וגיליתי שאין לאן ללכת ! כול ניסיון משקיע אותי עוד יותר בחומריות של העולם הזה ..

אי אפשר לברוח   (חוץ מבריחה סופית - התאבדות) 

אז אולי פשוט להתפלל קצת אחלה בריחה ! שלך עם עצמך, ובוראך . [הלוואי והייתי באמת מצליחה]

הרב רונן חזיזה...

הלכתי הביתה, נכנסתי לחדר. נעלתי. כיביתי ת'אור. כיביתי ת'פלאפון. נכנסתי למיטה.

ובכיתי.

ואז נרדמתי.

כשהתעוררתי עשיתי מקלחת טובהה, והרגשתי יותר טוב..

תנסי.

לכי למקום שקט תהיי עם עצמיך לבד תעצמי עיניים דקה שתיים 3 5 שעה...כמה שצריך...

זה

פשוט עוזר...מנסיון...

תשבי על הדשה, או תשכבי ותסתקלי על הכוכבים... זה ממש עוזר זה מה שאני עושה כשבא לי לברוח.

או לרוץ המון להרבה זמן בחושך ולהושיט את הידים לצדדים (צריך בחושך כדי שהאנשים לא יחשבו שאת קוקוריקו...) זה כיף!

אם זה רלוונטי, אבל תמיד אפשר לצאת לסיבוב קטן...

זה ממש משחרר אותך ואת המחשבות, הרבה פעמים בהליכות האלה אני מגיעה למקנות ממש גאוניות ומעודדות...

חוץ מזה שלדבר עם ה'- כמה דקות בלילה, לפני השינה... בכלל, לפני השינה זה הזמן הכי טוב שלי להיות עם עצמי...

גם לי זה קורה הרבה פעמים..

פעםע לקחתי דפדפת דפים,עיפרון ומחק.והלכתי למקום כזה עם מלאא מכוניות,ואנשים.מצאתי לי פינה כזאת שמקיפה על הבלאגן,וכתבתי ממבט החוצה על זה היה ממש כיף!מומלץ בלילה-יותר נעים לשבת בחוץ בלילה.

לקרוא ספר,שיא המנתק.

ללכת לטיול כזה קטן בטבע ליד הבית-את הטבע והקב"ה.

לעשות דברים יוצאי דופן...דברים שאת לא עושה בדרך כלל..

וואו שבאמת עוזר לי נשמע מצחיק,אבל אני שמה מוזיקה כיפית כזאת בבית ומתחילה לרקוד!ואז כל הבית מצתרף וזה מממש כיף!!!!

מקלחת טובה..אבל לא ארוכה כי אז את מתייבשת,וזה עושה מצב רוח מעצבן..

קיצר-בדוגרי אין מקום לברוח אליו פשוט לעשות דברים שאת אוהבת לעשות,שנותנים לך סיפוק..

)

ותתפללי ותיבכי ותוציאי הכל החוצה, ואחרי זה תפנקי ת'צמך ותעשי משו כיף.. ואז תתשתחררי הכי בעולם!!!

ב''הצלחה..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...