אני אחרי המשפט הראשון לא יכלתי כמעט להמשיך לקרוא, נקרעתי מצחוק..

[או שזה בגלל שאני נקרעת מצחוק מכל דבר, או בגלל שציפיתי למשו אחר..]

שוב, ממבטו של השעיר. אבל ככה:

הוא רואה איך שוחטים את אחיו, והוא מת מפחד, ואז לוקחים אותו משם, ולאט לאט הוא נרגע, אפילו הריח של הדם נעלם, והוא מתרגש, כי כולם נותנים לו כזה כבוד, ולוקחים אותו ממקום גבוה, ויש לו כזה נוף נחמד והכל, והוא ממש מחזיק מעצמו, עד שהוא מקבל בעיטה מאחוריים.

בכל מקרה הוא לא אמור לקבל כבוד- הוא רק מכפר על החטאים של בנ"י

לפחות ככה אני רואה את זה, מדבריך אני מבין שזה המסר שעבר בסיפור ...

אבל למה הציעו לכהן אוכל?

יומכיפורים כאילו???

זה ידוע(לי לפחות).

מציעים לו אוכל כדי שלא יתעלף/ימות בדרך

זה כתוב במס' יומא

וגם אומרים שהוא לא היה לוקח אף פעם אבל בכל זאת היו מציעים לו.

יש עוד כמה דברים שנועדו להקל עליו ביום הזה (יש לו המון עבודה) אפילו דברים קטנים כמו מחתה עם ידית ארוכה.

הכהן הגדול מתעסק עם השעיר ל-ה', ומישהו אחר (אפילו לאו דווקא כהן) מתעסק עם השעיר לעזאזל.

והיו מציעים למי שהיה לוקח את השעיר לעזאזל אוכל ושתיה בדך אם הוא רוצה (כי יש לו עבודה קצת קשה).

הדברים שנועדו להקל- זה לכהן גדול (כמו מחתה עם ידית ארוכה וכו'...)

כשאני אתרצן אני אגיב בביקורתיות

הכל טוב?

כאילו אם אתה שואל מישו אם יש לו שעון, והוא אומר לך- כן למה?- אז מה היציאה? למה שסתם תשאל אותו אם יש לו שעון? מינסתם שאתה רוצה לדעת מה השעה..

קיצר, היא תגיב לך אח"כ בביקורת..

סיפור ממש יפה. באמת.

אבל הוא משאיר אותך עם כזה- אוו'ץ.. מסכנה החיה.. איזה תורה אכזרית..

לא היה לי כוח לפרט. מקווה שהבנת.

אני לא יכול להמציא פרטים כדי שהסיפור יהיה יפה ונחמד........

נילך שורה שורה אוקי, כי אני קוראת ומה שיולה לי אני אכתוב, ככה שתיקח כל מילה שכתובה בעירבון מוגבל.

ישבתי לי בפינתי הקטנה וכוססתי (יש כאן שגיאת הקלדה כססתי)את פרסותיי בלחץ שרק גבר מרגע לרגע.
באמת שאני לא יודע למה אני פה, ואני גם לא רוצה לדעת. בתוך הדיר הנקי להפליא שאני נוכח בו כעת (פסיק) נמצאו עוד כ-100 עיזים ,כבשים ושעירים. 
חלקם הגדול כרסם (אולי לעס? הרי בהמות הן לא מכרסמות) עשב, וחלקם נחו על הערמות חציר שהיו בצד. הגעתי לכאן אתמול, אני ותום, ביחד. שנינו אחים תאומים, בני שנה אחת בדיוק, אנו דומים כשני טיפות מים, ואת שנינו קנו באותו סכום בדיוק, שלושים ושישה מטבעות כסף, מחיר קצת גבוה, אבל הכהן שרצה אותנו לא התפשר וקנה אותנו בכסף מלא.
אני יודע שתום מסתיר ממני משהו, ואני יודע שהמשהו הזה לא בהכרח טוב. אבל אין לי מושג מה זה! (תמוה בעיניי מאיפה תום ידע מה שידע, מה גם שהקורא בסופו של סיפור לא יודע מה תום ידע)
הדלת נפתחה וכהן לבוש לבן (רק הכהן גדול לבוש בגדי לבן? אולי אני טועה) הוביל אותנו לכיוון היציאה, העזתי לשאול את תום בלחש: "מה עושים איתנו?" אך הוא לא ענה לי ונעץ את מבטו בקרקע.
המשכנו ללכת דוממים, עד שהגענו לכהן הגדול. ישר ידעתי שזה הוא (פסיק) לפי ההדרת פנים שלו ועוד כל מיני סימנים.
הגענו. (זה תקוע קצת כי כבר אמרת לעיל 'עד שהגענו' חזרה מיותר אולי תחליף למשו אחר שמבטא את העצירה את ההתקרבות לכ"ג בחיל ורעד) 
הכהן שאחז בי עד עתה העביר אותי לכהן אחר, משמאל לכהן הגדול, הכהן המונה, לפי דעתי.
הכול מסביב היה אפוף בחרדת קודש, אף אחד לא פצה פה, אף תינוק לא בכה ואף כבש לא געה. הכהן הגדול פשפש ב"קלפי" -מן תיבת עץ שבה היו שני פתקאות.- והרים פתק אחד, מיד שמעתי את הכהן שאחז בתום, ככל הנראה סגנו של הכהן הגדול, אומר: "אדוני  (אדוני? אולי רבי או מורי, אחרי הכל הוא לא אדונו) כהן גדול! הגבה ימינך!"
הכהן הגדול הרים את יד ימינו , וכול העם פרץ התשועות רמות. מיד לקחו מין סרטים אדומים וקשרו לי על הקרניים ולתום על הצוואר, הספקתי לראות את תום כשהכהן הגדול סמך עליו את ידיו, ואז חצץ בינינו ההמון הנרגש.
הכהן שנשא אותי הוציא אותי אל מחוץ לבית המקדש, ולקח אותי ברגל, במדבר, מרחק של 12 מייל (כ-20 קמ').
בדרך עברנו בכל מיני סוכות שבהם הציעו לכהן שנשא אותי לאכול או לשתות, אך הוא סרב. רק לי הוא הסכים ללחך מעט חציר ולשתות מעט מים. אך הוא, כפי שהזכרנו, לא נגע אפילו באוכל. (קטע חזק!!)
לאחר מרחק של 12 מייל הגענו לצוק גבוה. הכהן הוריד לי את החבל האדום וקרע אותו לשניים חלק אחד השאיר על קרניי ואת החלק השני קשר על סלע קטן בצד.
הספקתי לראות איך החבל ("לשון", כך הוא קרא לה) הופך ללבן, לפני שהרגשתי שהוא דוחף אותי לכיוון המצוק, ניסיתי להתנגד, אך הוא היה חזק ממני.
ובעוד אני נופל לאחורי, שמעתי אותו ממלמל לו משהו, והרגשתי את אברי עוזבים את גופי. בעוד אני חושב 'למה אני שעיר? לעזאזל!'.    ק

קטע מדהים קורע ומקורי!! אתה חיברת אותו?

ישבתי לי בפינתי הקטנה וכוססתי (יש כאן שגיאת הקלדה כססתי)(נכון...)את פרסותיי בלחץ שרק גבר מרגע לרגע.
באמת שאני לא יודע למה אני פה, ואני גם לא רוצה לדעת. בתוך הדיר הנקי להפליא שאני נוכח בו כעת (פסיק) נמצאו עוד כ-100 עיזים ,כבשים ושעירים. 
חלקם הגדול כרסם (אולי לעס? הרי בהמות הן לא מכרסמות) עשב, וחלקם נחו על הערמות חציר שהיו בצד. הגעתי לכאן אתמול, אני ותום, ביחד. שנינו אחים תאומים, בני שנה אחת בדיוק, אנו דומים כשני טיפות מים, ואת שנינו קנו באותו סכום בדיוק, שלושים ושישה מטבעות כסף, מחיר קצת גבוה, אבל הכהן שרצה אותנו לא התפשר וקנה אותנו בכסף מלא.
אני יודע שתום מסתיר ממני משהו, ואני יודע שהמשהו הזה לא בהכרח טוב. אבל אין לי מושג מה זה! (תמוה בעיניי מאיפה תום ידע מה שידע, מה גם שהקורא בסופו של סיפור לא יודע מה תום ידע) (תום פשוט ידע שאחד מהם הולך למות...)
הדלת נפתחה וכהן לבוש לבן (רק הכהן גדול לבוש בגדי לבן? אולי אני טועה)(לא, אבל מי אמר שזה הכהן גדול?) הוביל אותנו לכיוון היציאה, העזתי לשאול את תום בלחש: "מה עושים איתנו?" אך הוא לא ענה לי ונעץ את מבטו בקרקע.
המשכנו ללכת דוממים, עד שהגענו לכהן הגדול. ישר ידעתי שזה הוא (פסיק) לפי ההדרת פנים שלו ועוד כל מיני סימנים.
הגענו. (זה תקוע קצת כי כבר אמרת לעיל 'עד שהגענו' חזרה מיותר אולי תחליף למשו אחר שמבטא את העצירה את ההתקרבות לכ"ג בחיל ורעד) (צודקת...)
הכהן שאחז בי עד עתה העביר אותי לכהן אחר, משמאל לכהן הגדול, הכהן המונה, לפי דעתי.
הכול מסביב היה אפוף בחרדת קודש, אף אחד לא פצה פה, אף תינוק לא בכה ואף כבש לא געה. הכהן הגדול פשפש ב"קלפי" -מן תיבת עץ שבה היו שני פתקאות.- והרים פתק אחד, מיד שמעתי את הכהן שאחז בתום, ככל הנראה סגנו של הכהן הגדול, אומר: "אדוני  (אדוני? אולי רבי או מורי, אחרי הכל הוא לא אדונו) (ככה כתוב במשנה...) כהן גדול! הגבה ימינך!"
הכהן הגדול הרים את יד ימינו , וכול העם פרץ התשועות רמות. מיד לקחו מין סרטים אדומים וקשרו לי על הקרניים ולתום על הצוואר, הספקתי לראות את תום כשהכהן הגדול סמך עליו את ידיו, ואז חצץ בינינו ההמון הנרגש.
הכהן שנשא אותי הוציא אותי אל מחוץ לבית המקדש, ולקח אותי ברגל, במדבר, מרחק של 12 מייל (כ-20 קמ').
בדרך עברנו בכל מיני סוכות שבהם הציעו לכהן שנשא אותי לאכול או לשתות, אך הוא סרב. רק לי הוא הסכים ללחך מעט חציר ולשתות מעט מים. אך הוא, כפי שהזכרנו, לא נגע אפילו באוכל. (קטע חזק!!)
לאחר מרחק של 12 מייל הגענו לצוק גבוה. הכהן הוריד לי את החבל האדום וקרע אותו לשניים חלק אחד השאיר על קרניי ואת החלק השני קשר על סלע קטן בצד.
הספקתי לראות איך החבל ("לשון", כך הוא קרא לה) הופך ללבן, לפני שהרגשתי שהוא דוחף אותי לכיוון המצוק, ניסיתי להתנגד, אך הוא היה חזק ממני.
ובעוד אני נופל לאחורי, שמעתי אותו ממלמל לו משהו, והרגשתי את אברי עוזבים את גופי. בעוד אני חושב 'למה אני שעיר? לעזאזל!'.    ק

קטע מדהים קורע ומקורי!! אתה חיברת אותו? (עליו בניתי את הסיפור......)

יומא לט עמוד א

במקום לכתוב "למה אני שעיר? לעזאזל". אני מניח שהוא די מתלהב מהעובדה שהוא נבחר להיות זה שמכפר על כולנו, כמו איזה צדיק שלוקחים אותו כדי לכפר עלינו. נראה לך שהוא מתבעס מזה?

אבל המשפט האחרון הוא "למה אני שעיר? לעזאזל!!!"

שזה משחק מילים של "למה אני 'שעיר לעזאזל?' "....

הוא יענתו מתבאס על זה שהוא מת בצורה כ"כ מוזרה... ואם הוא לא היה שעיר אז הוא אולי היה נשחט בצורה רגילה....

אפשר פילאטיס ולא זומבה

כמובן.

ואם יש משהו מותאם לזוגות כרעיון לחיזוק בית של תורה ואמת - זה יהיה נהדר

לזוג, הליכון זוגי

נמכר ב3000 ש''ח להליכון ו4900 לזוג

הלל המיוחד אומרים רק בזמן המיוחד כדי שלא נהיה דשים את ההלל בעקבינו ונמצא שכרינו בהפסדנו

של הרב מרדכי אליהו לקום כל יום ותיקין זה קשה

 כיוון שזה טבעי שבשמינית נהיים בני שמונה עשרה על כן הם קרויים שמיניסטים

בגרויות חורף פטור מלספור  

והרי אם כשסופרים ספירה אחת מתבלבלים קל וחומר בשתיים

וגם שמצינו בדוד המלך שכאן זה עדיין ספירת העומר ואין מערבין ספירה בספירה

אנחנו נשארים אחרי היסודי

אבל כשאתה סופר ספירת העומר אתה מכוון גם על הגומר

בזמן הזה גם ככה אווירת סופא דקורסא ואם היית פוטר את החופשים היית יכול גם לפטור הכל 

על כן צריך לספור הכל

אתם שטוניקים גאוניים

פעם היינו חברות;)

מצד מה שהיה בטקס המשואות השנה, שהעלו באוב את חיטמן וכו'.

 בשביל הלא מעודכנים

@משה תספר לנו מה היה פה ואיך מעירים פה ת'עניינים?

זאת מחלוקת ר' מאיר וחכמים אבל להלכה, אם אתה מעביר חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד שלא דרך רשות הרבים אתה פטור, אני לא רואה סיבה שזה יהיה שונה במקרה הזה.

יותר מעניין לשאול מה הדין במקרה של שיגור למרחק של יותר מד' אמות ברשות הרבים עם משהו שיש בו כדי הוצאה ביד

אם החלקיקים של האדם עוברים באוויר ומתחברים מחדש בנקודה אחרת (ע"ע צ'רלי בממלכת השוקולד) נראה שזה אסור. אם זה לא כולל מעבר בשטח שבין המקומות אני חושב שזה מותר. כמובן שבמקרה כזה יהיה מותר למשתגר ללכת רק ד' אמות מהמקום שאליו הוא שוגר.

אני חושב שברשות היחיד השאלה לא רלוונטית, אני לא זוכר בדיוק את הכללים אבל נראה לי שלפחות לרוב, המדידה של אלפיים אמה מתחילה מקצה רה"י, אם זה נכון, מה שכתבתי נכון רק כשמדובר על רה"ר

זה היה מעל עשרה טפחים, כי דרך בני אדם כשהם זורקים זה מגובה החזה בדרך כלל, ובהנחה שאנחנו לא עוסקים כאן בילדון אלא בבחור, יש לשער שהוא זרק מעל עשרה טפחים.