סורי על הקרצייתיות.. זה פשוט דחוף..

זה מאד יעזור לי..

תודה רבה!!

אבל אולי.......

(יש מצב ששינו אותו קצת מהמקורי..)

יהודי מספר 48723 -

במחנה ההשמדה בו שהינו לא היה שם ליהודי, רק מספרים,

בכל העניינים שפנו ליהודי במחנה - פנו אליו במספרו, מיום בואו לכאן ועד גסיסתו.

אף בנינו היהודים- הצללים, החיים- המתים כינינו איש את רעהו במספר ולא בשם לבל נשכח איש את מספרו.

היהודי מספר 48723 קבע למסדרי המפקד שמות עבריים, לפי זמני התפילה היהודיים!

שחרית, מנחה, ערבית.

שמות אלה התקבלו על דעתנו ונכנסו לסגנוננו.סגנון עדה יהודית גוססת,

שחפצה להתאמץ לבל תשכח את זמני התפילה.

לפעמים היה המפקד נמשך יממה תמימה. הרוחות היו נושבות, גשם שוטף ניתך עלינו, ואנו עומדים היינו ללא מחסה ומסתור, ללא נעלים וללא מעיל. אסור היה לנו להניע איבר, לפלוט הברה.

פעם הבחנתי בו, ביהודי מספר 48723.

יהודי נמוך קומה בעל הדרת פנים, עיניים דולקות - בוערות.בידו היה אוחז ספר תהילים קטן.קורא בו, תוך השמעת קול ונעימה דקה מן הדקה:

"גם כי אלך בגיא צלמוות - לא אירע רע, כי אתה עימדי"

הוא בער כולו באש התלהבות ואנו, עמדנו נכלמים, בושנו בפני עצמנו.

אנו בלחץ הטמאים שקענו ביאוש ויהודי קר זה, אף בשעה שטמאי אדם מתעללים בו, עוסק הוא בענייני מעלה, בספר תהילים, תפילות דוד בן ישי, נעים זמירות ישראל,

וכך נהג בכל מפקד ומסדר, עד שבאחד המסדרים קרב אליו המפקד הנאצי והרגו.

קיבלתי את הטקסט..

זה על יהודי מספר 48723. אבל זה קטע שונה ממה שאנינוש העלתה.. תודה בכ"מ.

תפילתו האחרונה של היהודי 48723

במחנה ההשמדה בו שהינו, לא היה שם להיהודי, רק מספרים בכל הענינים שפנו ליהודי שבמחנה - פנו אליו במספרו. מיום בואו לכאן ועד גסיסתו, עד הובלתו לקרימאטוריום - נכנס ויצא אך במספרו, בו נרשם במשרד המחנה. אף בינינו, היהודים - הצללים, החיים - המתים, כיננו איש את רעהו במספר ולא בשם לבל נשכח איש את מספרו.

עם הגיענו למחנה חייבים היינו, כהרף - עין, להתפשט ולהביא את הבגדים למחסן - המחנה. אחת המטרות מסירת הבגדים והחפצים היתה להבטיחן לבל יישאר בידי יהודי כסף או שווה - כסף. אחר רגעים מספר במחנה, חדלת להיות אדם בין אנשים, חדלת לחשוב על העבר והעתיד. לא נסית להחביא דבר.

 הכל מסרו יהודים בשוויון - נפש, אך על אלה לא וויתרנו: טליתות, תפילין וסידורים. המחסנאים, אנשי הס"ס, צריכים היו להכות ביהודים, להאבק עמהם ולגזול מהם בכוח את טליתותיהם, את תיק - התפילין שלהם ואת סידור - התפילה שבידיהם. בהנאה סאדיסטית גזלו את חפצי - הקודש מקרבנותיהם, והמחסן - מלביש - ערומים: עם מסירת הבגדים, ניתנו בגדי המחנה. בעפרון היו רושמים את המספר על הכתונת, מצד שמאל - זה מספרך.

מעתה לא שם לך ללא שם - משפחה. במספר אתה בא ובמספר את היוצא, ואם יקרים לך חייך - זכור את מספרך זכור ואל תשכח!

היהודי מספר 48723 קבע למסדרי - המפקד שמות עבריים, לפי זמני - התפילה היהודיים: שחרית, מנחה, ערבית. שמות אלה נתקבלו על דעתנו ונכנסו לסגנוננו, סגנון עדה יהודית גוססת, שחפצה להתאמץ לבל תשכח את זמני התפילה.

אך נוסף למפקדים הקבועים היו מתקיימים מסדרים יוצאים מן הכלל.

פעמים היה המפקד נמשך יממה תמימה. בל תניע אבר, בל תפליט הברה. למפקד אתה ניצב! קור - כפור - אנשי גסטאפו. מפעם לפעם היתה פורצת זעקת - אימים, שהיתה מקרישה בנו כל טיפת - דם, ויהודי היה נופל . . . גוסס,

מת . . .

פעם הבחנו בו, ביהודי מספר 48723, יהודי נמוך - קומה, בעל הדרת - פנים, עינים דולקות - בוערות - בידו היה אוחז ספר תהלים קטן, קורא בו, תוך השמעת קול ונעימה דקה מן הדקה: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד . . .".

הוא בער כולו באש - התלהבות, ואנו - עמדנו נכלמים. בושנו בפני עצמנו. הסתכלנו בו מתוך קנאה עזה: בוא וראה - מה בינינו. בלחץ הטמאים שקענו ביוון מצולה; ויהודי יקר זה, אף בשעה שטמאי - אדם מתעללים בו, עוסק הוא בענייני- מעלה, בספר תהלים, תפילות דוד בן ישי, נעים זמירות ישראל . . . וכך נהג בכל מפקד ומסדר. כשלא השגיחו בו, הרים קולו וקרא, וכשהשגיחו בו, משפיל היה קולו ומלחש.

משארכו הימים חפצנו לדעת מי הוא היהודי מספר 48723? מה שמו ומה שם משפחתו? אך לשווא היו כל חקירותינו - דרישתנו. לכל השאלות היינו מקבלים תשובה דומה: - לעת כזאת אין יחידים בישראל. כולנו ציבור אחד, המקריב את חייו על קידוש השם, ללא "קדיש" וללא דורות יורשים. ליחיד מביננו - מספר בלבד, ומספרי הוא 48723, ודומה לי, במספר זה אף

אעמוד לפני בית דין של מעלה . . ."

                                    *

אור ליום רביעי היה הדבר. ניסינו לנמנם ולחטוף שינה בחשכת הליל. הקור היה גדול. נקשנו שן לשן ורעד עבר בבשרנו. לפתע - שריקת - יללה פלחה את האפילה - למסדר, למפקד. הנאצים, בשוטים שבידיהם, הזעיקו אותנו למפקד. עמדנו שבורים ורצוצים. רוחות החלו נושבות. מרגע לרגע הלכו וחזקו, הלכו וסערו, טיפות גשם, ואחר - כך גשם שוטף. עומדים אנו ללא מחסה ומסתור,  ללא נעל וללא מעיל. עמדנו עדה אחת, דבוקים איש לרעהו; פה ושם השמיע פלוני קול גסיסה עמום ולא יסף. אז גם הבחנו ביהודי מספר 48723. הוא עמד חוור כולו. מתחת לכותנתו הרטובה הוציא את ספר התהלים הקטן, והחל קורא -  מזמזם את הפסוקים הקדושים. איש מאתנו לא הוציא הגה.

עמדנו פעורי - פה ונשאנו עיניו ליהודי 48723, כאל גואל ומושיע. הוא לא הבחין בכך; היה מלא התלהבות עליונה, עיניו להטו שפתיו דובבו. נעימתו - מנגינתו כקול דממה דקה, אך אנו שמענו כל הגה. ולפתע - עדת עריצים הופיעה. המפקד, גבה - קומה ורחב כתפיים ובעל פנים מושחתות, עבר בין השורות, דחף ודחק, סטר על הלחי, בעט והיכה בחגורה שבידו.

כולנו עמדנו ורעדנו, דמיינו כי הנה הגיעו  רגעינו האחרונים. לפתע שמענו קול צעקתו: - מה אוחז אתה שם בידיך יהודון ארור? קרב הנה!

הדברים היו מכוונים לבעל - התהילים, והנה - תוך שליפת אקדחו, קרב הנאצי לבעל - התהילים שנשאר עומד על מקומו, ממשיך ומתנועע.

- הפסק את ניגונך, והפסק לדובב שפתיך, מכשף ארור. אתה משגע אותי ומערער את עצבי, - קרא הנאצי.

המספר 48723 לא שם לב לכל הנעשה והנאמר, והמשיך להתנועע בהתלהבות, הרים קולו וקרא פסוקיו. המפקד הנאצי עצר מהלכו, אקדחו מופנה היה ליהודי המתנועע ומתפלל. כלבו, שרבץ לרגלי בעליו, התרומם על רגליו וקפץ לעבר היהודי בעל - התהילים. כולנו עמדנו כמאובנים, לא האמנו למראה עינינו. ולפתע - כרע היהודי ונפל, ללא רוח חיים באפו. המפקד הנאצי הוריד ידו, פנה עורף והתרחק. ואנו - עדה שכולה - עמדנו סביב סביב, כשפיותנו

פעורים ולשוננו דבוקך לחיך. נשמעה שריקה חדה, - סימן לחזור לצריפים.

לבנו בוכה ליהודי מספר 48723, אחינו בעל התהילים, ובטרם התפזרנו לצריפינו, שמענו את הצעיר שבחבורתנו אומר: "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע"!

                                        (ל' פיינגולד, "בית כנסת", ת"א, ניסן תש"ח) 

שאני ארצה את הנכון...

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

2 אדר אז לומדים עד שבט כזה חח

ואגב גם מי שעושה 4 יחל עדיין לומד😅😅

אבל רואים תסוף באופק(;

קשוח 5 יחל לא?...

*תגובה לGini פשוט קפץ למטה

המתמטיים ואת רכישת מיומנויות הטכניקה של התמודדות עם השאלות וההגעה לפתרונות.

היופי במתמטיקה שלא צריך לזכור טונות של חומר בע"פ, כמו במקצועות הומניים, אלא לרכוש הבנה ומיומנות באמצעות המון המון תרגול, ואז די מהר מצליחים להתמודד עם כל בעיה שצריך לפתור.

ותודה על איחולי ההצלחה!

מטורף, תגיע רחוק

אני דווקא ההפך- לא אוהבת לחשוב

ומעדיפה לזכור (;

לזכור הרבה בע"פ - שפות זרות

זה ממש קריטי ברכישת שליטה בשפות אחרות מאשר שפת אם

זה היה ככה עוזר באנגליתת

בטח מתישהו ימצאו מכשיר שמחדיר למח שפות

זיכרון חיצוני למוח, כמו למחשב (דיסק און קי)

ואז אפשר יהיה לטעון באותו רכיב המון מידע שיהיה זמין מיידית למוח שלנו.

(כמו שיש כבר פתרונות טכנולוגיים ביו-רפואיים אחרים שמתחברים למערכות ביולוגיות בגוף, למשל קוצב לב, משאבת אינסולין, רשתית מלאכותית, שתל שבלול באוזן)

ואם לא עכשיו, ערב ראש השנה והאיחולים לשנה החדשה, מתי כן מתאים לפנטז על העתיד?

בטח מתישהו אולי בעתיד הקרוב כבר לא יהיה ביס לאידעת בטח יהיה משו אחר

(לפי איך שהטכנולוגיה מתקדמת בטיס)

ואנחנו נהיה הדור הישן😂

אבל זה דיון ארוך מאוד

אני גם הייתי רוצה שיישאר ככה

למרות שנגיד מבחינה רפואית אני הכי רוצה שיתקדם וישתכלל ובעוד תחומים

שיהיה אפשר להכניס את החומר ישר למוח

(כרגע יש מחקרים על זה ששימוש בבינה מלאכותית דווקא מזיק לציונים, מה שהגיוני מאוד)

העולם יותר מורכב מזה, גם אם זה יקרה

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.