תצטרפו אלי  "סגרתי ונושעתי"  !!

אני לא מבינה, אם חמץ זה דבר כל כל גרוע- למה אנחנו אוכלים אותו כל השנה??

אולי אנחנו חוטאים? אולי ה' התיר לנו כי אנחנו כל כך חלשים?  אולי...

אולי בעצם חמץ זה דבר על הכיפאק, פשוט בזמנים ובמצבים מסויימים הוא אסור? וזה לא הופך אותו לאחד שיש עליו איקס גדול ואדום?

אולי זה ככה גם בדברים אחרים בחיים שלנו?

כולם אבל הבינו מה הכוונה..

הרב ארז משה דורון,שואל בדיוק  ?את אותה השאלה בספרו "למעלה מן הזמן" ספר שמדבר על חגיי ישראל.

הוא כותב בהתחלה שמצה וחץ,זה עשויי מאותם רכיבים רק שההבדל הקטן ביניהם הוא?האויר,הרוח שיש בתוך החמץ.ולכן,החמץ מסמל גאווה,והמצה מסמלת פשטות וענווה.

ואז הרב כותב:

"מדוע אם כן,אין התורה אוסרת לחלוטין את אכילת החמץ?

הסיבה היא,ששבעת ימי הפסח,חג החירות והשחרור מהשעבוד הרוחני,הם הזמן המתאים ביותר לאסור את אכילת החמץ המזיק ואת הימצאותו ברשותינו.לאחר שבוע של "התנקות" זו,ושל אכילת מצת מצווה, יש בכוחנו "להתמודד" בשאר ימות השנה עם החמץ ועם המצב הנפשי שהוא מעורר,שהרי בסופו של דבר תכלית האדם עלי אדמות היא מאבק לשם קניית שלימותו הרוחנית.

אלא שכדי להיאבק בגאווה ובאנוכיות "מצמיחי" כל רע, עליו "לצבור" כוחות בשבעת "ימי ההבראה הנפשית" הללו. ורק אז- לצאת בכוחות מחודשים אל הקרב.

יפה

(מתוך הספר "למעלה מן הזמן" הרב ארז משה דורון, עמ' 207) בכללי ספר מומלץ.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....