"אל תשלח ידך אל הנער".

ספר חזק מאוד.

בספרים על השואה אני הייתי ממליצה לקרוא ספרים מסופרים דתיים +

כלורמ  שההשקפה של הספר מראה את האמונה בה' ולא מעצימה את השאלה למה..?

לא מחזקת את אני ועצם ידי, לא מתארת ומבזה את הצלם אנוש שניסו כל כך לשמר בתת תנאים שם.

של משה ארנס.

(הו, פאבל! |סגידה|).

זה לא ספר סיפורי, יותר הסטורי.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....