בס"ד
שעת ליל עתה.
אני יושב במקום ההוא, המקום ההוא בירושלים, לפני רואה
את החומות של העיר העתיקה.
מרחק רב שהיה ביני לעיר העתיקה, אך גבוה אני.
והמכוניות נוסעות לרגלי החומה,נראות אך לא נשמעות.
וכל כך קטנות הם המכוניות מכאן.
ואויר ירושלים מציף אותי, אויר של תקופת האביב.
והיא יושבת מולי, ומשוחחת עימי, מתקשרים בפנימיותנו.
דממה שאופפת אותנו עד שנדמה שאפילו העצים מקשיבים לנו.
ונראה שמחוגי השעון פזיזים היום.
ולפתע פוףףףף!!! אני חוזר למציאות, סתם יושב לי בחדרי, לבד.
עוד זיכרון מהקשר ההוא חלף על פני.
כמעט שנה אחרי ונראה שאני נמצא במקום אחר, אולי.
אולי, מפני שהעבר הראה לי אחרת, כבר התנתקתי וחזרתי בנפשי.
ואינני יודע מה עבר עליה מאז, האם נשואה היא כיום או שמא רווקה??
היא זוכרת את הקשר ההוא (מעבר לנתונים יבשים)??
מחשבות לחזור היו לה או שמא זה היה חד משמעי?? אולי עתה היא עדיין מסתפקת...
ואני?? מה אני רוצה?? אני רוצה לחזור??לא יודע..
הרגשתי משהו אז?? ספונטנית, לא, הייתי מסופק בקטע הזה מאוד.
אבל אז אני נזכר לי בכל חודשי הדמעות האלה שאחר כך...מדוע כאב לי כל כך אחר כך כמו שלא כאב לי מעולם(לפי זיכרוני עתה).
אולי מפני שהיא האדם היחיד שהייתי כל כך קרוב אליו וממש התנתקתי בסוף.
רצוני לומר שישנם חברים רבים ש"נפרדתי" מהם מכורח הזמן והמציאות ואני עוד יכול להרים טלפון,
אבל כאן הפרידה היא ברורה, והעיתוי שלה כואב.
ואולי זה מפני הזרות ההיא שהיא שידרה בסוף.
לפתע היא איננה מכירה אותך, כאילו מעולם לא יצאתם.
(אני מאמין שזה הגיע לה מכוונות טובות על פי איך שהכרתי אותה)
זיכרונות שעולים, עולים ומכאיבים.
ושאלות שאולי לעולם, לא תהיה להם תשובה.
ועוד אני מוצא את עצמי שואל היום:
רוצה אני בכלל להתחתן ?
ואולי השאלה היא אחרת, רוצה אני עתה להתחתן??
תודה!!!
זה יכול להיות עודף אנרגיות או משו..)
