אני עושה מה שבאא לי ולא שמה על אפחד... פשוט תזרמי וזה...אם מציעים לך ללכת לאנשהו לכי תיהי זורמת ולאט לאט גם תעיזי להבריז משיעורים וזה...

בס"ד לק"י

אל תחשבי שזה מגניב לברוח מהכיתה בלי אישור.

אל תחשבי שמי שלא מקשיב לחוקים הוא "גבר".

אל תחשבי שמי שמצפצף ולא שם פס הוא אחד שצריך להתפעל ממנו.

תראי, יש בזה משהו "אמיץ" ו"נועז" שגורם לנו להביט על אנשים כאלו,

ולומר "ואוו, הלואי שאני היתי כזאת."

ת'אמת, אני לא חסכתי בשטויות כאלה, אבל מה? תמיד הלכתי עם האמת שלי.

אל תנסי להשתנות כדי שיעריכו אותך, או שיאהבו אותך.

אל תנסי להשתנות כדי להרגיש שאת כמו כולם. 

אולי את 'בסדר' ואת הולכת לפי החוקים וזה נכון.

כל עוד זה לא סותר את האמת שלך.

אם זה סותר, תתנגדי. תצפצפי.

ואתן לך אפילו דרכים תקינות לעשות את זה.

אבל קודם כל, תביני מאיפה ולמה את רוצה להגיע למצב כזה.

אולי כי נמאס לי להיות שונה ותתיחסו לנושא של הדעות זה ממש חשוב לי

בס"ד לק"י

אני יכולה כמעט להבטיח לך.

וזה שאכפת לך מדעות של אנשים מסוימים, זה מובן.

ואפילו מכמה סיבות:

את גאה איך שהם. כנראה באנשים האלו יש תכונות שאת היית רוצה בעצמך.

ולכן את רוצה בחברתם, ולשמוע את דעתם.

וכמובן, את תשומת הלב שלהם.

זה מאוד הגיוני ולגיטימי.

אבל -

את צריכה לזכור. אם יום אחד הם יגידו דעה מנוגדת לשלך,

תדבקי בדעתך. את צריכה מעכשיו להרגיל את עצמך לזה.

לא לאבד את העצמיות שלך. לא לרצות להיות כמו כולם.

זה לא מגניב להיות עוד חול בארגז.

את מיוחדת ואת שונה.

תאהבי את עצמך בדרך שלך.

ולא בדרך שהאדם האחר הולך בה..

בס"ד לק"י

ואו. את אמיתית שזה כל כך יפה.

סוף סוף אחת שבאמת 'עומדת' ואומרת את כל האמת.

תדעי לך, שיש הרבה כאלה שבדיוק במצב כזה,

אבל הן? הן 'עובדות' על עצמן שהן שונות ומיוחדות.

אבל, כמו רוב העולם לצערנו - 

הם הולכים אחרי כולם, עם הזרם..

ואיך כולם מגדירים את זה היום?

דגים מתים..

פשוט כך אחותי.

ואת, את ממש לא כזאת. וגם אם התחלת להיות, תחזרי למצב הנוכחי שלך.

תאמיני לי, שאם ה' היה רוצה שתהיה מישהי אחרת,

הוא היה שם אותך שם.

אבל את, את זאת את. 

ובך, יש את המיוחדות שבך, ואת היופי שרק לך יש.

את צריכה למצוא אותו ולהאמין בו.

נסי לחשוב קצת על עצמך, לא על אחרים.

מה מיוחד בך, מה התכונות הטובות שיש בך,

דעות של אנשים אחרים זה חשוב וטוב לשמוע.

אבל שלא יבואו על חשבונך, מפתאום.

אל תתני לזה לקרות.

יש לך דעה. יש לך ראש.

תזכרי את זה,

את מיוחדת.

והעובדה היא, שאת אחת בעולם הזה.

ואין אותך עוד פעם.

תכניסי את זה חזק לראש,

להיות שונה זה לא בהכרח להיות לא צודק,

או להיות לא מקובל.

את יכולה להיות שונה ולהשתלב יחד עם כולם.

בחוכמה, הבנה וכמובן, אהבה..

איך אני אמורה להתמודד עם זה? נמאס לי להיות שונה מהסביבה זה גורם לי להתרחק ולהיות עם עצמי מאוד משועממת ובלי חברות אמיתיות (כאילו כאלה שמשחנ"שים איתן וכדומה)

והתכוונתי למה אכפת לי מה אנשים חושבים עלי (אנשים מסוימים מאוד)

לא צריך תמיד לשים על כל העולם ..

כאילו זה באמת שאלה...מפריע לך שאת שונה מכולם או שמעירים לך=חברות פוגעות וכו'?

אם זה בגלל שחברות שלך פוגעות בך וזה מה שמפריע לך אז את צריכה להגיד להם שזה את והם לא חייבות להיות חברות שלך, מי שרוצה להיות חברה שלך שתקבל אותך איך שאת...

ואם זה בגלל שמפריע לך, עצמך, להיות שונה, בלי שום קשר לאף אחד אז אני ממש מצטערת אבל אינלי איך לעזור לך...

בהצלחה נשמה!!

שאומרים לי וואו למה את לא מבריזה? או שמתווכחים איתי או שאני נמצאת רחוקה מכולם כי אין לי הרבה על מה לדבר איתם

גם לי היה שלב השנה שרציתי קצת להשתנות ולהיות קצת מופרעת ולעשות שטויות וכו'...

ניסיתי ,אבל לא הצלחתי!!!!את יודעת למה לא הצלחתי???

כי הבנתי שזה לא אני -זה פשוט לא אני, הבנתי שמה שאני באמת רוצה -זה לא זה!!!

אני חושבת שלא כדאי לך להשתנות כי כך מקובל להיות בחברה!!! |יומושלם|

ירושלים", ואני לא רוצה לשנות את זה.

אין מה לעשות זה בטבע. אולי עם הזמן כשתהיי פחות תמימה זה יעבור קצת

שמת לב על מה התלוננת פה?

וואוו, אחותי, האנשים שהכי צריכים הערכה/הערצה זה אלה שלא זורמים עם הזרם בכל מצב, רק בזרם שמוביל למשהו טוב.

לפעמים יותר טוב לא להתנהג כמו כולם, ואם כולם טועים??

וכן, זה יכול לקרות.

[סתם עלתה לי השוואה-כל הנאצים האלה טעו, המונים, טעו, זה קורה, וזה עצוב=[]

תהיי חזקה בדיעה שלך, תעמדי שניה בצד ותבחני את המצב, כדי שתדעי ותהיי שקטה עם מה שעשית בסוף...

וכשכולנו נעלה לשמיים לא ישאלו אותנו-למה לא היית x ישאלו-למה לא היית ג'iק...

בהצלחה=]

אפסיק לרצות את זה בקרוב!

אם יש סיבה מוצדקת למרד הזה - משהו לקדם בחיים, משהו לעשות - אז עושים את זה. אחרת - להבריז -בשביל מה?

אני לא כ"כ שמה על המורים ומבריזה וזה אבל זה פשוט טוב שלא נכנסת לזה! עלי נגיד שמים הרבה יותר על הכוונת ואני לא חושבת שכדאי לך! את יכולה מדי פעם להבריז בשביל ההרגשה הטובה אבל לפי דעתי את ממש לא צריכה להשתנות!!!!!!!!

קודם כל, זה לא רע להיות שונה!

את צריכה ללכת בדרך שלך, במה שאת חושבת, לא מה אחרים עושים..

אם את חושבת שזה לא בסדר להבריז-אז אל תבריזי! ככה לא מוותרים על ערכים..

ומה החברות אומרות? מה איכפת לך? שיגידו מה שבא להם.. את תעשי מה שאת רוצה..-לא מה שהם רוצות..

בהצלחה! 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...