מאז שהכרנו, הוא היה כ"כ נחמד אליי.
תמיד אמר מילה טובה,מחמאה, משהו שמאיר לך את כל היום.שמחזק אותך.
הביא לי דברים,בא לדבר איתי, לצחוק איתי.
תמיד הרגשתי שהוא נותן לי יחס אחר מלכל שאר הבנות.
הוא סיפר לי דברים שהוא אמר שהוא לא מספר לאף אחד..
כשהיינו לבד,הוא היה מסתכל אליי עם העיניים הכחולות שלו, ומחייך..
חיזק, תמך ,אמר שהוא גאה בי..
ואז, כשנפלתי ברשת שלו והתחלתי להיות יותר נחמדה -זה נגמר.
שום יחס מיוחד,בקושי שלום.
מה הקטע?תמיד בנים ילכו רק על הקשה להשגה?
ולמה אנחנו כאלה רגשניות?
עכשיו אין לי מושג איך אני אסתדר בלי היחס הזה, התרגלתי, אני צריכה את זה..
ועכשיו כל פעם שאשלח לו הודעה או אבוא לדבר איתו אני ארגיש קרציה מטומטמת,מה שאין מצב שהייתי מרגישה לפני חודש..
למה?!?!מה עשיתי?







