אוף, בזמן האחרון אני ממש עצובה!
בטח הסיבה שלי תהיה מוזרה, אבל כן, יש לנו בבית ספר של הרב אליהו על כל הניסים המטורפים שהוא עשה, על הרוח הקודש, הסבלנות המטורפת שהיתה לו, על המסירות נפש וכו'... וכו'...
ופתאום אני מרגישה מין געגעוע כל כך עמוק שאי אפשר לתאר.
אני בת רבע עשרה, שהוא נפטר היתי בת שלוש עשרה, לא ראיתי אותו אף פעם (רק שהיתי קטנה ואני לא זוכרת..). הייתי בבית שלו פעם אחת וראיתי רק את הרבנית שתחיה. (ברור שידעתי מיהו, אבל פשוט אף פעם לא יצא לי לראות אותו..)
אני מרגישה שאין לנו על מי להישען.
אני רוצה לצרוח לכל העולם: אתם לא רואים שהיהדות היא האמיתית, איך אפשר ליכפור, אחרי ספר שכזה???
איך נתנו לו ללכת ככה???? למה לא אמרנו לו שישאר, רק עוד קצת??
למה הסכמנו לו לכפר עלינו?
למה???
