תשמעו. יש לנו שיר מדהים, שכתבה נעמי שמר:
על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק.
על ביתינו התינוקת שמור אלי הטוב.
על האש המבוערת,
על המים הזכים,
על האיש השב הביתה מהמרחקים...
על כל אלה, על כל אלה,
שמור נא לי, אלי הטוב.
על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק...
תחשבו על זה!! באותה שורה שבה היא מודה על הדבש, מבקשת מהקדוש-ברוך-הוא שישמור עליו, היא עושה אותו דבר על העוקץ. הניגוד המוחלט. באותה נשימה שבה היא מדברת על המתוק., היא מודה גם על המר. כאילו הם דברים שווים, וואו!! כמה שאנחנו צכים ללמוד ממנה. תחשבו על זה. ביחד עם המים הזכים, הטובים, היא מדברת על האש המבוערת. ההורסת. זה פשוט ענק לכתוב ככה שיר!! תסתכלו בפיזמון: על כל אלה!! סבבה? כל!! הדברים הטובים, ביחד עם הרעים. מה שהורס ביחד עם מה שבונה. כמה אנחנו צכים ללמוד מזה לחיים שלנו. אנחנו כולנו צכים ללמוד להודות על הרעה, כשם שמודים על הטובה!! אז נכון, עכשיו יש לנו מלא פיגועים. הרס. פצועים. הרוגים. וזה בהחלט עצוב. וגם אני לא יתחיל כשיו להגיד לכם "תהיו בשמחה..." וכו', כי זה מציק. וברור שמותר קצת להיות עצובים. אבל שתמיד ההרגשה הפנימית תהיה שמחה!! נכון, עכשיו אנחנו בוכים וקוראים לקדוש-ברוך-הוא שיושיע אותנו למה עשית לנו את זה... אבל בשנים שהיה לנו טוב, בזמן שלא היו את כל הפיגועים כמו עכשיו, זכרנו לעשות משו כזה? לצעוק אל ה'? להגיד לו תודה? תודה על כל מה שבראת!! על כל אלה!! אז בואו נכניס את זה קצת לחיים שלנו. ולא רק בשירים שאנחנו שרים מידי ערב שירה. לא. תמיד. בהרגלים. חלק מהחיים!!
תודה אם קראת עד פה. שיחהיה לך המשך יום נעים!!
)
