בס"ד לק"י

מקורות הלכתיים למה אסור? אל תעבדי על עצמך, אני לא חושבת שהם יועילו במיוחד.

או יותר נכון - יפתרו את הבעיה.

כשאדם פוגע בעצמו בצורה פיזית משמע; יש לו כאב פנימי, אך הוא מעדיף להסתיר אותו ע"י כאב פיזי.

זו דרך קלה להתמודד, אבל את צריכה לזכור - את ענקית. את גדולה.

יש בך את הכוחות להתמודד, פשוט..כ"כ קשה, כ"כ שחור ש..נשאבים אליו בכ"כ קלות.

תעמדי זקוף.

תנסי להבין את הנפש שלך, למה היא כואבת, מה מפריע לה באמת.

עם עצמך או עם חברה קרובה שלך.

אל תשמרי לעצמך את הכאבים שלכם, זה יפגע בך, עד מאוד.

בהצלחה

חח..מזל שבמקרה הקשבתי כי הייתי אצל חברה ולא נעים וזה..... אבל זה פשוט אסור!!!

שזה יעשה לך נזק בעתיד..

שהסימנים על הידים יכולים להישאר- ואז ההורים ידעו..

וגם החתן שיבוא..

חוץ מזה שמבחינה סטרילית זה גם מסוכן

אבל בכל זאת לא מומלץ

בבקשה ,בשבילי (:

וברווווור שאסור !

לא זוכרת איך קוראים למשפט אבל זה משו כמו "לא עינתם נפשותכם "

או משו כזה ,אני גרועה במשפטים..

אבל בכל מקרה בבקשה ללללללאאא!

אין לי הרבה מה לחדש. הבעיה היא, תכלס. למה כואב...ולדעתי תעשי שחנש"ים עם ה' יתברך...כן כן...ספרי לו למה את עושה אתזה...בתכל'ס- את פוגעת ביציר כפיו, לפחות שיבין למה..ואחרי שתסבירי..אני בטוחה שהוא יענה..רק צריך להקשיב.

זה גורם לשחרור של לחץ, לתחושת הקלה. כאילו הרגשות המעיקים עוברים דרך זה. 

אבל בחייך, את מבינה את זה- זה לא הפתרון:  זו דרך עקיפה שמונעת מעצמך להתמודד רגשית עם הבעיות שלך.

לענ"ד, שיחות מוסר לא יעזרו, זה משהו בינך לבין עצמך- את חייבת להבין מאיפה הרגשות האלה באים- ולפרוק אותם, את הרגשות, בדרך אחרת- ספרי לחברה מה מעיק עלייך, זה בטח יעזור. 

אם את לא מצליחה- הייתי מציע שתגלי בגרות עצמית, ותלכי בעצמך לספר להורים. (ככה גם הם לא יכנסו לפוביות שאת רוצה להתאבד וכד'). תבקשי ללכת לפסיכולוגית, (בלי בושה ופחד- כולנו פסיכים במקום כלשהוא, השאלה אם  ממציאי הפסיכולוגיה היו מספיק חכמים כדי להבין את זה- ולדעת איך לטפל בזה..)  זה התפקיד שלה, לפתור בעיות כאלה.

שיהיה המון בהצלחה. ניסיונות עוברים על כולנו- הכלל הוא להתמודד מבלי יאוש, בושה ופחד.

אני מציע לבקש עזרה,תפסיקי בהתדרדרות ותתחילי בשיקום ,תבקשי עזרה מההורים או מהמחנכים אם הגעת למצב כזה ,תעזבי את אותה "בושה" מטופשת בצד ותתחילי לדאוג לעצמך .

נאמר פעם על ידי חכם בחכמים: "אתה סובל? סבול בשקט!"

לא אנ'לא מתכוונת שבאמת תסבלי בשקט אבל את הסכין תעזבי בצד..

את מבינה שמה שיצא מיזה זה כלום! פשוט כלום..

אז מה את מעדיפה?

לחיות ת'חיים שלך כמו שאת ולא להזיק לעצמך או פשוט לסבול.. ולא תמיד בשקט?!

עזבי עכשיו תורה מצוות.. מדברת איתך דוגרי.. על מצבך!

אותך אני רוצה לראות שמחה ומאושרת ולא מדברים כאלה.. זה לא אושר אמיתי לחתוך ת'צמינו

לפגוע בעצמינו.

את בעצמך רשמת שזה יעני להנות.. רגעי כזה וכואב.. יותר כואב בלב מאשר על היד.

אני מבקשת שאת קוראת את זה.. שיכנס לך ללב בפנים ויחלחל לך בנשמה היקרה הזאת ששואפת לחיות ולהגיע למעלה.

הלוואי שהדמעות שיזלו אחרי שתקראי את זה.. (מתישהו שיזלו) אז הם יגרמו לך להבין.. להבין את המשמעות

של השם שלך.. של העצמיות שלך.

ש-ל-ך!

הלוואי שתביני שלאף אחד אין 'קלות' בחיים אבל זה לא מה שישבור אותנו.!

הלוואי שתראי את הטוב בעולם.. כמו טובי- הכינוי שלך!!

הלוואי שתשימי לב לכישרון המדהים שקיבלת.. וגילית אותו לפני זמן מה...

אני רוצה לראות אותך.. נשמה מדהימה ויקרה מלאת שמחה ואושר מהחיים.. וזה אפשרי.

זוכרת? כל עוד א-ת טובי רוצה..!

אל תתני לאף חלום רע להרוס אותך, העולם נברא בשבילך.

את מקסימה.. אני לא אומרת סתם.

יצא לי לדבר איתך!!! טובי.. טובי... הלב שלך אומר לך הגיע הזמן לפרוח.

לכי על זה, אל תקשיבי לקול השני והמייאש שאומר 'לא' כי את מסוגלת להתגבר עליו.. החיים שלך יפים אני חותמת לך.

אהבת חיים.. אהבת חיי.. חפשי ת'נקודה הזאת בתוכך! באהבה דניאלה.

נשמה טובה,

לא ישכנע אותך בכלום.

אבל כדאי לך להגדיר את זה נכון לעצמך,

לא התמודדות. ה-ת-פ-ר-ק-ו-ת.

לא אמרתי רע או טוב. את זה את יודעת בעצמך.

אבל אל תאכלי סרטים שאת גדולה שמתמודדת. כי את לא.

תודי, נפלת. ואז כשתצליחי את תדעי לומר-שיו, הצלחתי.

(אני מרשה לעצמי לומר את זה כי אני..אמ..גם מתפרקת הרבה. לא בדרך הזאת בכלל,

אבל..בקיצור. לא נעלה רעיונות מיותרים(

נו בחייאת, תעשו טובה כמה חתכים קטנים לא פוגעים בגוף .

סתם גורמים להתפרק ...

זה לא חתכים בגוף

זה חתכים בנפש!!!!

כך לא מתפרקים,כך נסחפים להבל ובזבוז ...

את משכנעת את עצמך במה שאינו נכון,אדם לא מתפרק מכאב פיזי ,אדם מנסה להשיח את דעתו ע"י כאב פיזי,אך השחת דעת אינה שווה דבר..

אם יש לך איזה שהיא התמודדות צריך לפתור אותה ולבקש עזרה ולא לנסות להשיח את הדעת בטח לא ע"י שטויות שכאלו.

וכמו שציינו ברמה הכי פשוטה זה פיקוח נפש בגלל סכנה מאוד נפוצה של זיהום...

בבקשה די!!!

אני לא מכירה אותך (רק מתגובות..)

ואני חייבת לומר שאת אחת הבנות שיותר התחברתי למה שהם כתבו

לפי מה שאת רושמת אפשר להבין כמה את ילדה מיוחדת וקדושה!!!!!!

אני לא מתכוונת להטיף לך מוסר אני לא מכירה אותך מספיק וזה לא התפקיד שלי

אבל אם את רוצה להתפרק תעשי טובה 

תדברי אם חברה

תצעקי

תעשי משהו שאת אוהבת

תתפללי

יש המון דברים שעוזרים לפרוק!!!
אני חושבת שלחתוך את העצמך לא יעזור

זה לא פורק באמת

זה רק כאילו

זה דוחה את הבעיה לא מקרב את הפתרון

תחשבי טוב טוב

יש משהו שאת לא אוהבת בעצמך

משהו שעשית

ובגלל זה את מנסה כאילו להאניש את עצמך???

תדעי שתמיד אפשר לתקן

ותמיד כדי לתקן

מאשר לגרם לנזק יותר חמור!!!!

תמיד כאן לשיחה אישית (אם את רק רוצה....)

וכל הכבוד על האומץ לשתף !!
ברוך ה' יש לפרום הזה הרבה השפעה

ואני מקווה שמשהו מהתגובות יעזור לך!!

"אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו."

ומקווה שלא יהיה לך בכלל רצון כזה לפגוע בעצמך.

אלא הלב.. כתבתי גם לעיל

כשאת עושה את זה את עוברת לאו חמוד מדאוריתא:"לא תתגודדו".

בעזהי"ת

לא תתגודדו זה לאו שלא לשרוט את עצמך בזמן אבל כפורקן לאבל, כי זה ביטוי לזה שהאבל עובר את גבול האבל והופך להיות מעין תחושה של נטישה, שהאדם המתאבל 'נשאר לבד' ומרוב כאב על זה הוא שורט בבשרו-

והסיבה לאיסור זה, שה' אומר- מה זה צריך להיות, שתגיעו לתחושה של 'נשארתם לבד', הרי אני איתכם.

לא תתגודדו ממש לא קשור לחתכים בגוף.

מה שכן, קיצוש"ע:

סימן ל"ב סימן א'-

'הואיל והיות הגוף בריא ושלם – מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק את עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג את עצמו בדברים המברין והמחלימים את הגוף. וכן הוא אומר: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ' 

סימן ק"צ, סעיף ב-

וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד, ואם הניח ולא הסיר את מהכשולות המביאים לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים, כגון אם סולם רעוע עומד בביתו וחצרו וכן המגדל כלב רע.

סעף ג'-

כשם שצריך להאדם ליזהר בגופו שלא לאבדו ושלא לקלקלו ושלא להזיקו, כמו שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד, כך צריך ליזהר בממונו שלא לאבדו ושלא לקלקלו ושלא להזיקו, וכל המשבר כלי או קורע בגד או מאבד מאכל או משקה או ממאסם או זורק מעות לאיבוד, וכן המקלקל שאר כל דבר שהיה ראוי שיהנו בו בני אדם, עובר בלא תעשה שנאמר לא תשחית את עצה וגו'.

ויש עוד.

שאנשים כתבו לך פה.... הבעיה כאן היא בכלל לא הלכתית...כלומר ברור שיש גם בעיה הלכתית...

אבל הענין כאן הוא לחפש מה המשהו הפנימי שגורם לך את הצורך הזה.. בהצלחה!

-"ובבשרם לא ישרטו שרטת" -מדובר על הגויים שכשמת להם מת,אז כצער הם שורטים את הגוך,לנו אסור לעשות את זה משום חוקות הגויים.

-"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"

וחוצמזה,הגוף הוא לא שלנו,הגוף הוא של ה',אי אפשר לחבול במשהו שהוא לא שלך.מאותה סיבה שאסור להתאבד..

1. זה לא מרגיע אותך. והעובדה היא שמיד אח"כ את נעשית עצובה שוב. מה שזה עושה זה נותן לך להתעסק במשהו אחר לרגע.

1.1. זה מילא, אם זה לא מזיק; אבל לומר שחבלה לא מזיקה זה שטויות.

1.2. בהרבה דברים, חלקם מועילים וטובים מצד עצמם, וחלקם פשוט לא מזיקים, את יכולה להתעסק כדי להסיח את הדעת מהצרות. יש אפילו מקרים מסויימים מאוד שבהם הדרך לטפל בצרה היא להתעלם ממנה.

1.3 כמובן שבמקרים אחרים להתעלם מצרה נותן לה לגדול בנחת... אני מצטער, אבל אני לא מכיר את המקרה שלך כדי לייעץ לך בעניין...

2. כיף? כל דבר שאת רוצה שיהיה לך כיף יכול להיות לך כיף. אמנם שבטבע האנושי דברים שידועים כאסורים עושים יותר כיף, אבל הפתטיות של הטבע האנושי לא בלתי שבירה. האמת היא שגם זה עצמו בגלל שאת רוצה שיהיה לך כיף כדי "לפצות" על החריגה מגבולות המותר.

3. ילדותי ומטופש? אוהו, בהחלט. (סליחה. אל תיקחי את זה יותר מדי בתור עלבון, פשוט כשאת אומרת את זה, מאוד קל להגיע למצב שבו פשוט מחכים שמישהו אחר יאמר שזה לא כך. אז הנה, אמרתי שכן. כך זה באמת, ובאמת צריך באיזה שלב להסתכל על העניין מנקודה כזאת.)

4. לא נורמלי? אני לא חושב שזאת ההגדרה הנכונה... ובכל מקרה, לא בגלל זה בלבד אני אומר לך להפסיק. יש לי סיבות אחרות (ראי למעלה...)

5. הסכנה הגדולה במצבים כאלה היא להגיע להרגל. לשכוח בכלל מאיזו סיבה התחיל כל העניין, ובלי קשר ובלי לחשוב לעשות את זה כל יום מחדש כי זה סדר היום שלך. באופן כללי מוכרחים לחשוב לפני כל מעשה, ואם עושים אותו, עושים אותו באופן פעיל, מתוך כוונה, רצון וכוח לעשות. וזה נכון בכל עניין...

6. הלכתית - "החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי - פטור", מהסיבה היחודה שאין לו למי לשלם... (בבא קמא, פרק ח' משנה ו')

בכל מקרה, אני באמת מקווה שיהיה לך טוב!

ברכה והצלחה,

אלעזר

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...