אני לא מבינה את זה. נכון, אני ילדה נדיבה שאוהבת לעזור, אבל... עד כמה?? איפה הגבולות שלי? ילדה שאני לא מחבבת בכלל בקשה ממני ללמוד איתה למבחן. משום מה, אני חייבת למצוא סיבה למה לא. אבל אני לא מוצאת. מה, אני יגיד לה שאני לא אוהבת אותה?! אני לא יכולה פשוט לומר "לא!" למה לא? ככה! אני לא רוצה! זכותי, לא? אבל למה אני לא מסוגלת להגייד את זה?? אני משחקת כדורגל בחוץ, אחותי הקטנה מבקשת שאני אבוא לעזור לה. ואני באמת פורשת מהמשחק. למה????!!!??? יש לי ילדה בכיתה, שפעם היינו חברות טובות, ואז רבנו. היא התייחסה אלי מגעיל. פשוט מאוד. קיללה אותי, דברה עלי מול הפרצוף, התנגדה תמיד לדעות שלי, למרות שאחרים כן הסכימו איתי (למשל-היתה הצבעה על רעיון שלי אוו רעיון של ילדה אחרת. כמעט כל הבנות הצביעו לי. אבל היא נלחמה בכל הכוח שלא יקבלו את העצה שלי) בקיצור, היא הייתה רעה. ואז, חודש אחר כך, היא מתקשרת ומבקשת סליחה, ואומרת שהיא סולחת לי. לעזאזל!!!! למה לא אמרתי לא?!?!??? למה לא אמרתי שאני לא מוכנה להתפייס כ"כ מהר, כי יום לפני היא קיללה אותי בקללה שאפילו לא ידעתי שהיא קיימת?!?! עאלק, היא סולחת לי, כי אין לה על מה לכעוס עלי. כי אני לא עשיתי כלום!!! כלום!!! (חוץ מפעם אחת, כשהיא החטיפה לי סטירה, הייתי חייבת. זה עבר כל גבול.) אבל אני, כמו שה תמים, אמרתי לה שאני סולחת. כל הכבוד לי, מה? אבל מה שרציתי באותו רגע זה לקבור את עצמי!!! יום למחרת היא באה אליי הבייתה, ונסחבה איתי כל היום, בגללה לא נסעתי עם אמא שלי לקניון, לפנק את עצמי קצת, כי היא בקשה ממני שאני אשאר איתה. אח"כ, היא בקשה ממני שאני אישן אצלה. כאילו, הלו!! גבירתי, אני לא עומדת לישון אצלך היום! לא כל כך מהר!! אמרתי לה לא, והייתי בטוחה שהפעם-הצלחתי!! אבל היא חפרה לי שעות!!!!!! ואתם יודעים מה?! בסוף הסכמתי. ולהגיד לכם ת'אמת?! הלילה הזה היה גרוע!! גרוע!!! הלכנו לישון בבוקר בערך, וקמנו מאוחר, בגללה יצאנו מהבית בשמונה ועשרה, ואח"כ היא עוד מעיזה להציעה לי להתעכב עוד קצת, כדי שהיא תיקח לעצמה שוקולד, ללחם. והיא אפילו לא הציעה לי!! ואני נשארתי איתה!!!!
והיא באה לישון אצלי אחרי הבת מיצווה שלי!! והיא לא מבינה רמזים. כאילו, אני אומרת לה- אני רוצה לפתוח את המתנות עם המשפחה.... "אז אני אהיה בצד."
"אני מעדיפה להישאר לבד הלילה....." "אל תדאגי, אני ישנה בשקט..." ונחשו מה?!?! אמרתי כן!! בבוקר התעצבנתי עליה,, ולא משנה על מה, וכשהיא יצאה מהבית שלי, התעצבנתי, כעסתי, צעקתי, למה הילדה הזאת חיה בכלל, וכאלה... אמרתי כמה דברים כשהייתי בחדר לי, ופתאום אני רואה משו זז ליד החלון. אני מסתכלת, ומה אני רואה??? אותה!! היא עמדה ליד החלון בחדר שלי, כדי להקשיב למה שאני אומרת!! ואני, כמו מטומטמת, מכניסה אותה!!! ואמרתי לה לעשות סיבוב ולהכנס דרך הדלת, אבל האהבלה הזאת אומרת לי-לא, זה בסדר. אני אכנס דרך החלון... לעזאזל!! למה לא החטפתי לה סטירה והעפתי אותה מכל החלונות?!?! (זה רק לצורך העניין 
) והיא עוד מעיזה להגיד לאחיות שלי-מי מביאה לי את התיק מבחוץ? סימנתי לאחיות שלי שלא יביאו, ואמרתי לה שאם היא רוצה, שתכנס דרך הדלת, ותיקח את התיק שלה. אבל היא? לא. אם את לא רוצה אותי, לא צריך!! וכמו מטומטמת אמרתי לה, לא, זה בסדר, אני אלך להביא לך.
דייייייייייייייייייייייייייי!!! אולוקיייייייםם!!!!!! למה אני כזאת מטומטמת?!?!
אני יודעת שזה יכול ליהיות לשון הרע, אבל אני חייבת לפרוק... סורי על החפירות... לילה טוב....
-עד לפני כמה זמן הייתי בערך ככה, לא יודע למה אבל כל דבר שהיו מבקשים ממני הייתי מסכים אפילו לפעמים היה קורה שמישהו רב איתי ואז כשהוא היה רב איתי ואחרי כמה זמן הוא היה צריך משהו הוא היה במקש סליחה בקושי ואני הייתי מסכים אבל לא יודע למה לאט לאט זה פשוט עבר לי.
