דברי ר' שמייקל בתחילת ספרו הנודע "פסח כהקלתו", שם הוא אומר בזה"ל:
"ונהגו ה'מחמירים לשווא' לא לאכול חמץ בימי הפסח... אך לאחר נבירה גדולה בפוסקים לא מצאתי שום מקור למנהג חסר המקור הזה... מכל מקום, כאשר התוועדתי למנהג הנ"ל, שאלתי את מורי ורבי, שר הקולא, אביר הדתיים לייט, הרב נח זכר -מקל בכל דבר אפשרי- לברכה בנוגע למנהג הנ"ל, והוא ענה לי שאין לנהוג כך, ואף יש המחמירים לא לאכול מצה עם שוקולד בכל ימי הפסח... רק פרוסה עם שוקולד! וכך נהג הרב נח וכך אף אני נוהג... וכל המחמיר תבוא עליו כאפה, כי אסור להחמיר..."
(פסח כהקלתו, סימן א', סעיף א')
מאידך, החברותא הגדול של ר' שמייקל, ר' מהבאלי, שגם הוא אחד מהתלמידים המובהקים של הרב נח, כתב בקונטרסו המוכר "מצוות מצה עם שוקולד בזמן ביעור חמץ", בזה"ל:
"ויש 'קיצוניים' שנהגו לאכול חמץ רק עד שעה רביעית, ואין מנהגם נראה... כיוון שיש את מצוות מצה עם שוקולד בעת ביעור חמץ, ואיך יאכלו מצה וחמץ ביחד?! אלא יש לומר, שהכל מותר וזהו, בלי שטויות... לפי הכלל הידוע - "כל דבר להקל" של מו"ר הרב נח... ומכל מקום, בימי הפסח אין לאכול חמץ בלבד, אלא בשיתוף עם קטניות לאשכנזים ולחלק מהספרדים. אם האדם ספרדי שאוכל קטניות, אין לו שום מצווה לאכול קטניות, אך רשאי לעשות כן אם מתחשק לו... לפי הכלל הידוע - "מה שבא לך תעשה, על תשים קולא על אף אחד..." של מו"ר הרב נח..."
(קונטרס "מצוות מצה עם שוקולד בזמן ביעור חמץ", סימן א', סעיף ב')
אני הולך לפי פסיקותיו של הרב נח, אך איני יודע כיצד לנהוג במקרה כזה של מחלוקת בין שני תלמידיו המובהקים והדתיים-לייט!
האם אפשר להסיק מהכלל הידוע של הרב נח "כל מחלוקת בין דתיים לייט - לקולא. כל מחלוקת בין לא-דתיים לייט - גם לקולא" שבעצם נוהגים לקולא, ועושים מה בראש?!
))))