הספרים שנבחרו לא היו לטעמי...(בראשון עוד השתתפתי, בשני כבר לא...)

אבל הספרים נבחרו ברוב קולות המשתתפים, כך שדעתי היתה שולית...

ואני שואלת, למה כל אלו שתמכו בבחירת הספר השני, לא השתתפו בדיונים עליו?

כי הספרים (לפחות בשבילי) היו קשים להשגה..

האלכימאי עדיין בהזמנה מאותו יום שהודיעו שהקבוצה עליו,

ושקיעה לא הוחזר לסיפריה זה 5000 יום..

אבל זאת סיבה שלי,

אני לא חושבת שזאת הסיבה שהקבוצה לא צלחה.

הצטרפתי קצת מאוחר עבור הספרים הקודמים.

למצוא את הספרים..

ולמען האמת הם גם לא היו ממש לטעמי..

בראשון היה ממש כיף,

אבל את השני לקח לי שנים להשיג ועד שהשגתי- התייאשתי קצת אחרי ההתחלה..

אולי כדאי לחשוב על עוד סגנונות ספרים

*דבר ראשון באמת צריך להודיע על הספרים הרבה זמן מראש. נשתדל לפעם הבאה! (אני כותבת כאילו אני המרכזת של זה... אנא-קל תסלח לי? )

*דבר שני בואו תציעו ספרים שנראה לכם ונעשה בינהם הצבעה.

--וצריך לזכור שיש מלא סיגנונות ולא כל הקבוצות קריאה יהיו לטעם כולם. לא אהבתם? בסדר, אל תשתתפו הפעם. אבל תציעו משהו אחר, כי בלי השקעה של כולם זה לא ילך.

ועוד שאלה- (לא סיימתי איתכם )

כמה זמן נראה לכם שצריך לתת לכל ספר - מההודעה עליו ועד תחילת הדיון?

וכמה זמן צריך לתת לדיון לפני שמסכמים אותו?

ואיך לדעתם צריך הדיון להתנהל?

תודה לכל מי שהגיב ושיגיב

זאת הספריה חאפרית

למרות שלפעמים רציתי להשתתף... אשמח להסבר מפורט...

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.