ישתבח שמו, בחסדיו המרובים זכינו להכנס לחודש תשיעי..
כולם מסביב מלחיצים ואומרים שאסור אסור לקנות כלום, עד שהתינוק לא יוצא בריא ושלם מבית החולים. כל מי שאומר לנו את זה - עוד מוסיף ואומר "זה לא שאני מאמין בעין רעה אבל...". למה? אנחנו מאמינים שבעזרת ה יתברך, נזכה לצאת איתו בריא ושלם, ויחד, שלושתינו - אבא אמא ותינוק בריא ושלם.
חוץמזה, סכ"ה קנינו חליפה אחת לשחרור (לשים בתיק לידה) והזמנו עגלה (לא קנינו - רק הזמנו וביום של הלידה בעלי יקנה וישלם עליה).
אנחנו מרגישים וחושבים שזה דווקא מראה על אמונה בה' יתברך.
אז למה במשפחה מעקמים על זה פרצופים מפה ועד להודעה חדשה?!
שום דבר לא ברור מאליו, הכל זה ניסים וחסדים, אנחנו מודים לה' יום יום על הזכות הזאת לשאת נשמה ברחמי, ואנחנו מאמינים שבעזרת ה נזכה לגדלה בריאה ושלמה..
כאילו, מה?!
פחות בגלל עניין האמונה, ויותר בגלל שאני צריכה לדעת ש"הכל מוכן!". לא להיות עם דאגות, מה יגיע, מה לא יגיע, פתאום משהו יהיה חסר או שבור, או יגיע בצבע ירוק זוהר או משהו כזה... יותר מדי בשביל עצבי הרעועים 