בס"ד

הכתיבה מעולה (נו, טוב.. גרוסמן.. למה ציפיתם?)

והסיפור נותן הרבה נקודות למחשבה.

זה מסוג הספרים שבמט ראשון נראים לך לילדים - נוער, ואז אתה מבין שצריך לקרוא אותם בגיל 30..

אני שונאת אנשים מפחידים ולכן היה לי קשה קצת עם כלמיני קטעים, אבל בזכות זה נשארתי לקרוא אותו בערך עד 6 וחצי בבוקר..

מומלץ.

מדהים !!!!!!!!!!!!

אחד הספרים היותר טובים שקראתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!(לא קראתי כל כך הרבה...)

כותב מעולה, עלילה מעולה!

אין על הספר הזה!!!!!

בס"ד

היא אמרה שזה ספר חכם ומקסים מלבד זה שהוא קשה לקריאה... (אולי מישו רוצה לספר לי אותו במילים שלו? נכון כולכם קופצים?? )

אלא ספר שקוראים אותו לאט.

לא הייתי קוראת אותו בגיל 14 אבל קצת יותר מאוחר כבר בהחלט יכול להתאים, ופשוט צריך להנות ממנו לאט, לא לטוס איתו. לקרוא בקצב שלך ולהנות מניסוחים, ממשחקי המילים, מהכתיבה המעולה של גרוסמן.

יש לגרוסמן גם כמה ספרים באמת קשים, ואפילו ספרי עיון (שמאלניים אז לא מי יודע מה מומלצים...) אבל יש ילדים זיגזג ומישהו לרוץ איתו יותר קלילים.

אל תוותרי, הוא שווה את זה.

זה מסוג הספרים האלו, שאת מתענגת על כל מילה.

והוא באמת לא כבד מידי.

תנסי, מה יש לך להפסיד?

והעלילה המשעשעת/טרגית/נוגעת ללב לסרוגין... פשוט ספר כובש!!

מומלץ מומלץ!!

אולי פעם ראשונה שאני נתקלת במישהו כזה...

די מיד בתחילתו, על סמך הכתיבה והרוח שלו.

התחלתי את "מישהו לרוץ איתו" כבר פעמיים, קראתי בערך 30 עמודים, והוא פשוט הגעיל אותי- ככה זה כשאני לא אוהבת ספר, הוא גורם לי בחילה קלה. לא אהבתי את מה שאני קוראת, אם זכרוני אינו מטעני, איזה ילד רץ אחרי כלב, ופוגש זקנה...

קשה לי להסביר, פשוט לא אהבתי.

שהוא באמת מאוד מיוחד, גם מבחינת הדמויות שהסיפור שלהן בד"כ לא מסופר, גם מבחינת המיקום שהוא כיף נורא כי הכל מוכר, והכי בגלל שהסיפור באמת יפה ומרגש.

אבל ספרים זה עניין של טעם, אז אין לי מה להתווכח.

(מותר אבל לשאול בת כמה את?)

אם אלי- אני בת 18.4

תהיתי אם זה עניין שיש סיכוי שהגיל ישנה.

אבל מסתבר שלא

אבל קראתי רק עד שליש ספר בערך..

כדאי לקרוא אותו שוב?

על ההתעללות בפרה של השכן. דילגתי את הקטע הזה ופשוט ויתרתי עליו.

איזה עוד אכזריות מצאת בו?

אז אני לא זוכרת הרבה פרטים, אבל זכור לי שזה לא היה קטע ספציפי,אלא העלילה בכללי. אבל יש לי רגישות גבוהה לספרים. אולי זה לא באמת ככה.

ואז הספרנית אומרת לי> "אמא שלך מרשה לך לקחת ספרי מבוגרים??"

התחשק לי להרביץ לה!! בתור מה היא מחנכת אותי?? וגם כבר לקחתי מלאא פעמים ספרי מבוגרים.. ואני בת (כמעט) 15, ואני נחשבת דיי בוגרת..

אבל עוד לא הספקתי להתחיל אותו.. אני מאמינה שבקרוב אני יתחיל..

ממתי הספר הזה הוא למבוגרים בלבד?

אני אישית לא התחברתי לעלילה. היא יותר מדי הזויה בשבילי^^^

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.