אני חושב שלאדם יש נטייה לפנטזיה אבל קשה לו להתחבר אליה כשהיא בעולם שהוא לחלוטין לא מכיר, אבל הארי פוטר לקח את הפנטזיות הכי פורועת של בני האדם בנושא הכישופים וממיש אותם כאן, בעולם שלנו. בעולם של רכבות ושל מחשבים, של ינשופים ושל ספורט ומצד שני עולם עם טירות מסתוריות, כישופים מפורטים, יצורי פלא, מנוולים מאוד משכנעים ואגדות עתיקות שהופכות למציאות. מה שמעניין הוא שאין הפרדה בין העולמות אלא הכשפים מסייעים לאדם לשמוע רדיו, לייצר משחקי ספורט ולהכין שיעורי בית.

כשתוסיפו לכל זה כתיבה מצויינת,מתח וקצת רומנטיקה - תקבלו את המתכון להצלחה המסחררת.

קראתי המון פעמים, ישר והפוך.

עכשיו אני מאזינה לסדרה באנגלית. זה אמור לשפר אותה...

זאת סדרה בלי גיל, גם סבא שלי, בן 76, נהנה ממנה(=

מצטרפת לגולני.

דבר שני גיי.קי. רולינד באמת לא הייתה ראשונה לכתוב פנטזיה מציאותית (נכון ככה קוראים לזה לא?)

מה הסוד שלה סבבה אני בטוח שיש מה להרחיב בזה אבל מה יש לה על פני אלף ספרים אחרים?

אבל היא הראשונה שעשתה את זה באופן כזה מקיף, כזה כתוב טוב וכזה מותח.

הכתיבה? מצוינת??

השפה ממש מאכזבת ומתסכלת לדעתי...

זה הצד החלש לגמרי.

לפעמים כשקראתי בעבר חלק מהספרים הייתה עולה לי הרגשה ברורה

כאילו מיס רולינג 'קונה' במודע ובמתכוון את קוראיה ואת אוהדיה

ע"י שימוש בשפה זולה, 'יומחולית' וחסרת הדר.

כאילו כדי ליצור רב מכר המוני שעיקרו (בכ"ז..) בני נוער -

חבל לקחת סיכון ולכתוב במשלב  יותר גבוה ועשיר, אפילו במעט, מחשש שיבריח את הקוראים...

זה מרגיש לי מסחרי מידי, מודרני מידי, תכליתי מידי.

ללא מטרה ספרותית אמיתית מאחור.

אמנם נכון, זה הופך את הספרים עבי הכרס לקריאים מאד, הדפים ממש רצים ביעף -

אבל ממתי זהו סימן לספרות טובה??

האם קריאת ספר אמורה להיות חויה הדומה להאזנה לשיחת חולין של שני בני נוער ממוצעים ומטה?

לדעתי ממש לא!!

ואל תנסו לומר כי שפה גבוהה יותר אינה יוצרת 'הזדהות' עם נפשות הגיבורים כמו זו הנוצרת כאן (???)

כי מוכח שזה לא כך. מספרים אחרים ואיכותיים באמת, הנעימים לקריאה גם לבני עשר וחמש עשרה ועשרים. 

אז לי זה מפריע וביותר,

אפילו מעליב כביכול את בני דורנו, בהנחה שאינם מסוגלים ליהנות מרמה אמיתית של ספרות טובה.

לגבי מה שקראתם 'הקסם':

בדומה קצת לדברי גולני, אני סבורה שעיקר ההצלחה נובע מזה שרולינג יצרה כביכול מן 'יקום מקביל' שיכול תיאורטית (ולא יהודית!) להיות קיים במקביל לעולמנו אנו, ומזה שהיא הפכה את היקום הנ"ל לעולם שלם המכיל ממשל, איגודים, מוסדות לימוד והיסטוריה משל עצמו.

זה פותח ים אפשרויות (והיא ניצלה אותן כמובן).

מימד המתח בספרים משמר כמובן את הקוראים,

אבל הרעיון העקרוני של המלחמה בכוחות האופל נמתח הרבה יותר מידי

חוזר על עצמו בהרבה ואריציות, ודי נמאס באיזשהו שלב.

זה מעורר בי קוצר רוח בלשון עדינה ביותר,

וזאת משום שאני חשה שיש סביבה איזשהי האדרה, לגמרי לא מוצדקת

ןשבעיני הדור הצעיר (עשרה) היא מופת ודוגמא (עלובות עד כאב!!) לספרות כביכול טובה,

וזה מצער אותי לחלוטין.

נכון, זה ממש יפה ועשיר ספרים בשפה גבוהה. ואני אישית ממש אוהבת את זה.

אבל אין שום עניין לסגוד לזה. הספרות צריכה להתאים להלך הרוח של הדור, אין שום איזו מטרה אילעית להכריח אנשים שלא משתמשים בשפה גבוהה או אוהבים אותה לא להינות גם כן מספרות.

לא כל ספר מהנה כשהו בשפה גבוהה,

לא בגלל "פני הדור" שנהנים רק ממה ששטחי ורדוד, אלא כי העלילה מתאימה יותר לכתיבה קלילה ופשוטה.

ולו כרך אחד מהסדרה הכ"כ מפורסמת...מה זה אומר עלי?

כל פעם כשאני רואה את הספרים הללו על מדף ספרים כלשהו אוטו' קופץ לי למוח שהם ... איך לומר? אולי  'תת רמה'....(בלי לפגוע באף אחד.. כן?) אולי בגלל התרבות ההמונית שנתרקמה לה סביב הסדרה? אולי בגלל התורות ההזויים לפני חנויות הספרים בלילות צאת הספרים?

אולי?.... ואולי? ...

מה אתם אומרים? כדאי?

אחרי זה כבר אי אפשר להפסיק.

אם את בקטע של ספרים איכותיים לא כידי להתחיל!! השפה רדודה- הספרים מתאימים בעיקר לילדים מכיתה ז' לכיתה י' (תלוי בבגרות) אם עברת את הגיל הזה אין לך מה לקרוא את הספרים...

לא הייתי אומרת שהשפה רדודה. אני גם חושבת שיש משהו חמוד בתרגום העברי, כל המילים המשוגעות (קראתי כמה כרכים גם באנגלית אבל האנגלית שלי לא כל כך טובה כדי לחוש במשחקי מילים).

אצלנו בבית אח שלי (ו') התחיל לקרוא,בעקבותיו אני ואז אבא שלי ועוד אח אחרינו.

ולמה אמרתי שלא?

כי למרבה הפלא,הנהנים העיקריים מהסדרה הם דווקא אבא שלי ואני.

יצא לי כמה פעמים להגיד לאחים שלי שחבל שהם לא קראו את הספר בגיל מבוגר יותר,כי ככה גם כשהם יגדלו ויקראו שוב יהיה להם את הגישה הזו שבה הם קראו אותו כשהיו קטנים,והם יפסידו דברים יפים מאוד שאפשר לקלוט ולהפנים רק בגיל גדול יותר..

זו סדרה ממש לא רדודה,וטובה בהחלט.

ירושלמית,אני מבינה אותך בהחלט בהרגשה הזו ששירק ניתחה מצויין - ש"זה די מעצבן שהספרים הטובים (לא רק, גם השירים, כל דבר) אהובים על ידי ההמונים. כי אז זה מצד אחד "המוני" ולא לאניני טעם בלבד. .." - אבל עדיין חושבת שזה לא חייב לסתור.אפשר שכל העולם ואשתו יאהב את הספר,ופתאום יתברר שגם אני אוהבת אותו,והוא אפילו לא ספר רדוד,טפשי ו'תת רמה''.

יתרה מזו,אני חושבת שבפורום הזה יש לאנשים דעה,אולי בתת-מודע,שרק קלאסיקה זה ספרים איכותיים.אז זהו,שלא.

אגב,משום מה למרות כל זה ^ אני מרגישה קצת את מה שבת נוגה אמרה - שכל פעם שהסדרה עולה לדיון זה מעורר בי קצת קוצר רוח,אבל נראה לי שגם זה נובע מהעובדה שגם לי מהתחושה הזאת שדברים שאהובים על ההמונים הם למטה מכבודי..

בכל אופן,אני דווקא ממליצה לך עליה בהחלט,חוץ מספר מס' 6 שאותו היא לכלכה לגמרי,וקטעון מ-7.גם ההתייחסות לנצרות שם לא מובלטת ומפורטת,וזה מעולה.ספר נהדר.

ולהיפך - הם הכי מצחיקים ומיוחדים!

אבל אני מבינה שצעירים ממני יהיו מולהבים יותר על הקווידיץ' או מטאטא כזה או אחר .

זה די מעצבן שהספרים הטובים (לא רק, גם השירים, כל דבר) אהובים על ידי ההמונים. כי אז זה מצד אחד "המוני" ולא לאניני טעם בלבד. אבל ככה זה בספרים. ספר מפורסם אני בד"כ מוצאת שהוא כנראה שווה קריאה.

הייתי שמחה אם לא הייתי קוראת.

לא יכולתי להתאפק

חיחי סתם.. אבל באמת אני חושבת ככה

זה כאילו תכל'ס ספר טיפשי כשחושבים עליו לעומק..

אני אישית מאד נהנת מהאינטלגנציה הריגשית שיש לרולינג, ויש לה אינטלגנציה ריגשית מאד גבוהה לדעתי.

כאילו בקטע הזה של התחושה של הנוער, הפחד והרצון והגעגוע והכעס וכו', היא מאד יודעת לתאר יפה את הרגשות של הארי ושל השאר ואת הגורמים לרגשות הללו וכו' אני ממש נהנת מזה.

העלילה בתכל'ס - די תינוקית בסופו של דבר,

כאילו אני חושבת שאם רולינג תוציא ספר לא על קסמים תהייה לה תוצאה הרבה יותר יפה ועל רמה.

נכון, בשביל להתפרסם זה היה טוב שהיא הוציאה כזה ספר  

אבל אם היא הייתה מתייעצת איתי (והיא לא) הייתי ממליצה לה ללכת על משהו לא בקטע של קסמים..

להגיד לך שהספר לא עניין אותי?

עניין. מאד..

קראתי את הסדרה הזו המון פעמים 

אבל זה כאילו התכל'ס בהתבוננות אובייקטיבית..

אם את בכולופן מחליטה לקרוא - לדעתי הספרים 1 ו2 באמת כתובים יותר ילדותי..

אז יש מצב שהם לא יעניינו והשאר כן או משו כזה..

כי היא לאט לאט השתפרה וכתבה בוגר יותר כי גם הקוראים שלה בעצם גדלו..

אין איזשהו יופי עמוק במיוחד. אפשר לקרוא לסדרה הזאת גם רדודה.

אבל (בתור אחת שיודעת את הסדרה בע"פ בערך..)פשוט כיף לקרוא את זה- קליל, מעניין, מותח, מרגש, ומה שאני הכי אוהבת שאף אחד כאן לא הזכיר- שיש לספר אווירה מיוחדת של עולם הקוסמים שפשוט כיף (לפחות לי) לחזור לספר ולדבר עליו.

מעולם לא נתקלתי במקבץ אנשים כ"כ גדול שמלכלך בכזו קלות על סדרה שחצי אוכלוסיה מאוהבת בה (=

אבל זכותכם.

ולשאלתי-

זאת רק אני, או שגם אתם, מי שקרא את הסדרה, רואה בה רמזים לתורה הנאצית? (רולינג נגד הנאצים, בהחלט)

ז"א, אוכלי המוות ועדתם מזכירה לי מאוד את היטלר (=וולדמורט) והנאצים (=אוכלי המוות) שהם רוצים לטהר את העולם מיהודים ובני תערובת שלא מזגע הארי (= מוגלגים, בוצדמים, ואוהביהם) וולדמורט הוא חולה נפש אנוש, כמו היטלר בדיוק, שהצליח לגרור אחריו עדת משוגעים.

בכרך השביעי מתוארת המזרקה במשרד הקסמים, ורואים בה קוסם שיושב על ערימת אנשים, המוגלגים. בנקודה הזאת נפל לי האסימון, ובה פיתחתי את התיאוריה הנ"ל שלי. זה ממש ממש מזכיר את הנאצים, ואת הקריקטורות שלהם על היהודים, לא?

מה אתם אומרים?

לפי האור שבו מוצג הצד האפל בספר, אפשר ממש לחוש את האנטי שיש לרולינג כלפי הנאצים, תודה לא-ל...

יותר כמו נבוט בראש. מאד מאד לא מעודן.

בכלל כל המאבק בין טוב לרע מוצג באופן מאד קיצוני וחד משמעי. אלו הטובים- הם טהורים ותמימים ונשמות טובים. אלו הרעים- הם רעים מרושעים נאצים סדיסטיים. נבחין ביניהם בעזרת ניגודי צבעים [אדום ירוק] חיה אצילית לטובים וחיה ערמומית לרעים, וכן הלאה. עכשיו תילחמו!

אבל המוסר המעוות של הסופרת (מוסר נוצרי?) ניכר היטב, גם בשר הטבעות רואים משהו כזה.

למשל העובדה שהם אף פעם לא משתמשים בקללה הורגת וככה הכוחות שלהם הולכים ומתדלדלים וכוחות האוייב לא נפגעים, למשל העובדה שהחמלה על פטיגרו משתלמת בסוף - אז עם העלילה הסופרת יכולה לשחק כמה שהיא רוצה אבל נראה מישהו מנסה ליישם את המסר בחיים האמיתיים...

זה נראה לי מוגזם להגדיר ספר כ"רדוד", אם השפה שלו פשוטה. השפה שבה נכתב הספר בהחלט לא זולה או רדודה, ולא כל ספר שלא נכתב בשפה גבוהה או קדומה צריך לכנות "רדוד/המוני וכו'"

אם הוא היה באמת רדוד לא היה לו קהל קוראים כ"כ גדול ונלהב.

להזכירכם, הספר אכן נכתב מלכתחילה לילדים ונוער, ולכן הוא כתוב בצורה כה פשוטה וקלילה, אבל למרות זאת תמצאו רוב קוראים מעל גיל 20, ואפילו אמא שלי, דוד שלי וסבא שלי נהנים מהסדרה. וזה מעיד על הרמה של העלילה, למרות שהשפה שלה לא מורכבת מידי.

וכל זה לא הופך את הסדרה לרדודה!

(מצטערת, לקחתי את הזלזול שלכם אישי מידי=)

סנייפ לא מורכב.לא סובלת את זה שהיא ביססה המון מהעלילה על דבר לא הגיוני.

והחמלה על פטיגרו לא משתלמת - אם היו הורגים אותו מלכתחילה הוא לא היה עוזר לוולדמורט להשתקם ולחזור,והארי ורון לא היו נזקקים בכלל ל"מישו שיציל אותם ברגע של רחמים"..

מה שכן - הקטע עם הקללות ההורגות באמת עיצבן אותי..זה מסר נוצרי בעליל - "אם קיבלת סטירה בלחי אחת היה ג'נטלמן והגש את השנייה" - הם אף פעם לא הורגים (לפחות בתיאוריה,כי במציאות זה בדיוק הפוך),ועוד הם מתים..

ומישו קרא את התגובה הקודמת שלי? רוצה להגיב?

נראה לי שזה צורך של האדם להראות שהוא מיוחד ושונה, שאם כולם נוהרים אחרי משהו, אז הוא לא יעשה את זה.

אני מבינה את זה לגמרי, הרי גם בי יש את זה (=

אבל בנאדם צריך להרגע בקטע הזה, ולבחון את הדבר שעומד מולו בצורה נכונה, כמו שהוא.

לגבינו-

כשמישהו רואה שכל העולם ואישתו נהנים מהארי פוטר, אז כשהוא קורא את הספר הוא צריך לקרוא ולנסות להנות, לא לבוא בדעה קדומה או עם  אנטי והתנשאות מלכתחילה.

זה לא הופך אותה לטובה.

ודווקא כשקוראים ספר כזה צריך לפתוח טוב את העיניים ואת הראש

ולראות - האם יש בו ממש או לא

האם הוא כתוב היטב או לא

כי אחרת

פשוט חוזרים בקול, שוב ושוב

על מה ש'ההמונים' ההחכמונים - אומרים שצריך להגיד.

מה קרה? מה בכלל שינית?

[עכשיו אני שמה לב שעשיתי ספויילר ולא הזהרתי,סליחה.אבל זה בכלל לא מה שהורדת..]

זה ספר מדהים

עם המון חשיבות

והמון פואנטות

והמון המון מסרים חינוכיים

זה ממש הנאצים,

טוב לדעת שלא אני ההזויה..

אין ספק שלרולינג יש את זה.. אני זוכרת שלא הצלחתי להניח את הספרים מהיד..

אבל אני בחיים לא אבזבז זמן על נגלה שניה.. מדי פעם כשמזדמן לידי אחד הספרים אני פותחת באקראיות וקוראת כמה דקות.

ואנחנו יהודיות דתיות לא צריכות לקרוא את זה!!! ברצינות מה שהלך בספר האחרון עם וולדמורט ממש מחליא!!!

אנחנו ביהדות צריכים להרוג את עמלק ל-ה-ר-ו-ג!! פשוטו כמשמעו!!! מה גם שכול הסיפורים בתנ"ך על שאול על דוד המלך כולם הורגים שם את האויבים שלנו מה פתאום שנרחם עליהם??בכלל זה המדינה שלנו נראת ככה אנחנו מרחמים על מחבלים!!!! וזה מחלחל מספרים כאלה!!! בעעעעעעעעע!!!!!!!!!!!!!!

(אני אישית לא רואה אותם כ"כ, חוץ מהקטע של ההרג) ולכן האפפיור אוהב את הספרים האלה.

אבל חוץ מזה, הוא מאוד חינוכי.

אבל לגבי שאול ודוד, זו לא דוגמא כ"כ טובה למה שאת אומרת, הרי דוד נמנע שוב ושוב להרוג את שאול, שניסה להרוג אותו...

זה משהו אחר להרוג מלך בישראל או להרוג את מלך עמלק הגג... או היטלר אם זה מובן לך יותר...

זה שונה לחלוטין!!! תראי מה דוד עשה לגולית!!! תראי מה הוא עשה לפלישתים!!! הוא הרג אותם!!! כמו שאומר הפסוק "שואל ברבותיו ודוד באלפיו" ולמה אמרו את זה כי ככה זה צריך להיות הורגים אנשים שהם רשעים!! שאול  היה מלך על ישראל הוא היה בנ"א שה' בחר בו היום אין לנו דבר כזה אנחנו לא מבינים מה זה שה' בוחר למלך בנ"א... אם ככה אני בטוחה שדוד ועמ"י ידעו שזה לא סתם בנ"א רשע ובטח לא סתם אדם שעובר ברחוב (לא שצריך להרוג בנ"א שעובר ברחוב רק שתבינו...)זה היה בנ"א צדיק יראה שמיים המלך הראשון של ישראל! 

כול העניין הזה שארי לא מוכן לקלל את אוכלי המוות ולהרוג את וולדמורט עובר בכול הסדרה לדוד המלך לא עוברת בכלל המחשבה עם להרוג את פלישתים או לא הרי זה ברור!!! והם בכלל לא עמלק!!תחשבי שמשהו היה מהסס להרוג את היטלר!! את אייכמן שרפנו ואת העפר שלנו זרקנו לים!!משהו חושב שזה רע מה שעשינו?? אחרי שהוא הרג כ"כ הרבה אנשים? תחשבו על זה רגע...

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.