פלצני אבל זה עובד!!)

-תקח על עצמך ללמוד משו לע"נ-זה מחזק!!!

-תנסה להיות כמה שיותר בחברה שתשכיח(זמני) ממך את המחשבות על זה..

-תעשה דברים שמשמחים אותך בצורה ממש זמנית-במקרה הזה זה טוב ומותר

-אם צריך עוד משו..אז.. יש פה פורום מ-ד-ה-י-ם!!!!!!שעוזר תמיד!! (וגם אני פה אם צריך אז..-במסר"ש)

היום כבר אין לי את הכאב על הפטירה של סבא שלי (כמעט 3 שנים) אבל כן יש זמנים של געגועים ממש חזקים..

אני ראיתי שלי עוזר מאוד לדבר. (בכל מיני מקרים, לא רק כאלה..) במיוחד עם אנשים ממש קרובים - אצלי זה בעיקר חברות. זה משחרר ומפחית את העוצמה של התחושות גם אם זה לא מביא פיתרון. פשוט עושה טוב כשיש עוד מישהו שמשתתף ומבין את הכאב..

וגם עשיה.. לא להישאר במקום. להמשיך לעשות דברים כמו שצריך למרות הקושי.. פשוט לחיות..

אי אפשר לדחוק רגשות, לדחוק את הכאב,
לדלג עליו בין כל החיים שרצים..
לעשות פוס! הפסקה.
ללכת למקום בו רק הטבע אלוקים ואתה.
לבכות, לדבר אליו..
לחשוב..
להזכר..
להרגע..
וכן-
גם לכאוב..
 

זה משחרר ונותן כוחות ומעל הכל- להתפלל שה' יתן את הכוחות,
לך, ולעמ"י כולו.
חזק ואמץ!

ו10 חודשים לאחר מכן נפטרה סבתא שלי וכואב לי כשאני נזכרת בהם אבל אני באמת כמו שאמרו פה מדברת עם אנשים, בוכה (וזאת לא בושה!!! אפשר לעשות את זה במקום שקט לבד זה גם עוזר) ולוקחת מהם לחיים שלי הם איתי בדרכים אחרות

ובאמת..רק בשורות טובות!!! כי כבר נמאס...נמאס מכל כאב חדש, מכל מוות..שפותח פצעים ישנים ומחטט בצלקות...

שלא נדע עוד צער... יאללה- גאוולללההה!!!!!!!!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...