"טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון.להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות"
ההסתר פנים,הרגשת הריחוק, והרגשת הייאוש שוברים אותי.
ההרגשה היא שאני תלוי באוויר בלי יכולת לשלוט במה שקורה.
עצם הידיעה שהריחוק נגרם בגללי,הופכת את ההרגשה למכאיבה יותר.
"להגיד בבוקר חסדך" שהכל מסתדר בחיים והכל ברור,אז קל ופשוט שצריך להודות.
אבל מתי שרע,שהקרקע בוערתמתחת לרגלים,אז"אמונתך,בלילות.
וכאן מתבטאת נקודת הקרבה הגדולה ביותר.
שאתה נמצא בבור,שם הקב"ה מאמין בך,דווקא שהניסיון קשה.
"קול דודי דופק" הקב"ה בא ומבקש את אבדתו.הוא מרים אותך בכפו ומעמיד אותך בקרן אורה.
הרהורי תשובה מתנוצצים בך לפתע ,
דווקא בזמנים של נפילה.
ה' יתברך מושך אותך בעבותות של אהבה.
ודווקא הכאב הזה ,הרגשת הריחוק, מעידה על טיב הקשר.
ה',משכני-אחריך ארוצה.
עשני כלי לעבודתך.
