הבעיה שלי עם ספרים כאלה שהם כ"כ מצוצים

כאילו שהיה איזה רמז של אחיזה בהיגיון

ושיפסיקו להוציא את הציבור החילוני כזה ... כזה לויודעת מה

בקיצור הספר הזה מתאים לגילאי הנוער הצעירים

אתם פשוט לא נמצאים בתוכם, אתם לא יודעים עד כמה הספרים האלה נכונים

שאישה חוזרת הביתה עם תינוק משומקום?

שלאישה נעלם תינוק- אין שום זכר אליו והחיים ממשיכים??

איזה היגיון ואיזה נעליים??

בציבור החרדי תינוקות צצים ונעלמים ככה??

התכוונתי לכל העניינים של השידוכים, קשיים וכדומה ולא לתינוקות שנעלמים

אז חשבתי שהוא חביב..

ספר חרדי אז כנראה נקי לגמרי.

ואל תגידו לי שלא קראתם לפחות שני ספרים שלו, או שאין לכם לפחות ספר אחד שלו בבית...

כן רוב מהספרים החרדיים די "מצוצים", אבל עם הזמן לומדים לחיות עם זה ולהתבדר* מזה ("עצרו! אל תשכחו לברך"

{ילדי תרשיש})....

* יש כזה פועל בכלל?

יש בבית, אבל זאת לא בחירה שלי

אבל מה ניסית להגיד בזה? (העיניין של חיים ולדר?)

אבל אין לי אף אחד בבית

וכנראה גם לא יהיה.

מטמתיקה (משוואה) לא קוראת.. חחחח

אחותי ממש התפאלה כשהיא ראתה שאחותי קוראת ספר כזה...(זה היה ממש מצחיק...)

והרהור עמוק אני מנסה להגיד בזה שאי- אפשר להכליל, כן גם אני לא אוהבת ספרים חרדיים (חיים ולדר הוא לא בדיוק הסופר האהוב עלי, אבל הוא איכותי) אבל משוואה בשלושה נעלמים זה באמת אחה ספר, העלילה מצוינת...

זלזול מחפיר באינטיליגנציה של הקוראים.

חורים גסים ברצף הגיוני של העלילה.

בושה.

אחד *ה'*ספרים!!!!!
ספר מהממם!!!!
נכון שיש קטעים שלא מדברים ורק יש כזה כמו 'קריאנית'

ואז קוראים בריפרוף כזה..

אבל הספר פשוט יפה!!! שווה לקרא~~~
 

בס"ד

זה ספר נחמד מאד לילדים ביסודי עד כיתה ח

אני לא אומרת את זה חלילה כדי לפסול אף אחד, אין רע בזה שזה ספר לנוער צעיר (מלבד שהוא-אהמ אהמ-לנוער צעיר:/)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.