מנותקת.
אני עושה הכל כרגיל, אבל מרגישה כאילו אני זרה בגוף הזה, עושה את הכל לפי טקסט כתוב, שאני בעצמי לא מכירה.
איך צ'ייסר הזאת חיה כל יום?
אלוהים, מה זה התפקיד המשמים הזה?
ואיך, אבל איך,הגעתי אל הגוף הזה. מה הולך פה.
חוט המחשבה שלי מתנתק כל כמה דקות. הגוף הזה רעב, אבל אני לא רוצה לאכול. לא מסתדר לי.
אני רוצה לדבר עם כולם פה, אני לא יודעת-- אני פשוט עושה מה שצ'ייסר עושה..
אני מרגישה שהיא צורחת, היא צועקת, היא חסרת אונים.
ואני לא מבינה-- אבל תדברי כבר, טיפשה, מה הולך?
אני מדברת בשמה, כי אחרת היא תשתוק. וזה לא טוב לה. אני יודעת, אני מכירה אותה. אני רואה את זה עליה.
אני רואה אותה מבחוץ, או אותי. אבל זאת אני? מוזר לי, זרה בתוך הגוף הזה.
זרה.
