(או בעות סבון, או אקנומיקה 
)
טוב, אז זה סוג של לימוד יומי והגעתי למסקנה שהקטעים ממש יפים-אז באלי לשתף אם מוצא חן בעינכם-תגידו ואני אמשיך לכתוב קטעים בשבועיים הקרובים.
מה נשתנה--
הגמרא במסכת פסחים אומרת: "חכם-בנו שואלו, ואם אינו חכם-אשתו שואלתו, ואם לאו-הוא שואל לעצמו, ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות פסח שואלין זה לזה"
מדוע חז''ל תיקנו לנו שסיפור יציאת מצריים יהיה בדרך שאלה ותשובה? מה ההגיון בכך שאדם שואל את עצמו?
בליל הסדר אנו לא שואלים את השאלות רק כדי לקבל תשובות, ואפילו תלמידי חכמים שיודעים את הלכות פסח צריכים לשאול. חז''ל רוצים ללמדנו שעצם זה שיש שאלות זה דבר גדול מאוד. אם האדם שואל-סימן שהוא חושב שיש תשובה. סימן שיש מישהו שיודע למה הדברים מתנהלים בעולם באופן כזה. עוד לפני התשובה, עצם השאלה מעיד שיש מי שעונה. אדם שמיואש-ואינו מאמין לאף אחד--לא ישאל!
עם ישראל שאל שאלות בכל ההיסטוריה, אברהם אבינו שאל על החרבת סדום : "השופט כל ארץ לא יעשה משפט?" משה רבינו שאל: "למה הרעות לעם הזה?" וגם הגמרא מלאה בשאלות. עם ישראל הוא עם ששואל. הוא עם שמאמין שיש רבינו של עולם שמנווט הכול, ולכן אפשר לשאול כי מתוך כך יש תשובות להכול. בליל הסדר, הלילה שבו נגאלנו, חובה לשאול. השאלות מעידות על כך שאנחנו עם מיוחד, עם שמאמין שיש בורא עולם.
שנזכה להמשיך לשאול תוך אמונה!
המורות כבר שואלות עם קרה משהו עם טובי לא שואלת 
