תביני, כשאת מסמנת משהו כמטרה סופית שלך, או אפילו סוף שלב או סוף 'עניין', באופן טבעי יש רתיעה מלגמור אותו. לפעמים זה בצורת "אני מתקדם יותר מדי מהר, צריך להשאיר משהו לאחר כך", אולי זה פחד עמוק להישאר בלי מטרה. בכל מקרה, זה טבעי, אבל הטבע האנושי הזוי, תלוש ופתטי כהרגלו.

מה שאת צריכה להבהיר לעצמך זה שזה ממש לא עומד להיגמר בלשמור נגיעה. אלו חיים שלמים שתצטרכי בסופו של דבר לנהל בצורה ראויה, וזה חלק מהם - חשוב, אבל חלק.

(בתקווה שקלעתי לבעיה הנכונה.)

ברכה והצלחה!

אלעזר

תשמרי נגיעה..הרי את בעצמך אמרת שאין מישהו כזה שגורם לך לזה...

אז זו רק ההגדרה הזו שכבדה לך..(תקני אותי אם אני טועה..)

גם אני באותו יום שהבנתי מזה, ולקחתי את זה על עצמי...לא עיכלתי בהתחלה..גם לי היה ממש קשה..

אבל תחשבי על זה רגע שעכשיו אומנם את סובלת מהקושי אבל חכי עד לרגע של חתונתך בעז"ה,

שרק בעלך יזכה לזה...

שנשארת טהורה בשביל מישהו אחד ומיוחד, שהוא רק שלך!!!

ולא, אני לא באה ללמד על שמירת נגיעה ומה זה עושה וכו' וכו'..

רק תיארתי את המחשבה הענקית הזו שיכולה להקל לך בקושי הזה...(זה לפחות מה שהקל עליי..)

ואחרי שהמחשבה הזו תחדור לך טוב טוב..תביני כמה שזה כיף לשמור נגיעה, כמה שזה נכון ואמיתי!

ובכל זאת, אני כאן באישי..אם יש עוד שאלות ותהיות

גוד נאכט

זה לא הנגיעה עצמה, זה רק ההגדרה שלך לעצמך- 'שומרת נגיעה'

בגיל שלנו אנחנו רוצים לפרוץ גבולות, לא כיף לנו לנעול את הדלת להתנסויות מעניינות מסקרנות...

לדעתי בגלל שהכרזת ש"מהיום אני שומרת נגיעה אחרי הבנה ולמידה"

בנינו את מבינה למה צריך לשמור נגיעה ואת מזדהה  אם לא בכלל לא היית מנסה...

את החלטת שמעכשיו "אני שומרת נגיעה" .

לפני שבנאדם מבצע החלטה הוא בחון קודם קשיים תוצאות .[...]

הוא יודע בפני מה הוא מתמודד...

ואז יותר קשה לו לקבל את "כל החבילה" עם היתרונות והחיסרונות אבל בכל זאת הוא לוקח אותה כי הוא יודע שזה טוב בסופו של דבר..

יש איימרה ידועה [לא זוכרת בדיוק] אבל ככול שאדם יודע יותר קשה לו יותר...

זה כמו שבנאדם ילך על חבל דק שהוא יודע שעוד שניה החבל נקרא..

אז הוא יותר יפחד מאשר מישו שלא יודע אם החבל עומד להיקרע נכוןן?

*הקטע לא בא לשפוט או משו סתם דיברתי ישירות ובגוף ראשון[אם בכלל..=]

לא ברמות אבל זה עדיין קצת קשה...

בס"ד

אני מרגישה ויודעת וברור לי שאני צריכה לשמור נגיעה..

אבל לפעמים זה קשה.. ועצוב..

כל הכבוד לך..

ישלי שאלה [תעני עליה לעצמך..]- ממתי את שומרת נגיעה?

אני ל"ע שומרת קצת יותר משנה וחצי [הייתי שמחה שזה יהיה יותר..] וזה עדיין קשה..

זה נראלי עודה לכל החיים. חלק מעבודת המידות שלנו..

אז במי ישלך ליגוע תכל'ס??....

רציני!

נכדודים של אמא.

וגם בלי קשר,

לא כולם סביבי שומרים נגיעה,

אז קשה גם למי ששומר.

אני מניח שחשבו שאת מתכוונת למשהו אחר.

אולי גם בנכדודים וכו' אבל אני לא יודעת..........

וכמו שכבר אמרו- זה בטח התחושה הזאתי של "אסור לי"- כי היא מעיקה....

ובאמת מעריצה את אלו שיש להן חבר, ושהפיתוי כ"כ גדול... ועדיין הן לא עושות את זה. זה קשה...

ועוד יותר מעריצה את אלו שכבר היו בתוך זה- והצליחו לצאת מזה. כי גם זה קשה...

בהצלחה לכולנו, חיימאושרים עד מאה ועשרים!=)

היא בדיוק כמו זאת שנמנעת מלעשות תאונה ברגע האחרון ב-160.

(זאת כמובן שאין להם סיבה למה הם לא מתחתנים)

גם למי שלא מדברת עם בנים יום יום ולא פוגשת אותם יום יום זה דבר שבאמת קשה לעשות אותו גם אם אין לך חבר אבל אני קראתי פשוט ספרים על זה וזה ממש חיזק אותי (את מגע הקסם קראתי שלוש פעמים וזה פשוט ספר מעולה ממש שווה גם לשומרי נגיעה כמוני)

חבר זה לא טוב אבל אם כבר נכנסת לזה אז יפה שאת מתגברת נראה לי שזאת הייתה הכוונה ולא נראה לי שיש פה מישהו\י שמעודדים חברות בגיל הזה

בס"ד

ובני דודים שלי ממש לא מושכים אותי (בתהחשב בזה שרובם המוחלט בני 3...) והתחושה הזאת של אסור לי לא מפריעה לי כי אני יודעת שזו הבחירה שלי ואף אחד לא כפה ואסר עלי את זה.

אממ זה מסובך קצת להסביר איך אני מרגישה.. מובן לי לגמרי שצריך וטוב וחשוב לשמור, אבל לפעמים כשקשה לי אז אני מתחרטת איפשהו שככה החלטתי,

אני יודעת שאם לא הייתי מחליטה ככה אז היה לי את מי לחבק עכשיו  ומישהו שיתן לי נשיקה(לא בהכרח חבר.. כל בן אחר שלא שומר נגיעה, או אפילו סתם למצוא מישהו מהשכונה או מהאינטרנט שיסכים לגעת בי כשצריך..) ולפעמים אני צריכה את המגע הזה.. אולי צריכה יותר מידי.

מקווה שהבנתם, סליחה שסיבכתי קצת.

מועדים לשמחה

לפעמים רוצים חיבוק דוב כזה גדול ממישו שאוהב רק אותך שבאמת מבין אותך...

וכן אהבה של בן שונה מאהבה של חברה...

ונכון אם לא היה לנו את האיסור שמירת נגיעה אז היה יכול להיות לנו חבר..היינו יכולים לקבל חיבוק מתי שנרצה מאדם אוהב..

אבל אין מה לעשות..וכן גם אני שומרת בגלל שזה לדעתי באמת הדבר הכי נכון ושומר על הרגש [...........]

אז כן עם כל הקושי עכשיו יהיה לנו סיפוק אח"כ...

ממש מבינה אותך...בהצלחה...

מוזמנת לאישי אם את רוצה..

זה מוגזם

על מה להעריץ

כל בוקר בתפילה

אנחנו מתפללים

שלא נבוא לידי נסיון

אין בשביל מה להכנס לזה 

בע"ה

ההלכה היא שמגיל 3 צריך לשמור, כי מגיל 3 ראויה.

וכל מה שהוא הלכה הוא לא טיפשות.

ההלכה היא שבנות מגיל 7 ובנים מגיל 9.

ייחוד זה מגיל 3 .

אני מקווה שזה טעות הקלדה וזה מגיל 13...

ייחוד זה מגיל3!!

בבנים אני חושבת 7/9-לא בטוחה..

בס"ד

כשהיא תיהיה בת 7 אז גם לא תוכל לגעת בה.

החוקים האלה הם ההלכות שלנו שחז"ל לימדו אותנו.

תקרא הכל לפני שאתה מגיב..

בע"ה

כמה כאן סערה רבתי בגלל הודעה שרשמתי בשרשור על שמירת נגיעה. רשמתי שתי הודעות, בשני עניינים שונים: אחת, על אי-הערכתי לזאת שיש לה חבר בשביעית ומתגאה שהיא שומרת ממנו נגיעה. המשלתי אותה לזאת שנוסעת ב-160 קמ"ש בלי ביטוח, ובדיעבד מספרת לנו שלא עשתה תאונה...

ההודעה השניה, היא שכתבתי שבריא מאוד לרצות שיחבק אותך בן/בת הזוג שלך.

בכללי, הגישה הנוצרית אומרת שהתאוות של אדם הם פסולות, נמוכות ורעות – ולכן לכמרים – מי שמייצג את האידאל אסור לישא אישה (הפרוטנסטיים הבינו טעות זו ושינו את זה, אולם עדיין נותרו בתוכם תפיסות נוצריות בכיוון).

גם לתרבות הוליוויד יש מסרים משלה: אכול ושתה כי מחר נמות (ומה זה משנה עם מי נקום בבוקר), וכמובן שהכל סליח, מותר וכו', והכל יהיה טוב בסוף.

באמצע יש את התרבות שלנו: הכל מותר, בזמנו ובעיתו. הרגשות של תשוקה ותאווה יש להם מקום – בין איש לאשתו בלבד. מי שכותבת שהיא משתוקקת לחבר, לנגיעה, לתשוקה –היא בן אדם בריא, שחשוב לו הקשר כמו שקב"ה ברא אותו – שהוא כולל גם את הצדדים הפייזים, שבאים על הקשרים הנפשיים ומפרים ומחיים זה את זה.

פעם הלכתי עם קרוב משפחה שלי, חרדי, לגן משחקים. השכונה שלהם היא שכונה חרדית בתוך עיר רגילה. הוא אמר לי שלקראת שקיעה הם חוזרים הביתה – ולא חשוב מתי הוא מתפלל מנחה או ערבית – כי הוא לא רוצה שבנות שלו יחשבו שלגעת בחבר זה לא טוב או אסור, ואם הוא יהיה שם בוודאי שהוא יצטרך להגיד להם את זה (והם מהאלה שעד לחתונה לא מפרטים כלום) - ויהיה להם מחסום נפשי שהמדריכת כלות (או פסיכולוגית) תצטרך לשבור.

הקשר בין איש לאשתו הוא הדבר הכי נשגב בעולם; הקשר שאמור להיות דומה לקשר הזה הוא הקשר עם הקב"ה. התשוקה, התאווה והשמחה בבן הזוג (והרצון אליו) הם דבר מאוד בריא וחשוב, אלא שהוא צריך בזמנו ובעיתו לבוא. ומי שאין לו את זה- נמצא בבעיה. מי שיש לו את זה- אשריו ואשרי חלקו, שישמור את זה. זה בריא. אנחנו לא מהצד שבעד לעשות מה שרוצים, ולא נגד לעשות את מה שצריך (קב"ה ברא גם את כל גוף האדם על כל מערכותיו). היצרים הם על מנת לפתח את העולם, ובכלל זה גם התשוקה, התאווה והשמחה (והחיבוק, והכמיהה למגע של בן/ת הזוג); אנחנו לא מגנים אותם ולא אומרים שהם רעים, רק מסייגים אותם לזמן מסוים. 

זה ההבדל בתמצית: טוב מאוד - זה יצר הרע; וצריך לדעת להשתמש ביצר ולשלוט עליו.

קשה לי עם המילים "תשוקה","תאווה" וכד'.לא נכון להגיד שהן באות מהיצר הטוב וצריך רק לכוונן למקומות הראויים,כי הן לא.

מדרגתו של יהודי צריכה להיות גבוהה יותר,הווי אומר - לא פרישות אך גם לא קידוש הכעור,אלא קידוש החול [וע"ע ר' אליעזר "...כמי שקפאו שד"].

נכון להגיד שיהודי צריך להתחתן,להביא ילדים,וכן - לשמוח באשתו ולרצות בה.אבל בלי רגשות גסים.

בע"ה.

אין לי כוח להתעסק עם הדיון על ר' אליעזר, אבל ההלכה שלא כמותו.

לשאר העולם זה בעיה.

בס"ד

תאווה ותשוקה אלה לא רגשות גסים. 

התשוקה מופיעה בספר בראשית פרק ג' פסוק ט"ז-  וְאֶל  אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל - בָּךְ.

ובתפילת נעילה של יוה"כ- "לך אלי תשוקתי.. "וזה כבר מראה שזה לא גס. התורה עברה מערכת צינזורה ואין בה גסויות. וגם רבי אברהם אבן עזרא שכתב את הפיוט ששרים לפני נעילה דיבר בלשון נקיה מגסויות.

זו רק התרבות שלנו של הדתיים,  שנלחמת עם תרבות המערב, הפכה את זה למשהו גס. כי כשזה מופיע כמו בסרטים של תרבות מהערב זה באמת גס.

אבל בבסיס שלהן הם לא גסות בכלל, ואפילו יפות מאוד כשזה בא בצורה נכונה וטובה כמו בין איש לאישתו. 

כן, איש צריך להיות תאב לאישתו, לראות,לחבק, להיות איתה, להקשיב לה, לשמח איתה, וכל דבר אחר- איתה. הוא צריך להתאוות אליה כל הזמן. (שימי לב- לא להתאוות לגעת בה!).  אם הוא לא ככה אני חושבת שזה רע.

באמת התלבטתי אם גם המילה "תשוקה" נכללת,וכנראה טעיתי.

אבל עם המילה "תאווה" אני לחלוטין לא מסכימה.

תאווה במילים אחרות זה יצרים,או - השתעבדות ליצרים (ללא שכל).זה לא צריך להיות אצל היהודי בשום מקום,בשום מצב,בשום תנאי.

"כן, איש צריך לרצות את אישתו, לראות,לחבק, להיות איתה, להקשיב לה, לשמח איתה, וכל דבר אחר - איתה."

אני יודעת שזה נראה פחות,זה נראה כאילו אני ממעיטה בערך החשיבות של איש ואשתו,אבל זה פשוט לא.

כל בנאדם נורמאלי רוצה מאוד את התחושות האלו (ואפילו רק לחלום עליהן),ואני מכירה בזה היטב (כי ב"ה אני בנאדם נורמאלי ).

אבל,אם לבנאדם נוספת מדרגת יהודי,הוא צריך לרסן את עצמו,לא "להתלהב" יותר מדי.יש מינון בכל דבר,ובשום מקום לא צריך לפרוץ גדר,כן - גם בקשר המקודש והקרוב של איש ואשתו.

זאת ההלכה!וכל אחד יעשה מה שהוא חחושב שנכון ומתאים לו אבל שידע שהוא לא נוהג לפי ההלכה..

אני איית לא שומרת נגיעה ו"ייחוד" לפי ההלכה אבל מאז שאמרו לי על זה אני משתדלת..

כן, גם אותי זה עיצבן בהתחלה...אבל חיים  עם זה...=]]

בההצלחה

מקשיב לאף אחד -- העולם היה חרב כבר ממזמן.

ולא בגלל שאלוקים היה מחריב אותו.

באמת, כל הכבוד!

 לפני שאתה מביא פה הלכות על הגילאים של שמירת נגיעה(גם מאחינית וכ"ו)וגם הלכות על גיל שמתחיל בו עניין היחוד!ועוד מביא את זה מהשו"ע או יותר נכון בשם השו"ע כדאי מאוד שתלמד את הלכות אלה מהכתוב מתחילתן!יעני מדף הגמרא עד לפסיקת הלכה!(מה שניקרא בימנו לימוד אליבא דהלכתא!)והיות ואני מכיר/ה אותך!אני יודע/ת שאתה עדיין לא סיימת תיכון!(ישיבה תיכונית)ולא הגעת לישיבה..ואינך מכיר את סגנון לימוד זה(לפחות לעומקו!)ואם קשה לך...אז תלך לשאול את הרב גולן או את הרב פיני!הם יוכלו לעזור לך!(שוב,מכיר/ה אותך!)

אם אני מכיר/ה אותו!(ועובדתית הבאתי רבנים שמלדים אצלו בישיבה!)זה אומר שאתם צריכים להכיר אותי?!לא!ממש אבל ממש לא!אז..לפני שאתה כותב תחשוב על זה זה יעזור לך נשמה!!ומצטער/ת אם זה היה תוקפני!לא מנסים לפגוע בך!ואם כן אז סליחה!(ואם לא התכונת בהודעה אלי!אז ראה הודעה זו כמבוטלת!)

אבל כל אחת מסוגלת!!..ובגלל זה עדיף שלא יהיה חבר כי חבל סתם להכניס ת'צמך לנסיונות מטורפים!..

וחוצמיזה שאולי כדאי לך ללמוד את כל האיסורים שיש בנגיעה ואולי זה יעזור לך להבין ובאמת לרצות שלא לגעת..

הלוואי וה' יעזור לך!!

חג שמח!(:

אני לא שש להכיר אותך, אבל אם יש לך משהו נגד צחקן, פשוט תגיד לו.

ואם אתה מכיר אותו- מה טוב- תוכל להגיד לו את זה בפנים/בפלאפון:  בלי חומה כלשהיא שמסתירה אותך.

גם אם, ואתה גדול ממנו בשנה, ולומד בישיבה של אליבא דהלכתא, יש דרך להגיד את הדברים, זה ממש לא מתחיל ב"לי יש יותר ידע ממך,אתה קטן, אתה טועה" .

מה לעשות?כבר אמרת את זה- הקטנת אותו כביכול- אבל אם יש לך את הידע,  קדימה- במקום להפנות ללימוד מעמיק, תן את דעתך שנובעת מהלימוד המעמיק שכבר ערכת.

בהצלחה.

צריך להוריד אותו בעדינות ולהסביר לו יפה.

וזה מדהים לראות בשרשור הזה מה זה אמת כואבת.

קצת מפדאח בהתחלה אבל לא קשה..מניסיון ;]

כששומרים נגיעה אתה נהפך לבן אדם מכובד שלא כל אחד יכול לגוע בך..את באמת נהיית בת מלך

בס"ד

ואצלי הזמן רק מקשה

ולא הנגיעה עושה אדם מכובד, אלא  ההתנהגות הגורפת שלו.. לשמור נגיעה זה רק חלק מזה.

פשוט מאוד!אינך יודע איך אני מכיר/ה אותו!ומה הקשר.ואם אני בת ולא יכולה לדבר איתו?ואם אני בן ולא חברים כבר?אני חס וחלילה לא באתי מלמעלה!ממש ממש לא!!לכל המשתמע מכך!!!!פשוט צורב לשמוע שאנשים אומרים הלכה בלי לבדוק אותה לעומקה!וזו הייתה בקשתי!!לא יותר מזה!ולא אמרתי חס וחלילה שאני לומד/ת בישיבה/מדרשה של אליבא דהלכתא.או מכיר/ה מקומות כאלה!אלה אמרתי שיש!ששמה באמת יכולים לבדוק הלכה לעומקה!ואם הייתי ממקום כזה,אז הייתי נותן/ת את ההלכה שלמדתי באותו מקום!אבל כולה באתי להגיד לבדוק לפני שאומרים כאלה דברים חמורים!!(מגיל 3 וכ"ו!!!!)ויכול להיות להכשיל סתם אנשים!!זהו!לא יותר מזה!ואם במקרה מישו נפגע!אז סליחה מעומק ליבי!

אם אין לך חבר/ה אז זה כנראה לא נגיעה מתוך חיבה לא? אז אם זה סתם נגיעה מה קשה בזה?

לי אין חבר..אני שומרת מגיל 13 נגיעה..

אבל אני נוגעת בבני דודים,דודים ,דודים של אמשלי..

בקיצר קרובי משפחה..

וממממש קשהה  לי למרות שאני בסניף יחסית נפרד

ולצערי גם נפלתי כמה פעמים..

אווופ ה' תעזור לי!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....