כל הכבוד! כל הכבוד לך שאת שואלת!
ממש משמח אותי לראות את השאלה הזו, את הניסיון הזה להבין- זה מעיד שאת מאמינה בטובו של הקב''ה. אברהם אבינו הקשה על הקב''ה בסיפור של סדום ועמורה דווקא מתוך אמונה בזה שהקב''ה כ''כ טוב, ולכן לא ייתכן שהטוב הזה יתן למשהו שהוא לא טוב לקרות.
את שואלת שאלה שעוסקים בה כבר דורי דורות. ירמיהו, איוב, אברהם, עוסקים בשאלה. למה לצדיק רע ואילו לרשע טוב? "זו תורה וזו שכרה" נאמר על רבי עקיבא. זאת שאלה טובה מאוד! שיש שלל דרכים לענות עליה, ואת צריכה לראות למה את מתחברת. (כדי לענות אני אעזר בחוברת שלי ללימוד מחשבת, יש לי בגרות ביום ראשון כך שזאת חזרה טובה מאוד! אז תודה לך 
)
מה שאת מתארת זה אמונה בזה שהתורה מביאה אותנו לטוב. ע''י קיום מצוות- אני חייה חיים אידיאלים, חיים של תורה, ומתוך החיות הזו אמור להיות לי טוב. ובאמת כואב לך, כי את מנסה לפעול בטוב, את מנסה לשפר כאן משהו ואת מרגישה שלא הולך לך! שאת עושה את ההשתדלות ובאיזשהו מקום הקב''ה "לא נאמן" לתפקידו.
עוד דבר שהשאלה שלך מראה זה זה שאת יודעת שהקב''ה- הטוב והרע נובעים ממנו. הוא אחראי על הכל. וזה מראה לנו צורת הסתכלות על צרות.
א. אומר לנו המלב''ים, "כל הרעות הבאות בעולם הם לתכלית טוב". הרע יש לו מטרה. אבל אני לא רואה טוב פה! אני לא רואה! איך זה יכול להיות לטובה שהציונים שלי דפוקים? הרי ראיתי שדווקא כשהייתי איתו בקשר היה לי טוב, וזה לא השפיע לרעה על הלימודים כמו שאמרו שיכול לקרות. אז למה אחרי שנפרדנו התחיל להיות לי רע? אחרי שכ''כ ניסיתי!
ב. בתלמוד הבבלי, מסופר על איש אחד שתכנן עם חברו לצאת למסע גדול. בדרך לאוניה נכנס קוץ לרגלו והוא נאלץ להישאר בבית ולהפסיד כספים. אחרי כמה שבועות נודע לו שהאונייה טבעה יחד עם חברו. שמע זאת, החל מודה ומשבח את הקב''ה על המכה.
רגע רגע, מה השתנה? פתאום זה כן טוב? אבל הקוץ עדיין נשאר קוץ, עדיין כאב לך, עדיין הפסדת כסף! פה בעצם האדם הבין לא רק את הרגע הספציפי שבו באמת כאב לו, ובאמת האדם ראה את המכלול של המציאות, לא רק את מה שקורה כאן ועכשיו. אומרים שלפני שהקב''ה מוריד את הנשמה שלנו לעולם הוא לוקח אותה ומראה לה את כל מה שעתיד לקרות לה בעולם הזה, והנשמה צריכה להסכים לרדת לכאן. יש כאן משהו מאוד מרגיע ומשמח, הנשמה שלנו יודעת מה יקרה לנו! היא יודעת לאיזה מקומות לא טובים היא תיכנס, באיזה קשיים היא תיתקל, אבל היא מוכנה. היא מבינה שיש לה תפקיד, ובזכות זה שהיא רואה את המכלול- את כל החסרונות, אבל גם את כל היתרונות שהיא תיתקל בהן- היא מוכנה לרדת.
ג. המדרש תנחומא מדבר על כך שהקב''ה מעמיד בניסיון רק צדיקים עם כוחות נפש שיכולים לעמוד בניסיונות. המדרש מביא שלוש דרכים להסתכל על הקשיים.
1. דרך של פשתן. מה עושים לפשתן? כותשים אותו, סוחטים לו את הצורה. למה? כדי לשבח את הפשתן.
2. כשסוחר כלי חרס בשוק רוצה להוכיח לנו שהכלים שלו חזקים הוא מקיש על הכלי. איזה כלי הוא יבחר? את הכלי הקטן שמוכרים לגנים כדי שהילדים יצבעו? לא, זה כלי שוודאי יישבר. והרי הוא רוצה להוכיח שהסחורה שלו טובה. הוא יבחר את הכלי הכי חזק והכי משובח שהוא קרוב לוודאי יישאר שלם.
3. בעל בית שיש לו שתי פרות, אחת חזקה ואחת חלשה. איזה אחת הוא יבחר לשים עליה עול? ודאי החזקה, יש לפרה תפקיד. ונכון שקשה לפרה עם העול. אבל יש לה תפקיד. עמ''י לכל אורך ההיסטוריה סובל. כי יש לו תפקיד להוכיח לעולם משהו. להכיר לעולם את הקב''ה. לפרסם מוסר אלוקי ואנושי בעולם.
"ה' צדיק יבחן".
יקירתי, הקושי בא אלינו לא סתם. הוא בא ללמד אותנו משהו. בזמן הקושי קשה לראות איך יצא מיזה אי פעם טוב, ואת יודעת מה? יש מקרים שבהם אנחנו אף פעם לא רואים את הטוב. אבל, צריך להאמין שהקב''ה נותן קושה לתכלית טוב, כדי שבסוף יצא מזה משהו טוב. הרב סולובייצ'יק מדבר על איוב ואומר שהבעיה של איוב הייתה שהוא כל הזמן שאל למה. הקב''ה אמר לו, איך אתה יכול לשאול אותי למה? אתה בראת את העולם? מה אתה מבין? ברגע שאיוב התחיל לשאול למה (עם שווא) אז קשייו הפסיקו. הוא הפסיק להיות נגרר אחרי קשייו, ועם חוסר יכולת לתפקד. והוא התחיל לנסות להבין מה הוא עושה הלאה. לאן הקושי הזה יביא אותו? מה הוא יצמיח בו? מה אני בונה מהקושי הזה?
מה אני עושה עם זה?
את יודעת בדיוק מה הקשיים שלך, את יודעת בדיוק מה מפריע לך. מה את עושה עם זה? לאן את מתקדמת? איך את מתמודדת ונבנית?
זה לא קל! בוודאי שהיית מעדיפה זמנים טובים. ובוודאי שכל הזמן מנקר לך בראש שאולי היית בכלל צריכה להמשיך להיות בקשר עם חבר שלך, שלכאורה לא היה שווה לך להיפרד כי היה טוב יותר איתו. אבל יש לך את הבחירה לנסות להרחיב במקצת את ההסתכלות. ולראות לאן את הולכת!
מוזמנת לאישי! וב''הצלחה רבה.
וזכרי, גם אם לא התחברת לאף אחד מהדברים שכתבתי כאן, יש עוד הבנות שאת יכולה להבין, דברים אחרים שתשמעי אותם וזה כ''כ יקלע בול! זה יהיה בדיוק התשובה שהנפש שלך מחפשת. אל תפסיקי לשאול ולהקשות, ומתוך כך לבטא את האמונה שלך בקב''ה.
סתם נקודה למחשבה, ככל שאדם גדול יותר, כך הוא מסוגל לראות את השאיפות שלו, את הדברים שהוא עוד צריך לתקן, ומתוך כך הוא אף פעם לא ישקוט, תמיד יהיה עסוק. זה אומר שרע לו? זה אומר שהוא לא בדרך הנכונה? לא. זה אומר שהטוב הזה דורש ממנו מאמץ. דווקא בגלל שזה טוב זה לוקח מאמץ. הרע שהקב''ה מאפשר בעולם הוא מעט יחסית לכל הטוב. צריך לפקוח עיניים, להסתכל על המציאות, להעריך כל דבר. להיות ערים גם לרע, כי יש רע. אבל גם לטוב!
ואני רוצה להגיד לך גם, אני מכירה הרבה אנשים שמאוד שומרים על ההלכה, ומאוד טוב להם!
