הרבי הרש"ב כתב את קונטרס "כל היוצא למלחמת בית דוד"
התמימים מצילים את עם ישראל מאלה
"אשר חרפו עקבות משיחך"…
התמימים הם חיילי בית דוד: מלחמת בית דוד צריך שיהיה לה טכסיס משלה, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי. חיל וכח הם מוסר ותוכחה, ורוחי – זה פנימיות התורה, חסידות, השגה אלוקית ועבודה שבלב. צריכים ללמוד נגלה בעיון רב, לדעת כל סוגיא עם כל פרטי סברותיה, דבר דבור על אפנו, החל מיסוד – רמז ההלכה כמו שהיא נמצאת בתורה שבכתב, וכפי שההלכה מופיעה בקיצור נמרץ במשנה, ולאחר מכן כפי שהענין מוסבר באריכות הפלפול בגמרא ומתפרש ברש"י ובשיטות התוספות, יש להתעמק היטב בסגנון לשונו של הרמב"ם, בחידושים שהרשב"א מחדש, לדעת כיצד מופיעה ההלכה בטור ובית יוסף, ולהתעמק בסגנון לשונו של רבינו הזקן בשולחנו. ולאחר כל זאת צריכים לדעת, שכל זה הוא גליא שבתורה, ולגליא יש פנימיות, והפנימיות היא החיות של הגליא, וההנחה האמיתית של השגה אלוקית היא רק בעבודה שבלב. תמימים הם אלה שצריכים לשרת במלחמת בית דוד, הם הנם אלה, שצריכים להציל את המצב של כלל ישראל ביובל עקבות משיחא מידי אויבי ה', חברי מפיצי ההשכלה והתלמידים של החדרים המסוכנים ותלמידי תלמידיהם, המחרפי ה', ומחרפי עקבות משיחך. היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו. הסדר בגשמיות הוא שעל איש הצבא להיות בריא, לא רק שלא יהיה בעל מום, כי אם בריא אולם ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, שכן כדי שאיש הצבא יוכל להיות בן חיל – עליו להיות בריא. לא מספיק מה שהוא איננו בעל מום ברמ"ח איברים שהם רמ"ח מצוות עשה, ובשס"ה גידים שהם מצוות לא תעשה, עליו להיות בעל כח, שיהיה לו חוזק בעבודת השי"ת וביראת שמים.
חסידות קוראת לחוזק זה בשם איתן. איתן פירושו חזק וקשה. בחוזק ישנן דרגות – חזק ויותר חזק, ואילו בקשיות אין דרגות, זה קשה שאין קשה ממנו, זאת אומרת כשהקשיות ביראת שמים היא במידה כזאת שכל הרוחות שבעולם לא יזיזוהו ממקומו בתורה ועבודה, היינו בעל מסירות נפש אמיתי, ושום מונע ומעכב ונסיונות לא יפריעוהו בעבודתו.
איש צבא כזה הנו בן החיל במלחמת בית דוד שיכול להציל – ואכן יציל – את מצב ישראל מידי אויבי ה' וחורפי עקבות משיחך, על ידי הרבצת התורה ביראת שמים ועל ידי התעוררות לתשובה…
רז"ל אומרים שלפני ביאת המשיח יהיו חבלי משיח, חבלי המשיח יהיו הן בגשמיות והן ברוחניות, ולפי תיאורי רז"ל יהיה הזמן ההוא מאוים מאד.
תמימים! הנחות ורוח העולם, אפילו של שומרי תורה ומצוה, הינן קרירות, ומריחות בכפירה, שכן בין קרירות לכפירה מחיצה דקה ביותר, ואלה שלא זכו, ומסוממים בגאוה מחידושי התורה שלהם, מוצאים כמה מאמרי רז"ל המקררים את עצמם ומקררים גם את האחרים בפשטות של תורה, באומרם שתורה יש ללמוד מתוך פשטותו של השכל האנושי.
כתוב: "כי הוי' אלוקיך אש אוכלה הוא". אלוקות היא שלהבת של אש, ללמוד ולהתפלל צריכים מתוך התלהבות הלב, שכל עצמותי תאמרנה דברי ה' בתורה ובתפילה.
בשעה שחסיד לומד תורה צריך להיות מונח במחשבתו הפנימית, המילים, שהתורה היא חכמתו ורצונו יתברך, ובכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים … לחסיד היתה יראת הכבוד האמיתית כלפי נותן התורה ב"ה, שחש והרגיש בתורה.
עיקר ענינו של לימוד חסידות הוא שהלימוד יהיה אדעתא דנפשי', הוא לומד חסידות בשביל עצמו, ולא בשביל החסידות.
התמימים צריכים לזכך את ההנחות המקובלות בעולם ולחמם את הרחוב הקריר (הרבי הרש"ב במלאת שלש שנים להתיסדות ישיבת תומכי תמימים שנת התרס"א).
וזאת היא השליחות של תלמידי ישיבת תומכי תמימים…- שהתמימים יצילו המצב של כלל ישראל מאלו "אשר חרפו עקבות משיחך".
דלא זו בלבד שאצלם מאירה האמונה בביאת המשיח בכל תקפה, אלא עוד זאת, שהם ישפיעו גם על בני ישראל שבסביבתם להאמין ולחכות לביאת המשיח (שזהו תפקידם של תלמידי ישיבת תומכי תמימים - להיות "נרות להאיר")… (הרבי, התועדות ח"י אלול ה’תנש”א).
הדרגה הראשונה ב"אויביך ה'". אנשים שהם אויבי ה', אלה הם האפיקורסים הקשישים, המשכילים, חברי מפיצי השכלה, המורים האפיקורסים של החדרים המסוכנים ותלמידיהם, אלה מנהיגי הדור הראשון של מחרפים, שהם כולם אויבי ה' וכל ענינם לחרף את ה' ותורתו…
"אויבי ה'" אינם מאמינים בשום דבר, אינם מאמינים בהשי"ת ואינם מאמינים בתורת ה', לועגים ממצוות ה' בכלל ומאמונה בביאת המשיח בפרט, ואילו הדרגה השניה הם אנשים שבדרך כלל מאמינים בה' ובתורתו, אלא שאמונתם נעדרת קדושת התורה…
בדרגה השניה שהם "חרפו עקבות משיחך" ישנם כמה וכמה סוגים שונים, עד לבני תורה, אלא שחלשים הם באמונת הגאולה. הם אף מבארים זאת בטעמים של יראת שמים, אצלם באמת זוהי חלישות אמונה בביאת המשיח (שיחת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, שמחת תורה ה'תרס"א).
בדברים אלה מבהיר לנו הרבי הרש"ב, שיהיו שני דורות, דור אחד של כופרים, שאינם מאמינים בה' ובתורתו, וכך מחנכים את ילדי ישראל. ודור שני, שבא אחריהם ובעקבותיהם, אשר יכולים להיות יהודים מאמינים, ואפילו בני תורה, אך השפעת הדור שקדם להם פעל עליהם, עד כדי כך שהם מתקשים באמונה בגאולה, ועד שהם מחרפים את עקבות המשיח... אולי מאמינים שאי פעם יבוא המשיח, אך בסגנון בלעם: אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב
