לויודעת אם זה טוב/נכון,

אבל פעם אמרו פה, לא לתת רעיונות באוויר, אלא דברים שאתה אשכרה היית עושה.

אני?

פעם היה איזה משחק, סיטואציות כזה. שיחקנו.

ומישהי קיבלה פתק " אם חברה של___(היא קיבלה ת'שם שלי..) הייתה נפגעת ממנה, מה היא הייתה עושה?"

אז היא אמרה- ____הייתה מבקשת סליחה באמת מהלב, ומנסה להבין,

ואם היא לא הייתה מתרצה (שיט אבל לא מצאתי מילה אחרת נורמאלית) אז היא הייתה פשוט שוכחת ממנה וחושבת, יאללה, בעייתה. שתחפש אותי. וזהו.. נגמר..

וזה כזה נכון!! כזה!!

אצלי זה רע. חברות שלי כל הזמן פוחדות מנטישה פיתאומית(: חח.. אומרות שאני מדי מהר חותכת דברים..

לא מסתבכת ומתחננת... פשוט ביי. חבל, מאוד, אבל את רצית..

אבל אולי אצלך זה יעזור..

לא בהגזמה... אבל כן. מתישהו צריך להפסיק משחקים, לא ככה?!

תגידי- אני לא רוצה לריב, כל עוד זה תלוי בי הייתי נשארת חברה שלך בכיף ובטוב גם כשקשה ומתפקשש,

אבל אם מבחינתך זה לא נסלח, ושתינו יודעות שהאמת, אני לא אשמה, אז יאללה.. ביי מותק. המשך מועיל.

את יודעת איך היינו חברות? ככה!! ( מראה עם האצבעות, כמו כל האהבלים.(

עשיתי את זה כ"כ הרבה.

זה אולי נשמע שאני סתם מהאלה שמחפפים בחברות, שכזה יאללה בקטנה.. פחות אחת...

אז בואי אני יגלה לך,        --לא!!! ממש לא.

חברות שלי מריצות עלי צחוקים על זה.. בטוחות גם שאני ככה-יאללה-בקטנה...

אבל לא אכפת, אני יודעת שזה לא ככה. הם בטח יודעות גם.

אז נכון, זה קשה.  בטוחות שאני אבן... אבל זה שרף.

זה פשוט לשרוף קשר. לגמרי.

לפעמים זה אדיוטי, ולפעמים זה נכון. תבחן אתה את המצב..

מה את היית עושה? מתחננת אליה? כורעת ברך?

דבר קשה לא סותר שהוא נכון.

אבל אולי זה עיצה דבילית. אני ב א מ ת לא יודעת.

אולי אפשר להשלים.

חשבת גם עליה? כמה כאב לה?  שפתאום נהיית אבן? שנעלמת?

לחתוך ככה זה לא דרך!

איך את יודעת שזה נכון? איך?

אךךך.. !

איך אני יודעת שזה נכון?

אמרתי מראש- "אני לא יודעת אם זה טוב/ נכון" הזהרתי..

סתם. אני באמת לא יודעת אחותי.

אז את מהצד השני?

אז תאמיני, שסוף סוף מישהו יאמין, אני לא אבן, זה כאב,

סתם הייתי קשוחה, כי רק ככה זה עבד.

בפנים אני אותה ילדה שהיא אהבה, ואני עדיין אוהבת אותה.

אבל אם זה לא מתאים, אז זה לא מתאים.

אפשר לעשות את זה בעדינות, לא אמרתי שלא.

אבל ניתוק תמיד יכאב. והוא לא תמיד שווה את זה.

תלוי מי, תלוי מה, תלוי הכל.

תבחני את המצב פשוט.

(ואת יודעת משהו?! סתם לדוגמא. נגיד  ניקח חבר וחברה, אני לא סובלת שאחד מהם 'זורק' את השני לעזאזל. כאילו.. יאללה.. תגמרו יפה, מה יש?! תחליטו ביחד שוואלה לא מתאים. זתומרת, אם זה כבר נצרך, אז לפחות תסיימו יפה)

אם את לא אבן, למה לא יכלת להראות את זה.?

למה נתת לכולםלהאמין שאת ככה?

למה הכאבת לנו ככה?

לא נכון! הכל יעבוד גם עם רגש! לא חייבים להכאיב כלכך!

זה לא מתרפה! הכאב נשאר! זה עושה המון נזק!

חבל! אנשים ר-ג-י-ש-ו-ת-! בבקשה..

נכון, ניתוק לא תמיד שווה את זה ולדעתי גם לא שווה לנסות

כי הנזק לא שווה כלום!

בחנתי את המצב ואני פשוט לא יודעת כלום! הכל קרה פתאום. בלי סיבה.

והיא.. אבן.

או לומר שככה אני, ולא הבטחתי נכונות/צדק/אלוהים יודע מה.

כי מה העניין, אם אני יסביר עכשיו שעה,

ובכל מקרה תחשבי שזה לא נכון?

טוב, אני יאמר ת'צד שלי כל מקרה, הלוואי ובאמת תהיי מוכנה לשמוע,

ולא רק -'זה כואב אז לא עושים את זה'.

טוב. שניה אני אומרת.

הלוואי שהייתי יודעת כמוך 135792468 לחתוך .. ; )

אבל יש ת'משפט- 'יש אנשים שאתה סולח להם לא כי באמת שלחת, אלא כי חשוב לך שהם יהיו חלק מחייך..'

יש לי חברה, אבל מממשש חברה,

וכן.. הקשר שלנו לפעמים.. לא  הכי 'בריא' (כמו שאמרה לי פעם חברה אחרת שדיברתי איתה על זה),

ואני יודעת שאולי יהיה טוב לנתק ת'קשר. עם כל הכאב שבזה, פשוט לא לדבר איתה .

ואני רוצה את זה, אבל לא רוצה !!

יאא.. זה כזה חתיכת דילמה !

באמת אני אוהבת אותה, אבל לפעמים לשתינו הקשר הזה מזיק...

חלק מהבעיה כמו אצלך- תמיד אני מרגישה שאני אומרת סליחה, מתנצלת, עושה את כל המאמצים..

סולחת לה על טעויות שלה, ובסוף- מילה הכי קטנה שלי- והיא נפגעת !

ואז שוב התנצלויות התנצלויות התנצלויות..

אוישש.. לא עזרתי לך בכלל,

רק הוספתי פריקה משלי.. ; ]

לא נורא.. ! שבוע מעולהה!! : )

הקשר.. תראי לה ("כאילו..") שזה לא אכפת לך.. כל האלה שנעלבות כל הזמן.. את לא ממש לא צכה להרגיש אשמה!!

שנה שעברה  

הייתה ילדה שפגעה בי מלא פעמים

והיה לי ממש קשה אם זה

 איך שהוא

תמיד אני זאת שהייתה צריכה לבקש בסוף סליחה

אבל באיזה שהוא שלב פשוט הפסקתי לסבול

לאט לאט התרחקתי

עד לזה שהייתי אומרת שלום בבוקר וזהו...

זה עשה לי ממש טוב

ופתח אותי לחברויות עם בנות אחרות

השנה חזרנו להתחבר

ולאחרונה שמתי לב שהיא יותר נזהרת לא לפגוע

כנראה זה שינה משהו גם בה

כשמשהו חשוב לך את מוותרת

והיא ויתרה....

אני לא אומרת שזה צריך להיות כל כך קיצוני.....

קיצר סורי על החפירה(לא קשור-נדלקתי על הסמיילי עכשיו אני תוקעת אותו בכל מקום...)

אז ככה:

אני רוצה להראות את הצד השני. קודם כל-מתי פנוית אליה בסליחה?

אחת החברות הכי טובות שלי-היינו רבות מלא שנה שעברה, כ''כ הרבה. לא היה שיעור שלא היינו רבות.

ואני תמיד הרגשתי פגועה, הרגשתי שק החבטות שלה, פשוט. והיא תמיד הייתה באה מיד אחרי לבקש סליחה. ואני זוכרת שאני רק הייתי חושבת לעצמי מה נראה לה-והולכת. לא כי לא רציתי אותה איתי! רציתי אותה מאוד! אנחנו עדיין חברות-אבל זה רק בזכותה. היא באה מוקדם מידי לבקש סליחה, כשזה עדיין כאב. היא הייתה צריכה לתת לי זמן להירגע-ואז לבוא. אז המדהימה הזאת אחרי כמה זמן באה וביקשה שוב, והכול נח על מקומו בשלום.

אבל אני רוצה להבהיר משו-חברות זה לא מ''מ! 135792468-כן! חברות נפגעות, נעלבות, לפעמים הפצע עדיין כואב כשאת מבקשת סליחה. זה לא מדויק! אפשר לבקש שוב ושוב ושוב! לא פעם אחת-ואם היא לא רצתה אשמתה, זו לא הדרך. כי לדעתי אם כך, את יצאת כאן החברה הלא טובה והנוטשת.

(ואני גם עזבתי חברה פעם, אבל מסיבות שונות לחלוטין. פשוט כי היינו יותר מידי קרובות-יותר מידי תלותית, זה הרס את שתינו מבפנים, הרס. אז פשוט ניתקנו קשר ולמשך חודשיים לא דיברנו-זה כאב, אבל היה הכי טוב.)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...