אולי פשוט תגידי לעצמך כל פעם שאת רואה מישו שזה לא נכון, זה לא הוא, ומה שהוא לובש לא אומר כ-ל-ו-ם עליו.

תנסי לשכנע את עצמך, להגיד לעצמך שוב ושוב ושוב שזה לא נכון.

זה נשמע טפשי, אבל בסופו של דבר זה עובד, מניסיון. (אצלי לא דווקא בקטע הזה, אבל זה לא משנה.)

בהצלחה!

בס"ד לק"י

הגדרות. סטיגמות. מחשבות.

ו..מסקנות.

כן, כולנו כאלה.

בני אדם שאוהבים להסיק מסקנות מהר, אין לנו זמן לחכות, להכיר.

ישר משייכים, ישר מצמידים לתבנית.

וואלה, התרגלנו.

כולנו.

הפעם לא אאריך במילים אך תחשבי עלייך.

כן, את.

לפעמים יוצא לך לשקר לאנשים בטעות, נכון?

תארי לך שאת תלמידה חדשה ו..לפני שאת נכנסת לכיתה,

בת מכיתתך לשעבר אומרת "זאתי, משקרת, תזהרו".

ו..וואלה. ישר שהייתי רואה אותך, הייתי נזהרת.

ואת, שנכנסת לכיתה, להתחלה חדשה לא ידעת על זה בכלל.

ששהית בכיתה, לא שיקרת אפילו פעם אחת. אחת.

ואני? לגלות לך את האמת? חשבתי ששיקרת מדי פעם.

ו..זה ריחק אותי ממך. ממש.

את, לא הבנת על מה המהומה.

אבל אילו רק הייתי יודעת שזה לא נכון, אך הסטיגמה, השפיטה המהירה, היכתה בי.

אם הייתי יודעת שאת לא כזאת הייתי מחכה.

באמת, בסבלנות אפילו.

אותו דבר גם כאן.

ישר- את רואה תדמית של אדם. את החיצוניות שלו.

חושבת, מסיקה. אפילו לא נותנת צאנס לפעמים.

ואוו. חכו רגע. תרגעו. סבלנות.

למרות שאני חושבת שחיצוניות כן מעידה על משהו באופי,

שהרי אם היא לא הייתה מתחברת לזה כלל- היא לא הייתה מתלבשת כך.

אך כאן, יש להיזהר,

את לא היית רוצה שהכיתה החדשה תשפוט אותך עפ"י "סטיגמה",

עפ"י מראה חיצוני, נכון?

במיוחד אם היא לא נכונה, או מטעה.

תחשבי על האדם שאת רואה ונפגשת.

לפעמים משהו שנראה לנו כ"כ לא קשור, כ"כ לא מתחבר אלייך,

כשאת מכירה אותו - הוא מתוק מדבש.

וכמו שאומרים, דברים שרואים מכאן, לא רואים משם.

זה לא רק מראה זה גם מעשה שנעשה או משהו כזה.

קשה לי לשכנע את עצמי שזה היה מעשה טוב.

לפעמים עולה לי המחשבה שאולי זה באמת.

(אני יודעת שזה לא טוב)

ממש אבל ממש קשה לי להיפטר מתדמיות, גם אחרי שהכרתי את  הבנאדם.

זה פשוט נשאר לי בפנים וצץ לפעמים...

אני משתגעת מזה אבל לא מצליחה למחוק את זה מהראש.

זה משגע איך שדבר אחד קטן משנה לך את הדעה על הבנאדם בשניות!!

וואי, התחרפנתי!!!

לשייך ישר. אבל בטח קרה לך ששייכו אותך והרגשת נורא.

כל אחד שעובר ברחוב עובר שייוך ע"י המון עיניים.

יש משהו במראה חיצוני שמשדר על הפנימי. אבל בכל דבר יש דבר טוב.

זה הדבר כמעט הכי קשה-לדון לכף זכות, לראות את הטוב.

גם אני הייתי רוצה להצליח ולהשתדל שלא לשייך בן אדם לפי מראה.

הלוואי שנצליח!

[התשובה שלי מעורפלת משהו ומן הסתם חזרה על דברים של מי שמעלי, סורי, פשוט זה מה שגם אני חושבת=]

למה שמים חולצות דעה- כדי להפגין את דעתך (או בי נגמרו לך החולצות פיג'מה...)

הלבוש של אדם ישר אומר משהוא.

ברור שיש עוד דברים אבל כשמישהוא לובש משהוא הוא בא לאמר משהוא- גם אם לא בכוונה.

לראות מישהו ברחוב ולהמציא סיפור שלם על בדיוק ההיפך ממה שהוא נראה לך...

מכירה מקרוב ת'תופעה (לצערי) ואצלי היא לאט לאט יורדת כי יצא לי כבר מלא פעמים לשפוט מישהי/ו ואז להכיר אותם אפילו קצת יותר מקרוב ולראות כמה הם שונים ממה שחשבתי!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...