בכל זאת לא יפה לזלזל בבעיות של אחרים! גם לי מפריע(מאוד!!)שכל שירשור שני פה זה על בעיות טיפשיות אבל אני לא יזלזל במי שפתח כי אולי באמת זה הדבר הכי קשה לו בחיים? לך תדע....

בחייאת, תעריכו את מה שיש לכם.

לפעמים יש נטיה לאנשים כביכול 'נורמאלים' לזלזל מעט במתנות הנפלאות שהם קיבלו מהקב"ה.

אני בטוחה שזה לא בא מעניין של כפיות טובה, אבל כן יש עניין להכניס טוב-טוב למודעות שיש אנשים, שמראש יודעים שהמשך חייהם לא יהיה 'נורמאלי' כמו של אדם ממוצע, אם בכלל.

יש אנשים שהיו חולמים להקים משפחה, להביא ילדים לעולם, לדאוג מהדברים הכי פיציים... אבל שהם רק יזכו לזה!

אז באמת בקשה לי אליכם קוראים, תעריכו. תעריכו את מה שיש לכם. תכניסו לכם למודעות שבדיוק כמו שאדם מסויים לא יזכה לכך, באותה סבירות זה היה יכול להיות ח"ו ח"ו ח"ו גם אתם.

אל תדרשו מהקב"ה ללמד אתכם מה זה טוב א-לוקי בדרך הקשה. בבקשה!! אל תתנו לעצמיכם לפול לזה. אתם לא רוצים את זה. אני מבטיחה לכם. 

יושב בדד, אני מאד מעריכה את מה שכתבת. אני גם מאד מכירה אישית את המקום הזה.

מאחלת רק טוב, לך ולכולנו.

חיים שמחים!!

אבל יש אנשים שב"ה זה הבעיות שלהם! אז אתה צודק בהקשר של השירשורי התאבדויות וגם בזה שיש אנשים פה שלא מעריכים את מה שיש להם אבל איך אתה יכול לבוא בתלונות לאדם שהבעיה הכי קטנה אצלך זה הבעיה הכי גדולה אצלו?? 

הוא רק אומר שגם אם הבעיה הכי גדולה שלך-נראית לך גדולה, תראי שיש בעיות גדולות יותר-ותעריכי שאלו הבעיות שלך..

סביר, אפילו סביר מאוד, לפתוח שירשור על "איזה באסה, הפסדתי פוגים".

אבל המילה הזילזול הזה בעשרות שנות חיים שנותרו לכם.. איך את לא מעריכים את זה? איך אתם חושבים להתאבד?

[וגם, אם אפשר להוסיף- מהכרות עם מה שהיה לי - הפורום נותן במה להתלונן יכול להיות שלא לכולם, אבל באיזה שהוא מקום מרגישים שיש לך במה לפרוש את כל הבעיות שלך, ו'יקשיבו' לך, בעיות שבחים הייתי מעיפה אותם , פתאום כאן מקבלות משמעות והתייחסות.. זו היתה רק הארה, מי שרוצה שייקח לצומת  ליבו.. ]

שב"ש לכולם!

אם יש לי בעיות אני לא יכולה להגיד יש אנשים שיש להם בעיות יותר גדולות כי אז מה? אז להם יש בעיעות יותר גדולות ולי אלו הבעיות שלי. מה שרשמת נשמע כמו המשפט המעצבן של האמהות "יש ילדים שגם את זה אין להם" (על צלחת של אורז שלא מסכימים לאכול) אז מה שאין להם! בגלל זה אני חייבת לאכול את האורז?.

למי שלא הבין: האורז= הבעיה של בן אדם מסוים

                     האמא= יושב בדד

                      אני= פותח\ת השרשור על הבעיה שיש לי

אם מישהו עדיין לא הבין אז הוא מוזמן לשאול ואני אסביר ביותר פירוט

אם מישהו עדיין לא הבין ..

אני מקווה כי אם כן אז יש לנו עניין עם רוחות רפאים

שצריך לזכור שהכל זה נסיונות מהקב"ה.

ה' לא מעמיד אדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו,

אז, כמו שזה נראה, מי שיש לו נסיונות גדולים, כנראה שהוא מיועד לעמוד בזה.

ומי שיש לו נסיונות יחסית קטנים, זה לא אומר שהוא יותר קטן, אלא שזה הנסיון הגדול ביותר שלו

שה' שלח לו, וכאן, שכל אחד שפותח שרשור על מה שקשה לו, אין בכלל אפשרות לשפוט

מה קטן ומה יותר קשה. למדתי את זה על בשרי שבוע שעבר.

לישועתך קיוותי ה'.

טוב לא קראתי את התגובות אז מחילה אם חזרתי על תגובה.

אבל בער לי להגיב.

וואי יושב בדד יקר, האמת, הצלחת להעלות לי את הפיוזים גבוהה גבוהה.

אני לא כותבת פה הרבה ואני גם לא מתייחסת לכל שרשור.

אבל הצלחת להרגיז אותי.

לא יודעת מה יש לך, סרטן אם הבנתי נכון, כן?

אבל אח יקר.

שתיהיה סגן של אלוהים תוכל לתת לאנשים דין וחשבון על מה הם מתלוננים ועל מה מודים.

ולעזעאזל, אתה לא תשפוט אנשים על זה שבא להם להתאבד אם מישהו שרט אותם או אם זרקו אותם מהבית.

השי"ת נתן לכל אחד את הצרות שלו ואת הכוחות שלו להתמודד עם דברים.

אין בעיה, מפריע לך שאנשים מתלוננים?

תגיב יפה, בנועם.

אל תשווה את הצרות שלך לאחרים.

כי אתה לא הם!!!

גם אני משתדלת לא לשפוט אנשים.

ברור, זה קשה, סרטן זה ממש כואב ולא נעים..

אבל אח יקר, תתן לאלוהים לתת לאחרים דין וחשבון.

זהו.

סליחה אם הייתי בוטה מדי.

שבוע טוב שיהיה.

אפרת.

"לישועתך קיוויתי ה'".

טוב, נו...

זו העיקר בחיים, להבין שהכל מאיתו יתברך!!

יש פה אנשים עם תקווה. אתם מתגאים בה.

התאבדות? לזרוק את כל התקווה שלכם לים.

העניין הוא לא שהבעיה של להפסיד 5 פוגים. סבבה, זה מבאס אותך? אוקיי, מי אני שאשפוט. יש מי שמתבאס מ5 מיליון דולר ויש המתבאס מ5 פוגים. סבבה, לגיטימי.

הבעיה מתחילה כשכל באסה הופכת לייאוש >> ולרצון להתאבד.

חבר'ה, אפשר לספר לכם משהו?

שנ"ש הייתי במצב מהזה דפוק, שקיעה? זו אני. יאוש? זו אני. דיכאון? זו אני. חושך? זו אני.

כל הזמן רציתי להיעלם. פסדר, מה לעשות, יש אנשים דפוקים ואני אחת מהם

אבל בחייאת, צריך לקחת דברים בפרופורציות.

אני אישית, מאושרת! פשוט מאושרת! שתדעו לכם, אני כמעט שנה ב"היי" מטורף, שמחה עד הגג.

ומה, אינלי בעיות? אינלי קשיים? אני לא מאבדת מידי פעם "5 פוגים" (זה סוג של משל, כן? )? ברור שכן!

ומה, זה לא מבאס אותי? ברור שכן! למזלי אני בנאדם!!

אבל מה, למדתי לקחת דברים בפרופורציות. למדתי להזכיר לעצמי שהבאסה הזו תעבור. היא תחושה חולפת. באמת, באמת שבעוד - נגזים - שנה - אני לא אזכור שנשרפתי וואחד נשרפתי אחרי הים. באמת, לא טפשי לבזבז אנרגיות על כאב כזה שעובר כ"כ מהר?

ואני לא מדברת על סרטן. כי זו התמודדות אחרת - - -

ברמות שאני לא מכירה בכלל. אוקיי.

אבל חבר'ה, אמא צועקת עליך, חברה שלך לא מדברת איתך, את עייפה כל היום, לא עומדת בקצב של הלימודים?

מבטיחה לך שבעוד חודש וחצי, בחופש, את לא תזכרי את זה. גג, נגיד את משלימה בגרויות וכד'.. עוד שנתיים - מאכפת לך? את תצחקי על עצמך. שבכית בגלל כאב כ"כ רגעי. ונכון, לא צריך להתעלם לחלוטין מבעיות. ואפשר להתבאס. אבל צריך אחרי כמה רגעים לקום, להרים את הזוויות של הפה, ככה גבוה, שיצרו חיוך - ולזכור שזה עובר. לחשוב על משהו כיף שעומד לקרות. לנסות למצוא איזו נק' טובה במצב, איזו תועלת. תמיד יש כזו! אפשר להיזכר במשהו נעים שקרה לאחרונה. חברים, באמת שצריך לקחת דברים בפרופורציות! ברור שהכי קל זה לברוח מהתמודדות, לעזוב ככה את העולם וזהו, חסל צרות ובעיות. ברור שהכי קל זה לתת לעצמך לשקוע. אני יודעת, אני הייתי שם. אבל צריך לזכור שזה לא ייתן לי כלום, לתת לבאסה להשתלט עלי. עדיף לחייך ולהמשיך בחיים. בחיי, למרות שזה לא תמיד קל, זה משתלם ועוד איך. זה ייצור בכם אווירה פנימית טובה. זה ייתן לכן כוחות להתמודד עם דברים בעתיד.

ואני לא שופטת אף אחד. אבל נסו לזכור את זה, בסדר?

סליחה על החפירות, זה די בער בי.. ;) אוהבת את כולכם! בהצלחה!!!

אביב

התכוונתי בתחילת התגובה שלי ששנ"ש הייתי בדיכאון - בערך עד אזור הזמן הזה, של יום העצמאות.. ומאז, אחרי שיצאתי מזה, רוב הזמן אני שמחה. אחרי עבודה קשה..

אבל כמו שאיל!לי אמרה, זה ממש לא יפה לזלזל, אולי אתה לא מזלזל, אבל זה נראה ככה, וחוץ מזה, הכול ממש נכון, אתה לגמרי צודק, יישר כוח! כל הכבוד!!!

האחרון בנושא.

לא כי חבר'ה ישתקו ויסבלו בשקט אלא שבאמת יבינו ת'מסר הזה.

אני אומרת את זה בכאב אבל פתחתי שרשור כמו שלך בערך פעם אחת.. כנראה שהוא לא ממש עזר.

ואולי הדוגמה מהחיים האישיים שלך עשתה משהו.----> התאבדויות.

אוקיי...אני אכתוב הרבה...מי שיעקוב עד הסוף- תודה מראש..

יושב בדד....אני לא מזלזלת בהתמודדדות שלך..בכלל לא. ואני מבינה שאתה לא מזלזל באחרים..אבל סתם שאלה- אם מישהו במצבך היה אומר שהוא לא רוצה יותר להיאבק והוא רוצה להתאבד, היית מבין אותו? היית כועס עליו? תחשוב על זה..

הנקודה שלי היא כזאת...נכון, יש כאלה שכואב להם על הבגרות, או על כמה פוגים..אבל יש כאלה שהסיפור אצלם שונה..

למשל, טובי..ראית תשרשור שלה?...כתבת משו לגבי להתאבד כי היא שורטת את עצמה..אתה רציני? אף אחד לא מתאבד משריטה, אא"כ זו דוגמנית -על שנשרטה באף..ואז אפשר להבין אותה.  העניין הוא, כמו שנכתב בתגובות שם, מה שמסתתר מאחורי השריטות האלה..לא הן עצמן!

כלומר, יש אנשים, שרע להם. ממש. ובפורום הם יכתבו דברים כמו- "קיבלתי נכשל במדעי החברה- באלי למות." כשמה שבאמת כואב להם, בין אם הם מודעים לכך או לא- זה העובדה שבאותו בוקר, הודיעו להם על פטירה של אדם שמאוד אהבו..לדוג'.

ישלי סיפור (אפשר לדלג עליו..): כשהייתי במשצ"ים, נהניתי כמו אנל'א יודעת מה...אבל זה גם היה ממש קשה. אני לא בפנימיה, אני כל לילה בבית...ופתאום- שבועיים (!) בלי המשפחה, בלי מקלחות, בלי אוכל נורמלי, בלי שינה, עם כללים נוקשים וחום כבד..כל הרגליים שלי התמלאו שלפוחיות..הגב שלי התמלא פצעים כואבים, כנראה תגובה אלרגית למשהו...לא ישנתי בכלל כי כל לילה בכיתי בשק"ש...היה לי נקע ברגל וכאב לי מאוד...הייתה לי שפשת..הייתי עייפה מאוד, ונראתי מזעזע...

נשמע מספיק דברים להתלונן עליהם, נכון? אבל אני לא התלוננתי...שתקתי..וכשצעדנו קילומטרים, והרגל שלי התנפחה- חבשתי אותה, וקמצתי אגרופים בשקט...אף אחד לא ידע מה מצבי...אבל הייתי חייבת להתפרק. אז כשנאבד לי הדורדורנט החדש שקניתי, הרגשתי שזה ממש עצוב לי. עברתי בין החבר'ה ואמרתי להם שירחמו עליי .למה? כי נאבד לי הדורדורנט!

היו כאלה שהסתכלו עליי במבט של "מה נראלך?!?" הם אמרו לי שיש להם שלפוחיות, אז שאני אירגע ומהר כי דודורנט זה כלום. והיו כאלה שחייכו אליי, וחיבקו, והשתתפו בצערי על אובדן הדורדורנט האהוב שלי...וזה היה נהדר!

-סוף הסיפור. ניתן לדלג עד לפה-

מה הפואנטה שלי?

ובכן- אתם לא יודעים הכל! אני לא יודעת הכל! ואתזה גיליתי בשנה שעברה...כשפתאום חברה שהייתה נראית לי בכיינית מפונקת, התברר לי שהיא לבד כל יום עם האחים הקטנים כי אבא נמצא לצד אמא בבי"ח...אי אפשר לדעת כלום! אז אולי כולם פה נשמעים בכיינים- אבל אסור להגיד להם שהם מתבכיינים...כי אולי זה רק נדמה..לפעמים אפילו הם לא מודעים לכך.

ועודבר- בקטע של להעריך את מה שיש- ממש מסכימה...!!!

אבל תכל'ס, כשאתה מאושפז או משו, אתה אומר תודה על זה שאתה נושם? אתה קם בבוקר בביה"ח ואומר "מודה אני"? אם כן- אשריך!!! באמת!

אם לא- לא שופטת. אז גם אתה, אל תשפוט. לא הכל זה מה שנדמה...

בס"ד

נשמה, עד עכשיו לא ידעתי שאתה חולה וגם עכשיו אני לא יודעת את הפרטים. ברור לי שמה שכתבת כתבת בכאב עצום אפילו אם הוא לא התבטא לגמרי בקטע.  באמת עצוב לי איתך ואתה תמיד מוזמן לפנות אלי בכל דבר שאתה חושב שאולי אוכל לתת לך. אבל אתה חייב להבין משהו... :

כל אחד, כל אדם, יכול למצוא מישהו שסובל יותר או פחות מימנו!!

תמיד שנראה לך המצב שלך הכי טוב-תמצא מישהו במצב יותר טוב משלך

תמיד שנראה שהמצב שלך הכי גרוע-תוכל למצוא מישהו שהמצב שלו קשה פי כמה משלך

כן, אני מסכימה שאפשר להשוות את "לרוב בני האדם יש.... ולי...." -אבל אני בטוחה שלך (כמו כל אחד אחר), יש המון דברים שאין לאחרים!!

אני לא יכולה להתחיל לתת דוגמאות מה יש לך שאין לאחרים כי אני לא מכירה אותך, אבל אני יכולה לשתף אותך בסיפור אישי שקרה לי. :

בתחילת השנה עבר עלי משהו ממש קשה, לא חשוב מה ומי, המצב היה בקנטים.

היו לי מלא שאלות לאלוהים, קינאתי במי שהמצב שלו טוב (אפילו כעסתי עליהם), הרגשתי כאילו החיים דפקו אותי עד היסוד.

ואז פגשתי את פרח... (שם בדוי)

היינו ביחד בחדר באולפנה.

לפרח יש בעיה לא משו.... -ההורים שלה שונאים אותה. אני אפילו לא זוכרת את הסיבה (הסיבות ליתר דיוק)-רק שהפה שלך היה נפער לשעה אחרי ששמעת למה.

הם לא הסכימו לתת לה להכנס לבית, היו מתקשרים כדי לקלל אותה ולאחל לה שתמות, אמרו שהיא הבושה שלהם....

היא היתה אז בת 17, אבל זה נמשך ככה מכיתה ו, וכשפגשתי אותה היא כבר היתה עמוק בתוך הסמים

(אני לא אתפלא אם היא לא זוכרת את השיחות שלנו כי הרבה פעמים דיברנו כשהיא היתה ב"היי" וגם הסמים פוגעים רציני בזכרון)

היא היתה שותה אלכוהול כמו מים (רק בכמויות הרבה יותר גדולות, מחסלת בקבוק וויסקי בלי לשים לב ובלי שיבער לה כלום), היתה מתמסרת לכל בחור בן 30 שאמר שהוא אוהב אותה (גיליתי את זה כי יום אחד היא חזרה עם מכות כחולות על הפרצוף, לא אספר מה קרה כדי לא לזעזע)

אוקיי, נראה לי הבנת את הקטע

אתה יכול להגיד שהיא הכניסה את עצמה לסמים וכל זה (גם היא חשבה כמוך והאשימה את עצמה) אבל אני בעצמי ראיתי כמה היא רצתה להגמל!! איך היו עוברות לה רעידות בגוף ("קריז") כל פעם שהיא היתה צריכה חומר והיתה מנסה לדחות את הקץ (לא משנה אם זה דקה או שעה, עצם ההצלחה והרצון היא אדירה!)... היא הלכה כמה פעמים למרכז גמילה ויצאה נקייה, אבל אז היא חזרה לעולם עם בעיות בבית, ושוב היא היתה ברחוב בלי לדעת לאן ללכת, ושוב מועדונים ו.... היא כבר הפסיקה להאמין שהיא יכולה להפסיק או שיכול להיות לה עתיד כלשהו, או שהיא ראויה בכלל לעתיד.... (ללמוד במצב כזה ברור שלא היתה אופציה, ולא בהרכח כי הסמים פגעו לה רציני במוח ובעוד דברים פיזים אחרים)

אה, ולא ציינתי את זה שהיתה לה השאלה גם "בשביל מה להגמל? מה יש לעולם להציע לי ששווה לסבול בשבילו את כל החרא??" ... ותכלס? לא יכלתי לא להסכים איתה.

הסיפור הזה יצא ארוך וזה גם לא כל הפרטים, אבל מה שאני הבנתי מימנו בזמנו זה ש:

תמיד תמיד תמיד אפשר למצוא מישהו שסובל יותר מאיתנו, ולכן אי אפשר -ולא כדאי- להשוות את הסבל שלנו לסבל של אחרים!!!

הרבה אנשים יכולים למצוא את הסיבות שלהם להרגיש חרא, ובצדק מוחלט! אבל תגיד לי אתה,- אתה רוצה לחיות כל הזמן בתחושה שהחיים התנכלו אליך או... אולי להתמקד בדברים הטובים שיש לך? 

לא משנה כמה המצב של בנאדם גרוע, הוא יכול לשמוע על כאב של אחרים ולכעוס על זה (או לקנאות), והוא יכול לבוא ממקום של "אז מה אם כואב לי? לי זה כואב, לו זה כואב", ולנסות להרגיש אמפתיה.

-תאמין לי, בשבילך, אתה תחיה הרבה יותר טוב!! (ולא משנה אם זה יום אחד או 120 שנים, כל רגע של תחושה טובה שווה את זה!) 

כתבתי ארוך אבל לגמרי מהלב, מקווה שקראת הכל ואם הפנמת זה בכלל מעולה.. אתה מוזמן מאד להגיב.

אה ואני חייבת להוסיף-אני לא אומרת שאני כזאת! אני כן אומרת שאני רוצה להיות כזאת, ומנסה לעבוד על עצמי.

בהצלחה!!!

אני בטח לא יכול להבין את ההתמודדות שלך אך מקורתנו מלמדים אותנו שאין זה נכון להגיד דבר כזה או לחשוב כך.

איננו יכולים להבין שיקולי עליון ,אולם היהדות בהחלט מכירה במצבים כאלו והעלתה נק' לפשרם אני מציע ללמוד עם רב את הסוגיות האלו . ותמיד אסור לך לשכוח שהתכלית היא דווקא לא העולם הזה ,אני לא בא לנחם אלא להזכיר שאין ה"סוף" מגיע בעולם הזה חס ושלום. אולם אין אני אומר שזה מפחית מהתמודדותך ואינני מקל ראש בכך בעקבות הטיעון הזה .

בהצלחה יהודי יקר !.
 

כי מי שאנס אותן נחשב לרב "גדול".

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....