בס"ד

ותמיד בכל דבר ובכל אדם הרבה יותר קל לראות את מה שרע, זה הרבה יותר בולט, הרבה יותר נוח להודות שיש בה משהו רע ומשהו שנעשה יש בו מלא פגמים.

בשביל לראות טוב צריך להתאמץ ממש ולרובנו אין כוח להתאמץ, אנחנו אנשים עצלנים.

שבתגובות שלך בפורום ממש יפות!! תמיד כיפפ לקרוא אותם..

ומה לעשות- יש אנשים שקצת יותר קשה להם לפרגן, ולהחמיא.. עצם זה שאנחנו נעשה את זה (נחייך! נגיד מילה טובה וכ"ו..!) זה בטוח יעשה להם משו בלב!!!!!!!!

וברור שזה קשה אבל באמת כשכולם עושים את זה אז את לא? ועוד לפני כולם? זאת הרגשה איומה! זה מבייש ברמות שלא יאומנו וזה גורם לחוסר ביטחון עצמי מטורף!

וד"א תודה על המחמאה

בהתחלה אולי זה קשה, אבל אחר כך זה זורם .

אני ממש אוהבת להחמיא לאחרים ! זה כייף ליראות אותם שמחים

(אבל להחמיא לעצמך זה קשה ..)

זה שמחמיאים לאחרים לא אומר שלא צריך להחמיא גם לעצמך! אז תתחילי לעשות את זה!

ומה שלדעתי נכון וגם הרבה אמרו את זה שיש כמה סיבות.

זה לא דווקא מרוע..!!

אחת הסיבות זה שאנחנו כאילו 'מתפאדחים' להגיד משו טוב על מישו, כי מה..? אני חנפן..?

את מבינה? זה לא שחושבים על זה, אבל ככה זה בתת-מודע!

וגם, 

כי אנחנו חושבים שאם נוריד אחרים- נעלה את עצמנו.
יעני, מי שמצליח לרדת על אחרים הוא קול...

(וזה לא דווקא במשחק הזה, אלא אפילו בכללי בחיים כשאנחנו יורדים על אחרים, אפילו אם זה בשיאא הצחוק!)

ואל תגידו זה לא נכון- זה פשוט ככה, בלי שנשים לב.

שוב, הכל- אף אחד לא עושה מכוונה רעה!!! אנחנו לא חושבים על מה שאנחנו עושים.

ובאמת, כדי לגרום למצב סביבנו להשתנות- זה צריך להתחיל ממנו.

תראו שזה יעבור הלאה..!!

זרקו מילה טובה למישו, תחייכו, תשתדלו לא לרדת על אחרים יותר מידי (זה קשה, אני יודעת.. אני אחת מאלה שצריכים לעבוד על זה!) ותראו שזה יחזור אליכם...

חג שמח !! =]

ככה זה,תמיד קל יותר למצוא את הפגמים בשני במקום את הטוב... והסיבה, ל]פחות לדעתי, היא די אנוכית - כשאתה מוצא פגם בשני, זה מעצים אותך, כי אתה יודע של-ו יש את הפגם הזה ולך אין, וזה גורם לך להרגיש טוב. לעומת זה, אם אתה אומר למישהו משהו טוב, זה גורם לך להרגיש שלו יש את זה אבל לך אין ולכן אתה יותר גרוע ממנו, וזה מעצבן אותך לכן הרבה פעמים בוחרים לא להגיד את זה...

ו

לכן אני כל כך מעריך אנשים שיודעים להתעלות על עצמן ולפרגן לכל דבר שזז, אבל מתוך טוב לב אמיתי - זה מראה כמה שהם לא מרוכזים בעצמם ורק רוצים לעשות טוב לאחר...

זכיתי שעאני מכיר שני אנשים כאלו... וואלו אנשים שהייתי רוצה להדבק בהם ולהיות כמוהם, ואני גם משתדל רק שלאתמיד יוצאא ככה בספונטני...לכן טוב שיש את הבלי"צים האלו (=בלי ציניות, מעגל שבו אומרים את הטוב שיש לך להגיד על אחרים, השם של המשחק שהזכרת...), כי זה נותן לך פלטפורמה נוחה לשפווך בה את כל הטוב שאתה רוצה, בלי ציניות, על אחרים, ולגרום להם להרגיש טוב בסוף הערב...

חג שמח!!! ותזכרו, לפעמים יש משימות שנראות לנו כמו קריעת ים סוף, אבל מה שטוב בהם הוא שתמיד אחריהם מגיעה שירת הים, ובאופק כבר נראה מעמד הר סיני...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...