לויודעת אם זה טוב/נכון,

אבל פעם אמרו פה, לא לתת רעיונות באוויר, אלא דברים שאתה אשכרה היית עושה.

אני?

פעם היה איזה משחק, סיטואציות כזה. שיחקנו.

ומישהי קיבלה פתק " אם חברה של___(היא קיבלה ת'שם שלי..) הייתה נפגעת ממנה, מה היא הייתה עושה?"

אז היא אמרה- ____הייתה מבקשת סליחה באמת מהלב, ומנסה להבין,

ואם היא לא הייתה מתרצה (שיט אבל לא מצאתי מילה אחרת נורמאלית) אז היא הייתה פשוט שוכחת ממנה וחושבת, יאללה, בעייתה. שתחפש אותי. וזהו.. נגמר..

וזה כזה נכון!! כזה!!

אצלי זה רע. חברות שלי כל הזמן פוחדות מנטישה פיתאומית(: חח.. אומרות שאני מדי מהר חותכת דברים..

לא מסתבכת ומתחננת... פשוט ביי. חבל, מאוד, אבל את רצית..

אבל אולי אצלך זה יעזור..

לא בהגזמה... אבל כן. מתישהו צריך להפסיק משחקים, לא ככה?!

תגידי- אני לא רוצה לריב, כל עוד זה תלוי בי הייתי נשארת חברה שלך בכיף ובטוב גם כשקשה ומתפקשש,

אבל אם מבחינתך זה לא נסלח, ושתינו יודעות שהאמת, אני לא אשמה, אז יאללה.. ביי מותק. המשך מועיל.

את יודעת איך היינו חברות? ככה!! ( מראה עם האצבעות, כמו כל האהבלים.(

עשיתי את זה כ"כ הרבה.

זה אולי נשמע שאני סתם מהאלה שמחפפים בחברות, שכזה יאללה בקטנה.. פחות אחת...

אז בואי אני יגלה לך,        --לא!!! ממש לא.

חברות שלי מריצות עלי צחוקים על זה.. בטוחות גם שאני ככה-יאללה-בקטנה...

אבל לא אכפת, אני יודעת שזה לא ככה. הם בטח יודעות גם.

אז נכון, זה קשה.  בטוחות שאני אבן... אבל זה שרף.

זה פשוט לשרוף קשר. לגמרי.

לפעמים זה אדיוטי, ולפעמים זה נכון. תבחן אתה את המצב..

מה את היית עושה? מתחננת אליה? כורעת ברך?

דבר קשה לא סותר שהוא נכון.

אבל אולי זה עיצה דבילית. אני ב א מ ת לא יודעת.

אולי אפשר להשלים.

חשבת גם עליה? כמה כאב לה?  שפתאום נהיית אבן? שנעלמת?

לחתוך ככה זה לא דרך!

איך את יודעת שזה נכון? איך?

אךךך.. !

איך אני יודעת שזה נכון?

אמרתי מראש- "אני לא יודעת אם זה טוב/ נכון" הזהרתי..

סתם. אני באמת לא יודעת אחותי.

אז את מהצד השני?

אז תאמיני, שסוף סוף מישהו יאמין, אני לא אבן, זה כאב,

סתם הייתי קשוחה, כי רק ככה זה עבד.

בפנים אני אותה ילדה שהיא אהבה, ואני עדיין אוהבת אותה.

אבל אם זה לא מתאים, אז זה לא מתאים.

אפשר לעשות את זה בעדינות, לא אמרתי שלא.

אבל ניתוק תמיד יכאב. והוא לא תמיד שווה את זה.

תלוי מי, תלוי מה, תלוי הכל.

תבחני את המצב פשוט.

(ואת יודעת משהו?! סתם לדוגמא. נגיד  ניקח חבר וחברה, אני לא סובלת שאחד מהם 'זורק' את השני לעזאזל. כאילו.. יאללה.. תגמרו יפה, מה יש?! תחליטו ביחד שוואלה לא מתאים. זתומרת, אם זה כבר נצרך, אז לפחות תסיימו יפה)

אם את לא אבן, למה לא יכלת להראות את זה.?

למה נתת לכולםלהאמין שאת ככה?

למה הכאבת לנו ככה?

לא נכון! הכל יעבוד גם עם רגש! לא חייבים להכאיב כלכך!

זה לא מתרפה! הכאב נשאר! זה עושה המון נזק!

חבל! אנשים ר-ג-י-ש-ו-ת-! בבקשה..

נכון, ניתוק לא תמיד שווה את זה ולדעתי גם לא שווה לנסות

כי הנזק לא שווה כלום!

בחנתי את המצב ואני פשוט לא יודעת כלום! הכל קרה פתאום. בלי סיבה.

והיא.. אבן.

או לומר שככה אני, ולא הבטחתי נכונות/צדק/אלוהים יודע מה.

כי מה העניין, אם אני יסביר עכשיו שעה,

ובכל מקרה תחשבי שזה לא נכון?

טוב, אני יאמר ת'צד שלי כל מקרה, הלוואי ובאמת תהיי מוכנה לשמוע,

ולא רק -'זה כואב אז לא עושים את זה'.

טוב. שניה אני אומרת.

הלוואי שהייתי יודעת כמוך 135792468 לחתוך .. ; )

אבל יש ת'משפט- 'יש אנשים שאתה סולח להם לא כי באמת שלחת, אלא כי חשוב לך שהם יהיו חלק מחייך..'

יש לי חברה, אבל מממשש חברה,

וכן.. הקשר שלנו לפעמים.. לא  הכי 'בריא' (כמו שאמרה לי פעם חברה אחרת שדיברתי איתה על זה),

ואני יודעת שאולי יהיה טוב לנתק ת'קשר. עם כל הכאב שבזה, פשוט לא לדבר איתה .

ואני רוצה את זה, אבל לא רוצה !!

יאא.. זה כזה חתיכת דילמה !

באמת אני אוהבת אותה, אבל לפעמים לשתינו הקשר הזה מזיק...

חלק מהבעיה כמו אצלך- תמיד אני מרגישה שאני אומרת סליחה, מתנצלת, עושה את כל המאמצים..

סולחת לה על טעויות שלה, ובסוף- מילה הכי קטנה שלי- והיא נפגעת !

ואז שוב התנצלויות התנצלויות התנצלויות..

אוישש.. לא עזרתי לך בכלל,

רק הוספתי פריקה משלי.. ; ]

לא נורא.. ! שבוע מעולהה!! : )

הקשר.. תראי לה ("כאילו..") שזה לא אכפת לך.. כל האלה שנעלבות כל הזמן.. את לא ממש לא צכה להרגיש אשמה!!

שנה שעברה  

הייתה ילדה שפגעה בי מלא פעמים

והיה לי ממש קשה אם זה

 איך שהוא

תמיד אני זאת שהייתה צריכה לבקש בסוף סליחה

אבל באיזה שהוא שלב פשוט הפסקתי לסבול

לאט לאט התרחקתי

עד לזה שהייתי אומרת שלום בבוקר וזהו...

זה עשה לי ממש טוב

ופתח אותי לחברויות עם בנות אחרות

השנה חזרנו להתחבר

ולאחרונה שמתי לב שהיא יותר נזהרת לא לפגוע

כנראה זה שינה משהו גם בה

כשמשהו חשוב לך את מוותרת

והיא ויתרה....

אני לא אומרת שזה צריך להיות כל כך קיצוני.....

קיצר סורי על החפירה(לא קשור-נדלקתי על הסמיילי עכשיו אני תוקעת אותו בכל מקום...)

אז ככה:

אני רוצה להראות את הצד השני. קודם כל-מתי פנוית אליה בסליחה?

אחת החברות הכי טובות שלי-היינו רבות מלא שנה שעברה, כ''כ הרבה. לא היה שיעור שלא היינו רבות.

ואני תמיד הרגשתי פגועה, הרגשתי שק החבטות שלה, פשוט. והיא תמיד הייתה באה מיד אחרי לבקש סליחה. ואני זוכרת שאני רק הייתי חושבת לעצמי מה נראה לה-והולכת. לא כי לא רציתי אותה איתי! רציתי אותה מאוד! אנחנו עדיין חברות-אבל זה רק בזכותה. היא באה מוקדם מידי לבקש סליחה, כשזה עדיין כאב. היא הייתה צריכה לתת לי זמן להירגע-ואז לבוא. אז המדהימה הזאת אחרי כמה זמן באה וביקשה שוב, והכול נח על מקומו בשלום.

אבל אני רוצה להבהיר משו-חברות זה לא מ''מ! 135792468-כן! חברות נפגעות, נעלבות, לפעמים הפצע עדיין כואב כשאת מבקשת סליחה. זה לא מדויק! אפשר לבקש שוב ושוב ושוב! לא פעם אחת-ואם היא לא רצתה אשמתה, זו לא הדרך. כי לדעתי אם כך, את יצאת כאן החברה הלא טובה והנוטשת.

(ואני גם עזבתי חברה פעם, אבל מסיבות שונות לחלוטין. פשוט כי היינו יותר מידי קרובות-יותר מידי תלותית, זה הרס את שתינו מבפנים, הרס. אז פשוט ניתקנו קשר ולמשך חודשיים לא דיברנו-זה כאב, אבל היה הכי טוב.)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....