אבל מצד שני אני נעלבת  שרואים אותי כזקנה... (ואני רק טמרמחית)

אצלי זה ההפך מדברים איתי כמו בוגרת למרות שאני קטנה.

וכל היום אני צריכה לשמוע כמה אני "בוגרת". רוצה להיות קטנה וחמודה

גם כשהייתי בת 5 אפעם לא הייתי קטנה תמיד בוגרת לגלי לא יצא לי שיגידו לי שאני חמודה...

דבר שני- הרבה פעמים, ואני אומרת את זה על עצמי ואני חושבת שזה ככה אצל כל מיני, אני מדברת כמו איזו חננה (במובן הפשוט של המילה...) זה סגנון הדיבור שלי, אני מאוד אוהבת לדבר בשפה גבוה כזאת פלצנית, וזה הרבה מאוד פעמים נשמע כאילו אני מדברת ואני חשה את עצמי גדולה ואת מי שאני מדברת אליו כקטן... אבל זה ממש לא נכון! זה פשוט מה שיוצא לי!

ואם לפעמים את מרגישה ככה, וזה בגלל הדברים עצמם ולא בגלל איך שהם מוגשים, אז אני רוצה להבהיר לך שזה לא נכון! אני מרגישה פה אל כל אחד כשווה, גם גדולים וגם קטנים, ולפעמים בטוחים שאני זיינוקית ולפעמים שאני בת שירות לפחות... ואני ממש לא מתכוונת (ואני בטוחה שעוד הרבה...) להיות בתור בוגרת שמדברת אל לא בוגרת, זה ממש לא ככה!

ושום אם נפגעת ממני (או כל אחד אחר...) לא משנה בגלל מה אז אני ממש מצטערת! וכל הכבוד שאת אומרת את מה שמפריע לך כי זה עוזר לתקן!

אני יודעת כל מיני דברים שלא הרבה אנשים יודעים. ותמידתמיד, אנשים מתייחסים אלי כמו אחת בוגרת, מכריחים אותי להשתתף בדיונים של שולחן שבת (זה הפך ליהיות מושג בפני עצמו בבית שלנו ), ואני, כל מה שאני רוצה, זה לשבת על הספה ולקרוא איזה ספר, או לשחק עם האחיינים שלי אוו כל דבר אחר. נכון, אני חכמה, אבל.....!

או שתמיד תמיד, מבקשים ממני לותר. למה? ככה. כי אני גדולה. כי אני בוגרת. כי אני מבינה. וכי וכי וכי..... יא אללה!! אני גם רוצה שיוותרו לי לפעמים!! אני גם רוצה שייתנו לי לשחק כמו כל ילד\ילדה בגילי, לקרוא, או לעשות כל דבר אחר!

אז למה........?

למה לא נותנים לי? אני תמיד תמיד אני צריכה ליהיות זאת ששומרת על הילדים הקטנים, מונעת מהם לריב וכו' וכו'?? כאילו, מה, אני לא אחת שרוצה גם להשתחרר? לצאת קצת? מה, לי אסור להשתולל על החוף וגם בתוך הים עם האחים שלי?! למה? כי אני גדולה? כי אני אחראית? כי אני מבינה שזה לא בוגר?? לא!!!! אני פשוט רוצה להתשחרר קצת!!!

בקיצור, רק רציתי להגיד שאני מזדהה, למרות שזה הפוך... קצת מוזר שכל אדם רוצה מה שיש לאחר.... לא?

כאילו ברור שמציק להיות יותר בוגר מכל הכיתה שלך ואז כמות החברות שלך קטנה. אבל מצד שני יותר מעצבן שמתיחסים אליך (אנשים שאת בקושי מכירה או שהכרת לא מזמן) כמו אל ילדה קטנה שלא יכולה לעזור וסתם מנסה לחטט מתוך סקרנות (וזה קרה לי פה לא מזמן)

כי אמרו לי שאני אפסיק לחטט וזה היה קצת פוגע ודבר שני אם זה בן אדם שאת שומעת אז אפשר להבין מהטון

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...