קרבה:
"בית נאמן":
'ההתרחקות מן העריות אינה באיסור ביאה בלבד, אלא בכל קריבה גופנית מכל סוג שהוא. קריבה זו נקראת בפי חז"ל "אבזרייהו דעריות" (אביזרים של עריות, דינים הנמשכים מהאיסור ושייכים אליו).'
לאיסור קירבה יש שני מקורות בתורה, אותם מקורות כמו לאיסור ייחוד:
ויקרא יח',ו': "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְקֹוָק:"
ויקרא יח', יט': "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ:"
בספר בית נאמן כתוב שלדעת הרמב"ם האיסור של קרבה הוא מן התורה, הוא מחלק את הפסוק הראשון שהבאנו בצורה כזאת:" איש איש אל כל שאר בשרו תקרבו, לגלות ערווה אני ה' ", הרמב"ם אומר שבפסוק זה יש איסור לקרבה בנפרד ואיסור לגילוי ערווה בנפרד.
אך הרמב"ן חולק עליו ואומר שאיסור קרבה הוא מדרבנן ומחלק את הפסוק כך: "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערווה, אני ה' ", הרמב"ן אומר שהאיסור לקרבה מדאורייתא הוא רק במקרה של גילוי ערווה.
אולם בכל זאת הרמב"ן אומר שאם הקרבה בקביעות אז האיסור מדאורייתא.
הטעם לאיסור:
הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה ו', מסביר מהו הטעם לאיסור קרבה:
'כל הבא על ערווה מן העריות דרך איברים או שחיבק ונישק דרך תאווה ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערווה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערווה.'
הרמב"ם אומר שהטעם לאיסור קרבה הוא כדי שלא יגיע ע"י הקרבה לגילוי ערווה.
השולחן ערוך מביא פסק הלכה לגבי איסור קירבה ועל מי חל האיסור:
שולחן ערוך אבן העזר סימן כא' סעיפים ז'-י':
'המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין ליבו של אדם נוקפו עליהן, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם, אף על פי שאין לו שום הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טיפשים, שאין קרובים לערווה כלל, בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאב לביתו ומהאם לבנה.'
אסור לאדם להיות בקרוב עם אחת מן העריות גם אם אין לו הנאה מזה, כמו אחות גדולה ודודה, זה דבר מאוד מגונה ואסור לעשותו, ואסור להתקרב לערווה בכלל לא משנה באיזה גיל.
אך לאב מותר להיות בקרוב עם בתו ולאם עם בנה.